הצליחו לצאת לחופש מחברת יחידות הנופש
בני זוג שביקשו לבטל עסקה לרכישת יחידת נופש פנו לצורך זה לבית המשפט. הנתבעת, "אקסס הוואנה", טענה כי בני הזוג רק רצו לשפר את תנאי העסקה, אבל השופטת סברה שהחברה "נהגה בחוסר תום והטעתה את התובעים", וקבעה כי הם יקבלו את הסכום הגבוה ביותר שבית המשפט יכול לפסוק
חברת אקסס הוואנה עוסקת בשיווק יחידות נופש או חברות במועדוני נופש, תחום שלא פעם ולא פעמיים נקשרו בו אירועים בעיתיים שנדונו בבתי המשפט ונחשפו בכלי התקשורת. בתביעה שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, גוללו בני הזוג י' שורה של טענות כנגד חברה זו, ביניהן טענות בדבר חוסר תום לב, הטעייה, רמייה ולחץ אגרסיבי בלתי הוגן, וכן טענות בנוגע למימוש זכותם לביטול העסקה.
בני הזוג סיפרו בתביעתם, כי ארבעה ימים לאחר שחתמו על הסכם לרכישת יחידת נופש תמורת 6,000 דולר, הם "התפכחו" והחליטו לבטל את העסקה שנכפתה עליהם, לטענתם, תוך שימוש בלחץ בלתי הוגן. הם הודיעו לחברה על החלטתם והוזמנו למשרדי הנתבעת לצורך "הסדרת ביטול העסקה". כשהגיעו לשם גילו שבקשתם לביטול העסקה נתקלה בסירוב. נאמר להם, שגם אם תבוטל
העסקה לא ניתן יהיה להשיב להם את מלוא כספם וסך של 1,200 דולר, שוויו של כרטיס "וי.איי.פי", שהוענק להם במסגרת העסקה, לא יוחזר להם.
הפגישה במשרדי הנתבעת הפכה, לדברי התובעים, למכבש לחצים שנועד לגרום להם לחזור בהם מכוונות הביטול. נציגי הנתבעת נקטו, לטענת בני הזוג, בשיטות שכנוע ושיווק אגרסיביות: תעודות הזהות נלקחו מהם בכניסה לבניין, הפגישה נמשכה שעות ארוכות, נציגי הנתבעת ליוו אותם לכל מקום, הציעו להם שיפורים בתנאי ההסכם המקורי ועשו הכל על מנת לשכנעם לחזור בהם מכוונת הביטול ולהסכים לתנאים החדשים שהוצעו להם. התובע העיד כי הלחץ שהופעל עליהם היה כזה שבכוחו היה לגרום לו בתום אותו יום לחתום על כל דבר שהיו מציעים לו.
בסופו של דבר הם יצאו ממשרדי הנתבעת עם הסכם חדש, שבו שופרו והוטבו תנאי החוזה המקורי. בין היתר, הופחת מחיר יחידת הנופש ל-5,000 דולר ושודרג תאריך הנופש לעונה מבוקשת ונוחה יותר.
ההסכם החדש, שלטענת בני הזוג גם הוא נכפה עליהם ברמייה ובחוסר תום לב, לא השביע את רצונם ולאחר מחשבה נוספת הם החליטו לדרוש את ביטולו. בקשתם לבטול נתקלה בסירוב, ובני הזוג פנו לבית המשפט כדי להורות לחברה להשיב להם את כספם.
"אקסס הוואנה": הם רק רצו תנאים
בא כוח הנתבעת טען בכתב הגנתה ובבית המשפט, כי התובעים אמנם הודיעו על רצונם לבטל את העסקה, ולצורך כך נקבעה עמם פגישה, אולם במהלך הפגישה, ועל אף שהנתבעת הייתה מוכנה לבטל את העסקה, הסתבר שכוונת התובעים היא להשיג תנאים טובים יותר לעסקה. משהצליחו להשיג את מבוקשם, טען נציג הנתבעת, זנחו את הודעתם על ביטול העסקה. הנתבעת הכחישה שהפעילה לחץ כלשהו על התובעים ובקשה לדחות את התביעה נגדה.
השופטת יעל אילני העדיפה את גרסת התובעים. "עדותם הייתה אמינה ומשכנעת", כתבה בפסק הדין, "האופן בו תיארו את מהלך הפגישה במשרדי הנתבעת, את הלחץ שהופעל עליהם ואת המצב הנפשי אליו נקלעו כתוצאה מסירובה לבטל את ההסכם וכן את הנסיבות בהן חתמו על ההסכם החדש, היה כן ואני מאמינה לעדותם זו.
"בהתנהגותה", קבעה השופטת, "נהגה הנתבעת בניגוד להסכם המקורי שנחתם בינה לבין התובעים ובניגוד לדין. על פי ההסכם, כאמור בטופס הגילוי הנאות שנלווה אליו ועל פי חוק הגנת הצרכן, רשאים היו התובעים לבטל את החוזה תוך 14 ימים מיום חתימתו.
"המצב שיצרה הנתבעת בפני התובעים במהלך פגישת הביטול, כאילו לא ניתן לבטל את ההסכם או שביטולו כרוך בהפסד כספי ממשי", כתבה בהחלטתה, "הביא את התובעים לכך שחזרו בהם מכוונת הביטול וחתמו על ההסכם חדש... הנתבעת נהגה בחוסר תום והטעתה את התובעים, וכל זאת - על מנת לסכל את כוונתם לממש את זכות הביטול שעמדה להם על פי החוזה והחוק".
השופטת הורתה על ביטול העסקה וחייבה את הנתבעת לשלם לבני הזוג סכום כולל של 17,800 שקל (סכום שהוא גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות) ועוד 500 שקל הוצאות משפט. (ת"ק 11500/05)
