המבוא למלחמת גנרלים
חלוץ חס כנראה על כבודו של אלוף הפיקוד, ולכן החליט חצי תה חצי קפה: פגע בסמכותו וביכולתו של אודי אדם לתפקד, מבלי שהעניק סמכות ואחריות ברורה לקפלינסקי. הלוואי שלא אנחנו נישא בתוצאות
כאלוף פיקוד צפון, אודי אדם נושא באחריות לכמה כשלים שהיו בשבועיים הראשונים של הלחימה - החל באירועי החטיפה, עבור לכניסה באור יום למרון א-ראס והחילוץ המבולבל, וגמור בהתרשמות שנוצרה כי הוא תיפקד כקבלן ביצוע ומכבה שריפות במקום ליזום ולהוביל. כך לפחות התרשמו כמה מעמיתיו לפיקוד הבכיר וגם כמה מהקצינים הבכירים שהיו תחת פיקודו. נראה היה להם שהאלוף אדם נפגע מהביקורת המרומזת שמתחו עליו הרמטכ"ל וכמה מעמיתיו בדיונים פנימיים.
אדם גם רגז על שהרמטכ"ל והדרג המדיני לא נתנו לו לבצע את תוכנית הלחימה הקרקעית שגיבש ותירגל כחודש לפני המלחמה. תסכולו
הגיע לשיא כאשר הרמטכ"ל והדרג המדיני הניחו לו ולקציני המטה שלו להתמודד כמעט לבדם עם הביקורת הציבורית שנמתחה על הכשלים ועל היעדר הישגים בלחימה הקרקעית. הוא שקע בפסיביות נעלבת, שגרמה לו לשחק "ראש קטן" ואף לעשות שגיאה פטאלית מבחינתו: לגלגל את האחריות לכשלים בלחימה לפתחו של הדרג המדיני.
בראיון לגיליון שבת של "ידיעות אחרונות" רמז אדם בבירור שהדרג המדיני מנע ממנו לבצע את המהלך הקרקעי שרצה. אולמרט ופרץ רתחו, מפני שידעו היטב איזו משמעות פוליטית-ציבורית תהיה לאמירה כזו ביום שאחרי. הכעס על האמירה הלא שקולה (והלא מוצדקת) של אלוף הפיקוד, ותלונותיו הבלתי פוסקות של הרמטכ"ל חלוץ על תפקודו של אדם, הביאו את ראש הממשלה ושר הביטחון למסקנה שצריך לעשות מעשה לפני שיוצאים למהלך הגדול והמכריע במלחמה. חלוץ קיבל אור ירוק לבצע מהלך שיאגף מלמעלה את האלוף אדם ויעביר את שרביט ניהול הלחימה לסגן הרמטכ"ל. האלוף קפלינסקי - קצין חי"ר מנוסה ועתיר ניסיון לבנוני, מנהיג טבעי, שרכש ניסיון רב כשליש צבאי של שרון בהתנהלות מול הדרג המדיני - אמור כעת למלא את החלל המנהיגותי והמבצעי שנוצר בפיקוד.
זכותו של חלוץ כרמטכ"ל לחשוב שהאלוף אדם, השריונר ואיש הלוגיסטיקה, אינו מתאים לנהל לבדו מתקפה גדולה ומסובכת שבמרכזה כוחות חי"ר וכוחות מיוחדים בסיוע חיל-אוויר, ים וארטילריה. זכותו גם לחשוב שאודי אדם אישית אינו מתאים לתפקידו. יתרה מזאת, יש הצדקה תפקודית לחלק את העבודה בין שני מפקדים בכירים במערכה כמו זו שצה"ל מנהל בצפון; מערכה שבה צריך לקבל החלטות תוך דקות ספורות, שבה פועלים כוחות בעומק המופעלים על-ידי הדרג המטכ"לי לצד כוחות הפועלים באזור דרום לבנון באחריות פיקוד צפון, ושבה צריך להתכונן לאפשרות שהסורים יתערבו.
אם זה מה שחושב הרמטכ"ל, צריך היה למנות את קפליסקי למפקד החזית ולהכפיף אליו את אלוף הפיקוד. ממש כפי שעשה
הרמטכ"ל דוד אלעזר במלחמת יום הכיפורים, כאשר מינה את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב למפקד חזית הדרום מעל ראשו של האלוף שמואל גורודיש. אז אמנם היה מצב חמור יותר, שבו הגיעו למטכ"ל תלונות כי גורודיש איבד את עשתונותיו ואת השליטה העצמית. אבל עקרונית, היה אז מצב דומה.
אבל חלוץ לא נהג כמו דדו. במקום ליצור היררכיה ברורה ושרשרת פיקוד תקינה, הוא מינה את קפלינסקי ל"נציג הרמטכ"ל בפיקוד צפון". בכך פגע בסמכותו וביכולתו של האלוף אדם לתפקד, מבלי שהעניק סמכות ואחריות ברורה לקפלינסקי. למפקדים בשטח לא ברור למי עליהם לפנות בעיתות מצוקה, כשנדרשות החלטות מהירות. נוצר גם פתח ענק למלחמת גנרלים, שתקרין כלפי מטה. חלוץ כנראה חס על כבודו של אדם ולכן החליט חצי תה חצי קפה. הלוואי שלא אנחנו נהיה אלה שנישא בתוצאות.
