נופלים הישר למלכודת
חיזבאללה עושה הכל כדי למשוך כוחות קרקעיים לתוך "שטח ההריגה" שהכין בדרום לבנון. במקום לשחוק את היחידות המיוחדות במרדף סיזיפי אחר מצבורי הקטיושות, צריך לשנות את טקטיקת הלוחמה האווירית
המצוד הקרקעי שעורך צה"ל אחר משגרי הקטיושות ואתרי האחסנה של הרקטות בדרום לבנון משחק לידי חיזבאללה. אנשי הארגון הניחו מראש שצה"ל ישגר את היחידות המיוחדות שלו לציד קטיושות קרקעי, לאחר שחיל-האוויר לא יצליח להפסיק את השיגורים. סביר גם להניח שהצופים שהציב חיזבאללה בשטח הבחינו בתנועות הליליות של "אנשי הקומנדו" הישראלים. לכן הם משתמשים באתרי האחסנה והשיגור של הקטיושות כפיתיונות: הם מניחים מארבים בסביבת האתר שממנו בוצעו שיגורים, בידיעה כמעט ברורה שבמוקדם או במאוחר, יזכו ל"ביקור בית" של צוות פשיטה צה"לי.
המארבים האלה הם חלק מאסטרטגיית הלחימה הכוללת שהכין חיזבאללה ליום שבו יפרוץ העימות הכולל עם מדינת ישראל. לפי כל הסימנים, העריכו ראשי הארגון ויועציהם האיראנים כי צה"ל ינסה להשיג הכרעה תודעתית ופיזית בעת ובעונה אחת באמצעות "בליץ" אווירי. המענה האסטרטגי והטקטי שגיבשו אמור לנצל את היתרונות היחסיים שצבר חיזבאללה. מטרתם היא לטחון עד דק את כושר העמידה של הציבור והממשלה בישראל בין פטיש הקטיושות לסדן לוחמת הגרילה והמטענים המתוחכמת, שבה צברו ניסיון.
בהתאם לתכנון האסטרטגי הזה, בנה הארגון את כוחו הצבאי והכין את השטח. אנשיו דאגו לא רק לצבור כמות אדירה של טילים ורקטות, שיספיקו לתקופת לחימה ארוכה, אלא גם בנו עבורם מקומות מסתור ובונקרים, שיאפשרו למערך הזה לשרוד ולפעול ללא הפסקה גם תחת מתקפה אווירית מרוכזת ומתוחכמת.
במקביל, הכין חיזבאללה "שטח הריגה" קרקעי בדרום לבנון, שאליו ימשוך את יחידות השריון והרגלים של צה"ל אחרי שחיל-האוויר ייכשל בניסיונותיו להפסיק את השיגורים נגד העורף הישראלי. הכנת השטח הזה כללה הקמת כוח צבאי עצמאי בדרום לבנון, שפועל על-פי פקודות שניתנו מראש ואינו תלוי בהוראות ובהנחיות מביירות. הכוח הדרומי, המורכב מצוותי קרב עצמאיים, מילכד את צירי התנועה ההרריים הצרים במטענים ומוקשים והצטייד במרגמות ובנשק נ"ט, המתאימים במיוחד ללחימה בשטח הררי סבוך. המטרה היא להסב לצה"ל, באמצעות לוחמת גרילה, כמות גדולה מאוד של אבידות בנפש ובציוד קרבי. האבידות שיספוג הכוח הקרקעי בדרום לבנון - ממש כמו הקטיושות והטילים שסופג העורף הישראלי - אמורות להביא ללחץ ציבורי על ממשלת ישראל להפסיק את הלחימה עוד בטרם הושגו יעדיה.
לקחי קוסובו
את השלב הראשון של האסטרטגיה הזו, שעיקרו רצף שיגורים בלתי פוסק, מבצע חיזבאללה עכשיו. ההיתקלויות עם היחידות המיוחדות של צה"ל, שהחלו בימים האחרונים, מבשרות את הכניסה לשלב הבא. צריך להיות ברור: חיזבאללה עושה כל שביכולתו למשוך יחידות רגלים ושריון של צה"ל לתוך "שטח ההריגה" שהכין בדרום לבנון. הוא מצפה שהכוחות הישראליים ינועו באותם צירים, יזוהו בתצפיות וייתקלו במארבים שהוכנו מראש.
אסור שצה"ל ייפול למלכודת הזאת. במקום כניסה קרקעית באזור שבו מצפים לו, במקום שחיקה של היחידות המיוחדות במרדף סיזיפי אחרי מצבורי קטיושות, עליו לשנות את הטקטיקה שבה הוא מפעיל את הלחימה האווירית. כעת נחוץ ריכוז מאמץ מודיעיני (גם מהקרקע) בדרום לבנון לאיתור שיגורים, שבדרך כלל מתבצעים סמוך מאוד לאתרי האחסנה של הרקטות. כוח אווירי שישהה מסביב לשעון מעל אזור הפעולה יתקוף אתרים אלו בצורה מאסיבית, ואפילו אתרים השוכנים בקרבת אוכלוסייה אזרחית (שכבר נדרשה לעזוב את המקום). בה בעת יש להקטין את קצב התקיפות בעומק השטח הלבנוני, כדי שלא להגדיל את התנגדות האוכלוסייה הלא-לוחמת באזורים הללו. הכתישה המאסיבית שביצע חיל-האוויר בתשתיות השיגה את מירב האפקט; די כעת בתקיפת מטרות מזדמנות כדי למנוע מחיזבאללה את תגבור כוחותיו בדרום לבנון וכדי לקיים את לחץ מתון על האוכלוסייה באזורי מרכז וצפון לבנון, המוצפים בפליטים.
השיטה הזו פעלה בקוסובו. הייתי שם וראיתי כיצד סרביה, והסרבים בקוסובו, מאבדים את תאבונם להילחם ואת המוטיבציה שלהם כתוצאה מהכתישה הזהירה שביצעו בהם מטוסי נאט"ו, כתוצאה מהסגר הכלכלי והתחבורתי וכתוצאה מהלחץ הבינלאומי. זה נמשך אמנם 78 ימים עד שהסרבים נכנעו, ולרשות ישראל לא יעמוד זמן כה רב. אבל גם עוצמת התקיפות הישראליות בשלב ההתחלתי הייתה גדולה לאין ערוך מזו שהופעלה נגד הסרבים. לכן כדאי להתאזר בסבלנות ולפעול בחוכמה. השבירה תהיה פתאומית, בדיוק כמו האופן בו התחילה הלחימה.
