מ"פ אגוז נהרג שלושה שבועות אחרי החתונה
אמו של סמ"ר נדב באלווה מכרמיאל חששה מכך שיילך לקרבי, אבל יום אחד הוא הודיע לה: "התקבלתי לסיירת, אני רוצה להגן על הבית". דודתו סיפרה: "הוא היה גבר, פשוט נשמה". רבו של רפנאל מוסקל במכינה הקדם צבאית: "הוא היה בחור שמח, עם הרבה אמונה וידע להקשיב". הוריו של לירן סעדיה קיבלו את הבשורה המרה על מות בנם בתאילנד, לשם נסעו לרגל יום הולדתו ה-50 של האב. מ"פ הסיירת, רב-סרן בנג'י הילמן, התחתן רק לפני שלושה שבועות. ביום חמישי הם נהרגו בלבנון
חמישה לוחמים מיחידת "אגוז" נהרגו ביום חמישי בחילופי האש הכבדים בכפר מרון א-ראס, הסמוך לאביבים. שלשום (יום ו') הותרו לפרסום שמותיהם של ארבעה מהם: רב-סרן בנג'י הילמן, בן 27 מרעננה. סמל ראשון רפנאל מוסקל, בן 21 ממזכרת בתיה. סמל-ראשון נדב באלווה, בן 21 כרמיאל. סמל ראשון לירן סעדיה, בן 21 מקריית שמונה. שמו של הרוג נוסף טרם הותר לפרסום.
בנג'י הילמן - התחתן לפני שלושה שבועות
רב-סרן בנג'י הילמן, שכונה "בן" בפי חבריו, בן 27, תיכנן קריירה צבאית מפוארת ושירת כמ"פ בסיירת "אגוז". הוא למד בישיבה בפרדס חנה ולאחר מכן במכינה הקדם צבאית בעלי. רק לפני שלושה שבועות התחתן עם איילה ועבר לגור עימה במכבים-רעות.
אחד מחברי המשפחה סיפר: "הוא היה אדם משכמו ומעלה, אהב את הצבא ותיכנן קריירה צבאית, מה שנקרא 'מלח הארץ'. אין הרבה אנשים כאלה, זה פשוט אסון שדבר כזה קורה שלושה שבועות בלבד אחרי שכולנו ראינו אותו כל כך מאושר בחתונה".
בנג'י הילמן הותיר אחריו שני הורים, דני וג'ודי, שני אחים ואישה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברעננה.
נדב באלווה - רצה להגן על הבית
אבל כבד שרר שלשום הבוקר בבית הוריו של החייל נדב באלווה בן 21 מכרמיאל מאז הגיעה הבשורה המרה על מותו בקרב מול מחבלים סמוך לאביבים. נדב חגג לפני שבועיים את יום הולדתו ה-21 והוריו נסעו לבקרו בבסיסו, מאחר שכבר שלושה שבועות לא היה בבית. דודתו, עירית בן חמו, סיפרה בבכי כי נדב (נדי בפי בני משפחתו) התעקש ללכת לסיירת מובחרת ולא להיות ג'ובניק. "הוא לא היה מאלה שמשתמטים. הוא אמר שהוא רוצה להגן על הבית. הוא אמר לאמא שלו 'אני אגן עליכם'. האמא התנגדה כי היא לא רצתה שהוא יהיה רחוק ממנה אבל ביום בהיר אחד הוא אמר לה: 'אמא, התקבלתי לסיירת'. היא התקשרה אליי באותו יום ואמרה לי שהלב לא מנבא לה טובות".
הדודה סיפרה כי נדב היה בחור מאיר פנים ובעל לב רחב: "הוא היה גבר, תמיד מושיט יד ראשון. נדב שלנו חוזר היום הביתה בפעם האחרונה בארון, הוא נשמה, פרח. ילד שנקטף בדמי ימיו".
שוש סטרול, שכנתם של משפחת באלווה, תיארה גם היא את נדב כאדם טוב לב, רגוע, מופנם וצנוע. "כל אמא הייתה רוצה ילד כזה, כל אשה היתה רוצה חתן כזה. הוא התעקש ללכת ליחידה הקרבית והיה חוזר הביתה עם דם ברגליים. אמא שלו היתה אומרת לו אתה עדין מדי בשביל יחידה כזו קרבית, אבל הוא היה טובל את הרגליים ביוד וחוזר ליחידה בסופי שבוע".
נציגי קצין העיר הגיעו לבית משפחת באלווה סמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר. "תמי התקשרה אליי בארבע בבוקר שקרה אסון ושהיא צריכה אותי", סיפרה השכנה. "באתי חיבקתי ונישקתי אותה, זה כל מה שאני יכולה לעשות. אין לי קסמים, אני לא יכולה להחזיר לה את האבידה שלה", סיפרה בדמעות.
נדב, שהיה בן בכור להוריו, הותיר אחריו את ההורים תמי ואליפז ושלושה אחים: נטע החיילת, יותם כבן 16 ורועי בן ה-8. הלוויתו נערכה בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל.
מאז תחילת הקרבות בצפון נהרגו שלושה מבני כרמיאל. בסוף השבוע שעבר נהרג רס"ר דב שטרנשוס מפגיעת טיל מספינת הטילים אח"י חנית, ובהתקפת הטילים על מוסך הרכבת בחיפה נהרג עשהאל דמתי בן העיר.
רפנאל מוסקל - אהב כדורסל וטיולים
סמ"ר רפנאל מוסקל (פאני), בן 21 ממזכרת בתיה, למד בתיכון הדתי "אמית" ברחובות. הוא שיחק כדורסל בקבוצה המקומית הפועל מזכרת בתיה, ולפני גיוסו למד במשך שנה במכינה הקדם צבאית ביישוב קשת שברמת הגולן.
הרב אילן, רבו של רפנאל במכינה, סיפר: "הוא היה בחור חייכן, שמח, עם הרבה אמונה ואופטימיות ותמיד אהב לשמח את החברים. הוא היה עניו מאוד, זאת למרות שהיו לו הרבה יכולות - כפי שראינו אחר כך בצבא. היה בחור שידע להקשיב ובזכות זה גם התפתח מאוד יפה".
מנחמים בבית המשפחה (צילום: עופר עמרם)
רפנאל היה אמור היה להשתחרר עוד שנה, באוגוסט 2007. חבריו מהתיכון סיפרו כי אהב את הארץ, אהב לטייל ובמהלך השנים רכש חברים רבים.
הוא הותיר אחריו הורים - משה וריבה, שתי אחיות גדולות ואח קטן. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה.
לירן סעדיה - חבר של כולם
הוריו של לירן קיבלו את הבשורה המרה על מות בנם בתאילנד, לשם נסעו לרגל יום הולדתו ה-50 של האב.
אחיו של לירן, שנמצא בארצות הברית, עשה גם הוא את דרכו לארץ. סבו וסבתו של החייל, המתגוררים גם הם בעיר הצפונית, נסעו לחדרה עקב המצב הביטחוני - שם קיבלו את הבשורה על-ידי אנשי מקצוע.
לביתו של לירן הגיעו בסוף השבוע שכנים וחברים, שבחרו לא לעזוב את העיר. אלי סבטי, שמכיר את המשפחה, תיאר את אלירן כאדם טוב, שקט ומיוחד. "הוא הצטיין בלימודים. ילד מחונן שלמד במכללה במקביל ללימודים בתיכון. תמיד חייך. חבר של כולם. הכדורסל היה החיים שלו". שכן של המשפחה הוסיף כי לירן אמור היה להשתחרר מצה"ל בעוד חודשים ספורים.
לפנייה לכתב/ת 
