ירושלים לא פוליטיקלי קורקט
פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי בלוסאס שבצרפת אמור היה להקדיש תוכנית מיוחדת לקולנוע הישראלי. בעקבות המלחמה הודיעה ההנהלה על ביטול ההקרנות של חלק מהסרטים מישראל ובניית תוכנית מקבילה של סרטים לבנוניים ופלסטיניים
המלחמה בלבנון מעוררת בעולם מחלוקת שהולכת ומחריפה בנוגע להתייחסות ליצירה הישראלית. לצד ביטולי השתתפותם של יוצרים ישראלים בפסטיבלים שונים, שבה ועולה הדילמה בדבר מתן במה ליצירות ישראליות ככלל. לעת עתה לא מדברים בריש גלי על חרם תרבותי, אך ככל שנוקפים הימים נדמה כי היצירה הישראלית תיאלץ להיאבק בעתיד הקרוב על קיומה מחוץ לתחומי ישראל.
בשעות הבוקר המוקדמות קיבלו שורה של יוצרי סרטים מישראל מכתב מהנהלת פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי בלוסאס שבצרפת. הפסטיבל, שאמור היה להקדיש תוכנית מיוחדת לקולנוע ישראלי תיעודי, החליט לשנות את התוכנית כתוצאה מהמלחמה בלבנון והמצב המתוח בשטחים.
במכתב, עליו חתומים מנהל הפסטיבל פסקל פולט, המנהל האמנותי קריסטוף פוסטיק ומנהל התוכניה גאל לנגל, נכתב כי "בחרנו להציג את הסרט שלך כחלק מתוכנית שמוקדשת השנה לקולנוע תיעודי ישראלי. מאז, הסעירו את חייכם ואת חיי הלבנונים מאורעות איומים. היום המלחמה הזו מושכת תשומת לב עולמית. במצבי מלחמה ומתחים מכבידים, קשה להתבונן בסרטים המגיעים אלינו מהמדינות המעורבות, באותו ריחוק. במהלך השבועות האחרונים חשבנו על דרך בה מציאות המלחמה המחודשת בלבנון ובישראל תוכל לבוא לידי ביטוי. ישנם מצבים דחופים כמו זה, שבהם זמן הקולנוע (הזמן לצלם, להציג, להתבונן) משתנה. זו הסיבה שהחלטנו לשנות את התוכנית ולא להקרין את כל הסרטים כמתוכנן וזאת תוך כדי הבנת הקושי בהתבוננות בסרטים בקונטקסט זה. בימים הקרובים ננסה לארגן, לצד ההקרנות, דיון על הניתוח הפוליטי של הקונפליקט, אך גם לבנות תוכנית של סרטים לבנוניים ופלסטיניים, שתציג את התנגדותנו למלחמה".
ההחלטות, כך על פי הנהלת הפסטיבל, נעשו כמחווה פוליטית, אך עם זאת הם אומרים: "התוכנית לא תוכננה להיות מייצגת של זהות לאומית כזו או אחרת. היא נהגתה במטרה להציג הלך רוח שמתבונן בביקורתיות בחברה הישראלית, מציג התנגדות למדיניות ולכל פשטנות מסוכנת". 17 יצירות קולנועיות ישראליות אמורות היו להשתתף בתוכנית המקורית. בסופו של דבר הודיע הפסטיבל כי הוא מבטל את הקרנות הסרטים: "גן" של רותי שץ ועדי ברש, "בדל" של איבתיסאם מראענה, "בירושלים" של דוד פרלוב, "שולמניה" של אור שולמן, "החגורה של נעמי" של ז'ראר אלון, "שלום כיתה א'" של יורם הוניג ו"וטראנים" של טניה אייזיקוביץ'. הצפייה בסרטים אלה תתאפשר למי מבאי הפסטיבל שיהיה מעוניין בספרייה.
