פסטיבל אדינבורו: נסרב לכל מימון ישראלי

קבוצות לחץ פרו פלסטיניות דורשות ממארגני פסטיבל הסרטים הבינלאומי באדינבורו, שייערך בין ה-14 ל-27 באוגוסט, למנוע השתתפותם של סרטים ויוצרים ישראליים בפסטיבל.

בהודעה לעיתונות עליה חתומים "הקואליציה לעצירת המלחמה" ו"קמפיין הסולידריות הסקוטי עם פלסטין", נטען כי עשרות כותבים ושחקנים איימו להחרים את האירוע אם הנהלתו לא תחזיר כספים שהועברו משגרירות ישראל לטובת מימון הבאתם של יוצרים מהארץ. עוד נכתב בהודעה כי שני הארגונים מתכננים "להשבית כל פסטיבל קולנוע מרכזי ולבייש את מארגניו במידה וישמרו על קשריהם עם שגרירויות ישראל".

בתגובה לדברים פרסם מנהלו האמנותי של הפסטיבל, שיין דניאלסן, הודעה ובה נכתב: "הכסף שניתן על ידי שגרירות ישראל מגיע ממחלקת התרבות בשגרירות ומטרתו לסייע ולהקל על חילופי תרבויות ובמקרה זה, על הבאתו של יוצר קולנוע שנקודת מבטו על ארצו מלאת ניואנסים. המימון, במובן זה, אינו שונה מהוצאות שמשולמות על ידי Unifrance בעבור יוצרים צרפתים או על ידי מכון גתה ליוצרים גרמנים. אנחנו לא 'נתמכים' על ידי ממשלת ישראל יותר מכפי שאנו נתמכים על ידי ממשלת צרפת או גרמניה".

דניאלסן הוסיף ואמר כי מימון כרטיסו של הבמאי הישראלי, יואב שמיר, מובטח מזה חודשים, כלומר זמן רב לפני שפרצה המלחמה בלבנון. "אנו מודעים לכך שהמצב החמיר משמעותית מאז ומתוך כך הגענו להחלטה אמש לסרב לכל מימון ישראלי", כתב דניאלסן והוסיף, "אם הבמאי הישראלי יבחר להשתתף בפסטיבל, הפסטיבל עצמו ישלם על הביקור מתקציבו. כך או כך סרטו של הבמאי יוקרן כמתוכנן".

ממכתבו של דניאלסן עולה כי ההחלטה לאפשר את הקרנת הסרט "5 ימים", היתה לא פשוטה בלשון המעטה ונבעה, בסופו של דבר, מתכניו. "הסרט המדובר נוצר על ידי יואב שמיר, במאי שנחשב כמבקר חריף של מדיניות הממשלה שלו. סרטו הקודם, "מחסומים", הוקרן בפסטיבל בשנת 2003 והיה למעשה יצירה פרו פלסטינית".

בטון ספק מתנצל המשיך דניאלסן וכתב: "מבט חטוף ברשימת הסרטים שהוקרנו בפסטיבל אדינבורו לאורך העשור האחרון חושף את העובדה שמרבית היוצרים מתנגדים למדיניות ממשלת ישראל ורבים הם קופרודוקציות ישראליות-פלסטיניות. איננו חושבים שזהו אינטרס ציבורי להחרים את הסרטים הללו, רק מפני שהם נוצרו במקרה במדינה שיש מי שמתנגד למדיניותה הרשמית. איננו מאמינים בהחרמת יצירות מכל מדינה שהיא, בעיקר לא כאלה שמביעות ביקורת או מעלות שאלות על הממשל. התנהלות שכזו מובילה לצנזורה... אמריקנים, למשל, יכולים לדרוש מאיתנו לא להקרין קולנוע איראני. האם הם יהיו צודקים? אנחנו חושבים שלא. או להיפך: אם נתייחס לארה"ב כאל מדינה אימפריאליסטית ונבחר שלא להקרין את סרטיה, מה יהיה על סרטיו התיעודיים של מייקל מור? או פורטרט של נועם חומסקי? מה יהיה על הבדלנים, המוחים והמתריסים, האינטלקטואלים? לא נמנע הקרנת סרט מישראל ממש כשם שלא נסכים לדרישה ישראלית למנוע הקרנות של סרטים פלסטיניים או לבנוניים במסגרת התכנים שלנו".

