מפת הדרכים הלבנונית
אולמרט יודע שהסכנה חלפה: למרות הטרגדיה בכפר כנא, איום הפסקת האש הכפויה הוסר ונותרו כמה שבועות לפעול. במירוץ נגד השעון המדיני, המערכה הקרקעית תלך ותעמיק
ראש הממשלה היה במצב רוח מעולה כשפתח בנאומו
במרכז השלטון המקומי. הוא שמע את הנשיא בוש מדבר במיאמי, הוא ידע כיצד הסתיימה בלא כלום ישיבת החירום של מועצת הביטחון שנועדה לגנות את ישראל, והבין שהסכנה חלפה. "אין הפסקת אש ולא תהיה הפסקת אש בימים הקרובים", הבהיר לראשי הערים והמועצות המקומיות. ואמנם, הנזק שגרמה הפצצת האזרחים בכפר כנא למעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית הוא קטן מכפי שניתן היה להעריך תחילה. גם חלון הזמן העומד לרשות ישראל להשגת היעדים הצבאיים לא הצטמצם בצורה משמעותית.
האמריקנית להציג "מפת דרכים" מרווחת למדי לסיום המשבר. קונדוליזה רייס לא דיברה על לוחות זמנים ושלבים כמו ב"מפת הדרכים" שעיצב הקוורטט לנושא הפלסטיני. היא דיברה "רק" על עקרונות, שעל פיהם יתנהל הדיון החשוב במועצת הביטחון. אבל מי שיקרא בין השורות יבחין שמדובר כאן גם בשלבים ובלוח זמנים משוער.
הגינויים החריפים, שנשמעו תחילה מפי מנהיגים ערבים ואירופים, היו יותר מס שפתיים שנועד לצרכים פוליטיים פנימיים מאשר קריאה לפעולה ממשית נגד ישראל. אפילו הטון בתקשורת העולמית כבר יותר ענייני. הסיבה הישירה לכך היא שדעת הקהל העולמית כבר השלימה פחות או יותר עם העובדה שבמלחמה הא-סימטרית בין קבוצות טרור וגרילה לבין צבאות סדירים, יש לעתים תכופות פגיעות בשוגג באזרחים, ואפילו מאסיביות. זה קרה בעיראק, באפגניסטן ובסרביה והעולם התרגל. בספרות מכנים תופעה כזו "בנאליזציה של הרוע".
גם ההפוגה בהפצצות חיל-האוויר על מטרות נייחות בלבנון מסייעת לתהליך הרגעת המצפון העולמי ומאפשרת למזכירת המדינה
הטור הקודם
נסראללה חיכה לכפר כנא
רון בן ישי
חיזבאללה אחראי לאירוע בכפר כנא. הקורבנות האזרחיים הם מבחינתו הכרח במסגרת הג'יהאד נגד ישראל. למרות זאת, על צה"ל להמשיך בלחימה
השלב הראשון במפת הדרכים הלבנונית של רייס הוא דיון שייערך כבר השבוע במועצת הביטחון, ואשר תכליתו לנסח את המסגרת העקרונית להסדר. זו תכלול שלושה מרכיבים: קריאה עקרונית להפסקת אש מבלי לדרוש ביצוע מיידי - הביצוע יהיה רק אחרי שכוח רב-לאומי וצבא לבנון יתייצבו על הגבול; תנאים פוליטיים להסדר ארוך טווח - כלומר אישור מחדש של עקרונות החלטה 1559 הקוראת לממשלת לבנון להשליט את ריבונותה על כל השטח ופירוק כל המליציות מנשקן. רייס הוסיפה עוד תנאי חשוב והוא מניעת חימושן מחדש של ה"קבוצות החמושות" באמצעות אמברגו בינלאומי על המדינות שיספקו נשק כזה, כלומר: על איראן וסוריה; כינון כוח רב-לאומי - כלומר החלטה עקרונית של מועצת הביטחון להקים כוח כזה. ישראל רוצה שעוד לפני שיבוא כוח של האו"ם ינחת באזור כוח התערבות מהירה של נאט"ו. אז אפשר יהיה להסכים על הפסקת אש. צריך עדיין לדון במנדט ובהרכב של הכוח שיגיע לכאן ועל האו"ם לאתר מדינות שיתרמו חיילים או מימון, או שניהם. בשלב הבא יחל המו"מ ותהליך התכנון לקראת היישום המעשי של העקרונות בשטח. זה ייקח זמן ויהיו קשיים רבים.