רשימת הסרטים שהקרנתם אושרה על ידי הנהלת הפסטיבל כוללת את "חירבת חיזעה" של רם לוי, "מקדמות" של ענת אבן, "אפר" של רימה עיסא, "גברים על הקצה – יומן דייגים" של אבנר פיינגלרנט ומכבית אברמזון, "סיסאי" של דוד גברו, "מבעד לרעלת הגלות" של דוד בן שטרית, "לב הארץ" של מיכל אביעד, "בתהליך עבודה" של גיא דויד ואלכסנדר גטשמן, "תל רומידה" של רות וולך, "קיבוץ" של רחלי שוורץ ויצירתו הקולנועית של דוד פרלוב, "יומן".
לא מבינים את הסלקציה
יוצרי הסרטים הישראליים מבולבלים. לא מעט מהם מתקשים להבין את עמדת הנהלת הפסטיבל ובחירותיה. "אם בחרתם להחרים את הקולנוע הישראלי, לכו עם זה עד הסוף, אל תגמגמו", אומרים אחדים. אחרים מבקשים למשוך את סרטיהם מן הפסטיבל כאות מחאה. אחרי דיאלוג שנמשך ימים מספר עם הנהלת הפסטיבל החליטה עורכת הסרטים יעל פרלוב למשוך מן הפסטיבל את ששת פרקי "יומן" שיצר אביה, דוד פרלוב. "כל ההתלבטויות האלה לא רציניות", אומרת פרלוב, המציגה בפסטיבל גם שני סרטים שערכה ("תל רומידה", "קיבוץ"), "אם המנהל האמנותי של פסטיבל כל כך מכובד כמו לוסאס מתלבט, נשחרר אותו מהבעיה. אני רוצה שמי שבוחר להציג את הסרטים שלנו, יעמוד מאחורי החלטתו. אם הם רוצים להחרים את הקולנוע הישראלי - שיעשו את זה, אבל שיפסיקו להתפתל. התחושה בהחלט לא טובה". פרלוב מתקשה להבין מדוע בחרה הנהלת הפסטיבל לבטל את הקרנת "בירושלים" של דוד פרלוב ולהשאיר את פרקי היומן. "להסתכל היום על ירושלים זה לא אקטואלי? או שאולי זה לא פוליטיקלי קורקט", היא תוהה.
יורם הוניג, במאי הסרט "שלום כיתה א'", כועס גם הוא. "זה מצער והופך את הפסטיבל למגוחך. האם בתקופת מלחמת אלג'יר מישהו שקל שלא להקרין סרטים של גודאר או רנואר? נהפוך הוא, העולם התיעודי מעלה נושאים על פני השטח וזו במה חשובה לדיון. הסרט שלי מדבר על דו קיום ומראה את הקושי בחיים משותפים בנווה שלום. סרטים אחרים בתוכניה מציגים פנים שונות של החברה הישראלית וזו מטרת הפלטפורמה. זה נראה לי התקפלות של הנהלת הפסטיבל ללחץ ערבי ובעיני זו תעודת עניות חמורה לפסטיבל מסוג זה".
מפיקת הסרט "בדל", אסנת טרבלסי, אומרת: "הסלקציה הזו מציגה עמדה תמוהה שלא מקובלת עליי וההחלטה כעת היא לא לאפשר את הקרנת הספר בספרייה. אם הנהלת הפסטיבל החליטה להחרים סרטים ישראליים מסיבות פוליטיות, מה שמקובל עליי לחלוטין, שתלך עם זה עד הסוף. עמדתם הנוכחית נראית לי שגויה ומבלבלת. אני בעד מעורבות, אבל הענשה חלקית של במאים והצבתם מחוץ לגדר היא החלטה מוזרה".