"לא נלמד דבר מחרמות על סרטים ממש כשם שלא נלמד דבר מצנזורה על ספרים. הדבר רק ילבה בורות ודעות קדומות כשמה שנדרש כעת הוא ההיפך הגמור – נאורות וחינוך", סיכם דניאלסן.

"מצער שמערבים פוליטיקה באמנות"

במכתב לבמאי יואב שמיר ביקש מנהל הפסטיבל להזהירו מפני מפגני מחאה חריפים במהלך הקרנת הסרט באדינבורו. "קיבלנו מסרים במייל וטלפונים שדרשו לבטל את ההקרנה ולא לאפשר הקרנות של יצירות ישראליות בכלל. במקביל דרשו מאיתנו לגנות ולנדות את ישראל, מה שנדמה כדרך מסוכנת ללכת בה. הסרט יוקרן כמתוכנן ואין לנו כל כוונה לוותר על היצירה החשובה הזו שתרומתה לדיון תרבותי מתמשך משמעותית. עם זאת, אני חש שהטוב ביותר בשבילך יהיה שלא להגיע לפסטיבל השנה – למען בטחונך, יותר מאשר למען שלומנו. נשמח באם תחליט להגיע, אך אני חושש שחלק מהקהל שיהיה נוכח לא יהיה שם על מנת לצפות בסרט ואני מסרב לשים אותך בסיטואציה בה תהפוך שעיר לעזאזל של מדיניות הממשלה שלך. אנא חשוב על זה".

שמיר, שחזר הבוקר מחודש מקוריאה ובהודו, אומר בתגובה: "סרטים הם מנוף ליצירת דיאלוג בין אנשים וכלים להבנה שנדרשת מאוד באזור שלנו. אני מתכוון להגיע לפסטיבל ואין בי פחד לא מעימות ולא מדיון על הסרט. אני יוצר עצמאי ולא מייצג את ממשלת ישראל. הסרט שלי מדבר על פתרונות לא אלימים לקונפליקטים, מה שנראה לי כסוגייה בוערת בימים אלה. אני מבין את המקום הלא פשוט בו מצויה הנהלת הפסטיבל ולצערי פוליטיקה היא תמיד חלק מהחיים. כיוצר קולנוע תיעודי, נקודת המוצא שלי היא רצון ללמוד על מציאות ולהעביר את ההתנסות שלי דרך זווית הראייה האישית הלאה. אני עושה סרטים בשביל לגרום לאנשים לחשוב ולהרגיש ובניגוד לאמירה המצערת של מנהל הפסטיבל, לא על מנת להעביר מסר פרו פלסטיני או פרו ישראלי. הדבר החשוב ביותר בעיני הוא להפריד בין יוצרים עצמאיים לבין המדינה ממנה הם באים. כל ניסיון לקשור בין היוצר למדיניות הרשמית אינו הוגן".

סמנכ"ל מחלקת קשרי תרבות במשרד החוץ, ארטור אבנון, אמר בתגובה: "מצער אותנו שישנם מקומות בעולם שמערבים פוליטיקה באמנות וביצירה. אני מקווה שזה לא יהפוך לטרנד עולמי אבל אם לשפוט על פי מלחמות עבר בהן היינו מעורבים למרבה הצער, תופעות כאלה שכיחות כתוצאה מלחץ כבד של ארגונים פרו ערביים, אך לצדן יש הרבה מאוד אירועים שממשיכים כרגיל וחשוב להדגיש שמדובר באחוז שולי שאינו מעיד על הכלל. התקווה היא שתופעות כאלה לא יתפשטו".