המניאק הזה הוא אני

כן, ילד טוב ירושלמי בעבר. חברה למשך שנים, גרנו יחד, היינו מעין זוג אידיאלי. אבל אז, לאחר כמה שנים, כשהגיע מזלג הדרכים, משהו התחיל לנקר בי מבפנים. משהו, שאני חושב, תוקף את כל הגברים בשלב כלשהו. בנוסף, אני קצת מוזר בהשקפותיי. למשל, אני חושב שההצלחה הגברית האמיתית בעולם לא נמדדת לפי כמות הכסף שעשית, כמה יפה אשתך, או הקריירה המשגשגת שלך, אלא כמה ילדים פיזרת ברחבי העולם. אבל זה סיפור אחר.

למרות התקופה, אני מאמין באהבה. כל חיי אני חולם על האחת. זו שלמרות הפיתויים הלא נגמרים - אשתוקק אליה ואעריץ אותה כל ימי חיי.

כי אני לא נותן צ'אנס. אחרי הסקס, כמו רובוקופ, אני רואה מול העיניים:

Mission completed, move on, gever