הבמאית מכבית אברמזון, שסרטה "גברים על הקצה – יומן דייגים" אושר להקרנה, יוצאת גם היא נגד ההחלטה ואומרת: "העמדה הזו היא אנטי אמנות והיא הופכת את פסטיבלי הקולנוע לפסטיבלים של פוליטיקה. אמנות היא אוטונומיה שזקוקה לחופש, לכל מרחב ההתייחסויות ודרכי ההבעה. פסטיבל קולנוע צריך לבחור את הסרטים על פי קריטריונים אמנותיים ולא כיוון שסרט כזה או אחר עוסק בסכסוך או מייצג פנים אחרות של החברה הישראלית. כל ניסיון לסדר את הסרטים הישרלאיים לפי העדפות פוליטיות הוא מעוות מעיקרו. הם בוחרים מה להראות או מה להסתיר וקושרים אמנות עם עמדה שזה סופר בעייתי. מעבר לזה אני לא מבינה את הסלקציה". אברמזון אומרת שהיא אמביוולנטית לגבי השתתפות בפסטיבל. "כשאתה נוכח ניתנת לך האפשרות להציג את עמדתך וכשאתה לא נוכח, אתה מוותר עליה. אני לא יודעת איך ננהג".
התגובה: היינו חייבים להגיב למצב החדש
מנהלו האמנותי של הפסטיבל, קריסטוף פוסטיק, אמר בתגובה: "זה לא שרצינו להציג קול אחד או סוג מסוים של סרטים, נוצר מצב חדש שהיינו חייבים להגיב אליו. התוכנית המקורית היא תוכנית שאני עומד מאחריה בלב שלם. לכל אחד מהסרטים שנבחרו יש משמעות משלו בתוך המכלול, אבל המלחמה בלבנון שינתה את התמונה. לא יכולנו להציג במשך שלושה ימים רק סרטים ישראליים ולהתעלם ממה שקורה. הבחירה, שהיתה פשרה, לא היתה נגד הסרטים הישראליים, שהרי אחרת היינו מבטלים את כל התוכנית. זו לא בחירה רדיקלית, זו פשרה שנועדה לפנות מקום לדיון נרחב ככל האפשר ובכלל זה להציג סרטים לבנוניים ופלסטיניים.
"צרפת אינה חלק מהמלחמה הזו אבל יש בה קבוצות משני צדי הסכסוך של יהודים וערבים שחיים פה, אי אפשר היה להתעלם מזה. שאלנו את עצמנו האם הצפייה בסרט מישראל או מלבנון יכולה להיות מנותקת מהמתרחש. חשבנו שארגון של תוכניות אחרות במקביל לצד הסרטים הישראליים ישמר במידה מסוימת את הכוח של הקולנוע כקולנוע. זו היתה בחירה קשה, היא אינה מספקת, אבל כיום כל החלטה שהיינו מקבלים היתה ככל הנראה בלתי מספקת. ידוע לי על ההחלטה של משפחת פרלוב למשוך את 'יומן' מהפסטיבל ואני מצר על כך מאוד. אני מרגיש קרוב לדעת המשפחה. המקום שיש ליצירה הזו בתוכנית היה מקום מיוחד אבל גם אני חשבתי שהתנאים האלה אינם מספיק טובים לסרט.
"'יומן' מעלה שאלות קולנועיות מהותיות, זה סרט חזק ומשמעותי, אבל לא קל בימים שכאלה לדבר על ג'סטות קולנועיות, גם אם הן תמיד פוליטיות, בלי להתייחס להקשר. אני יודע גם על כוונתה של רחלי שוורץ למשוך את הסרט 'קיבוץ' וגם עליה אני מצר. אני מקווה שרוב הבמאים יקבלו את ההצעה שלנו למרות הכול ויבינו את המקום ממנו אנו באים. אסור לזנוח את האפשרות לדיאלוג. אם נאבד את היכולת לתקשר דרך קולנוע, זו תהיה קטסטרופה. אני באמת מקווה שהיוצרים הישראלים יחליטו שלא לבטל את השתתפותם. הסרטים הישראליים חשובים לא פחות מסרטים אחרים".