פירושה המעשי של מפת הדרכים, המוסכמת על דעתה של ישראל, הוא שיעברו לפחות שבועיים-שלושה עד להחלטה הסופית של מועצת הביטחון, אותה מבקשת רייס להעביר כמקשה אחת. אם המתווה הזה יהיה מקובל גם על מועצת הביטחון, הרי שיש לישראל הזדמנות להשיג יעדים צבאיים נוספים - בתנאי שלא תגרום לקטסטרופה הומניטרית נוספת.
מיצוי האופציה האווירית
הנטייה בצה"ל, וכנראה גם בממשלה, היא להעביר עכשיו את הדגש לפעילות הקרקעית. הפעילות האווירית קרובה למיצוי ולכן גם הסכימה ישראל, בלי הרבה היסוסים, להפוגה בהפצצות התשתית. הפוגה זו משרתת את האינטרסים של חיזבאללה. היא מאפשרת לאנשיו לנוח ומה שחשוב יותר: לשנע לוחמים (לבושים אזרחי), משגרים (מוסווים כמשאיות מזון ואספקה) וטילים ממקומות שלא נפגעו למקומות שבהם נהרסה תשתית הלחימה. חיזבאללה גם יכול עכשיו להיערך טוב יותר למהלך הצה"לי הקרקעי הגדול שהוא מצפה לו. לכן, מבלי להכריז על כך רשמית, מכבד גם חיזבאללה את ההפוגה. בצה"ל יודעים זאת, אבל יודעים גם שהפוגה היא המחיר הזול ביותר שאנו נאלצים לשלם עבור ההפצצה השגויה בכפר כנא ותוצאותיה הנוראיות.
קיימת אפשרות שההפוגה הזו תהפוך להפסקת אש כוללת דה-פקטו, כתוצאה מלחץ בינלאומי. אם כך יקרה, הדבר ייצור תיקו בשטח שכמוהו כתבוסה לישראל. לכן צריך לקוות שצה"ל ימשיך בעוד 48 שעות ללחוץ, אבל הדגש צריך להיות על הלחימה הקרקעית - ולא על הפצצות אסטרטגיות מהאוויר. ההפצצות צריכות להתמקד בסיוע צמוד לכוחות הקרקע (להיזהר כמובן מאש על כוחותינו) ובהשמדת משגרים הנראים לעין. הפצצת בתי מגורים, החשודים כמקומות אחסנה לטילים או מפקדות חיזבאללה, צריכה להיפסק כמעט לגמרי, אלא אם יש ביטחון מוחלט שאין בהם אזרחים.
מכאן שלפנינו עוד כשבועיים של ספיגת רקטות בעורף ומהלך קרקעי, שילך ויגדל בהיקפו בדרום לבנון. אם נצליח במהלך המסובך הזה, נגיע למצב שבו כוחות צה"ל יושבים בנקודות שולטות באזור שמדרום לנהר הליטאני ומתכתשים עם לוחמי חיזבאללה, עד שיגיע הכוח המשולב של צבא לבנון והכוח הרב-לאומי שיחליף את צה"ל. זה עלול לקחת עוד כמה שבועות, סך הכל חודש עד חודש וחצי. אם לא יצליח המהלך הקרקעי, הלחימה תסתיים מהר יותר במעין תיקו שכאמור, יהווה תבוסה ישראלית.
הסכנה חלפה: אולמרט
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
