"בכל אחד יש פוטנציאל, צריך רק לממש אותו"

בגלל תקלה טכנית, התעכב האישור על ציוני הבגרות הגבוהים של מייס אלי סלאח, והגיעו רק שבועיים אחרי פתיחת שנת הלימודים תשס"ה. היא הגיעה באיחור לכיתה מגובשת בפקולטה לביולוגיה ולא הבינה דבר מהנאמר בשיעורים.

"זה היה באמת הלם", היא נזכרת.

"צילמתי את כל ההרצאות, קראתי אותן שוב ושוב בבית, הלכתי למרצים וביקשתי עזרה, הם נענו ברצון, ואחרי שבועיים הכל זרם".

כשמייס אומרת ש"הכל זרם", היא מתכוונת לכך שממוצע ציוניה בסמסטר הראשון היה 98.3, ובסמסטר השני - 99.6. היא הייתה, כמובן, מצטיינת נשיא בשני הסמסטרים. עכשיו היא עברה לפקולטה לרפואה, והציונים הראשונים החלו להגיע: תולדות הרפואה – 100, קורס יוגה – 96, אנטומיה – 96. איך היא עושה את זה?

"בתום יום לימודים אני קוראת שוב את כל ההרצאות", אומרת מייס. "אני תמיד נמצאת במעקב, לא מחכה למבחן. 3-4 שעות אני משקיעה בלימודים לאחר ההרצאות בטכניון". בשעות הפנאי מלמדת מייס קורס פסיכומטרי שבועי בנצרת, נותנת שעורי עזר בטכניון ומעבירה סדנאות בכימיה אורגנית. "תמיד יש זמן. ואני לא מוותרת גם על רחצה בבריכה בנצרת או הליכה לקולנוע עם חברים".

ההשכלה הייתה תמיד בראש מעייניה של משפחת עלי סלאח. האם, פהימה, לומדת כיום ייעוץ חינוכי. האח הבכור לומד אף הוא ייעוץ חינוכי, ושני הקטנים, בן ובת, עדיין תלמידי בית ספר. האב, רוחי, שרברב.

אם הבאת ציון לא טוב הביתה, ההורים כעסו עליך?

מייס צוחקת. "אף פעם לא נתתי להם סיבה לכעוס", היא אומרת. "ההשכלה חשובה כי היא מאפשרת להתקדם בחיים, נותנת מעמד, משפיעה על האישיות, מביאה פרנסה. והחיים האקדמיים הם תענוג גדול. אני רוצה להישאר באקדמיה".

בגלל חשיבות ההשכלה בבית משפחת עלי סלאח, הוריה של מייס רשמו את ילדיהם ללימודים בבית ספר נוצרי בנצרת, "נזירות המושיע" שמו, למרות היותם מוסלמים. בשעורי הדת נתנו המורים רשות למייס ללכת לספריה, אך היא העדיפה להישאר בכיתה. התוצאה לא אחרה לבוא, והיא קיבלה 100 גם בשיעורי הדת. "זה סיקרן אותי וגם נתן לי הרגשה שאני משתלבת בבית הספר", היא מסבירה. "הרגשתי שם טוב. יש בתי ספר מוסלמים טובים, אבל הורי רצו לתת לי את הטוב ביותר".

האם ההשקעה של הוריך בלימודיך הגבוהים מסמנת גם שינויים המתחוללים בחברה הערבית המוסלמית?

"יש בחברה שלנו פתיחות רבה יותר, ויותר בנות הולכות ללמוד לימודים גבוהים, כמו הנדסה ותחומים שנחשבו גבריים. אכן יש משפחות ערביות רבות שבהן הבת מתחתנת מיד אחרי בית הספר התיכון. אבל יש יותר ויותר משפחות שבהן אין הדבר כך. במעונות הסטודנטים אני גרה עם בחורה מסחנין, שאף היא לומדת רפואה. החברה הערבית אינה מערבית, אבל היא גם לא סגורה כפי שנהוג לחשוב".

מייס בכל זאת יוצאת דופן. בכפרה, יפיע, יש 20 אלף תושבים וכולם מכירים אותה וגאים בה. מייס מקווה שיום יבוא והיא לא תהיה יוצאת דופן, ויותר סטודנטים ערבים ייראו בקמפוסים ברחבי המדינה. "ייתכן והתשתית החינוכית בכפרים הערבים צריכה להשתפר", היא אומרת. "גם המבחן הפסיכומטרי הוא מכשלה גדולה בדרכו של הצעיר הערבים להשכלה הגבוהה בישראל".

השפה האנגלית אף היא מהווה בעיה. מייס התגברה על המכשלה הזו בקריאת ספרים באנגלית, כמו כל ספרי ג'ון גרישם וכל הכרכים של הארי פוטר. "גם מסרטים למדתי הרבה", היא מוסיפה. לדעתה, אין אדם בלי פוטנציאל, יש רק אנשים שלא יודעים למצות את הפוטנציאל שלהם. והמרשם למיצוי הזה הוא חריצות ונחישות.

"יש שני קורסים אשר ידועים כקשים ביותר בשנה הראשונה", היא מדגימה. "אלה הם כימיה אורגנית וגנטיקה. הממוצע הכיתתי במבחן הראשון בכימיה אורגנית היה 34. אני קיבלתי 89. כמעט כולם ניגשו למועד ב' ואני התלבטתי, כי הציון הגבוה בין שתי הבחינות הוא שנחשב. שאלתי לדעתו של המרצה, הוא הביט בי, חייך ואמר: 'תגשי, מייס, את תותחית, אין סיכוי שתפספסי'. ניגשתי, וקיבלתי 103".

ומה הלאה?

"לימודים, הצלחה בלימודים, אולי אקדמיה".

חתונה, משפחה?

"קודם כל לימודים. החתונה לא בוערת".