הצצה למצלמות רשת: כמו ביקור אצל זונה וירטואלית?

לכאורה, לפנינו חגיגה של חופש מיני, מפגן של חובבי סקופופיליה (חדורי תשוקה למבטים מענגים) המנצלים את האנונימיות שהרשת מאפשרת להם. בניגוד לאתרי הצ'ט הרגילים, המיועדים למחפשי שידוך, זיווג או הזדווגות חד-פעמית או קבועה, אתרי מצלמות הרשת כמו Blog TV של תפוז עוסקים פחות בהיכרויות, ויותר בעינוג עצמי, באופן פרטי או פומבי (המתפשט/ות רשאי להזמין את אחד מצופיו להיחשף לצדו בחלון הנפתח משמאל).

באתרי מצלמות הרשת הבלתי מסחריים אין יחסי זונה-לקוח, מאחר שהכניסה חופשית. הן המציגים חמודותיהם לראווה והן המציצנים אינם נדרשים לשלם פרוטה. הרווחים זורמים לכיסיהם של בעלי האתר בזכות הפרסומות, כשהרייטינג הגבוה מאפשר להם לגבות סכומים נאים ממפרסמים למיניהם, החל מערוץ-טלוויזיה אולטרא-גברי המחזר אחר חובבי אתגרים ושדי-סיליקון, ועד למכללות אקדמיות המציעות את מרכולתן האקדמית לראווה, ומפצירות בגולשים העירומים להגיע ליום פתוח (רצוי בלבוש מלא).

החנווני חושף, האנונימיות מגוננת

למעשה, מדובר בגלגול היי-טקי של מועדוני הסטריפטיז, אך במקרה זה, כל חנווני וספרית, מוסכניק ופרופסורית רשאים לחשוף את גופם לעיני כל, כשהם נהנים, מצד אחד, מאנונימיות מגוננת, ומצד שני, מקבלים מחמאות אודות גופם המחוטב והסקסיות השופעת, עם סיכוי לא-גדול למפגש אמיתי עם מעריצים להוטים במיוחד.

בהיעדר ראיונות-עבודה ומבחני-קבלה, אין כאן אכיפה של קודים נוקשים של מבנה-הגוף הראוי לתצוגה (נפח השדיים, היקף השרירים, גודל הפאלוס, מידת השעירות, מימדי-הכרס ויכולת הריקוד אגב הסרת המלבושים).

כל אחד יכול לקנות מצלמת-רשת ולהפוך לדוגמן פורנו רך או קשה, לבד או עם שותפים, מול עולם ומלואו, ללא תלות ברמת השכר, ההשכלה, המוצא, המין או ההעדפה המינית. מי שהחיזיון לא מוצא בעיניו, יכול להביע את התרשמותו בפומבי, אך אם ירחיק לכת וייפגע ברגשות החשפן/ית השכונתי/ת – הוא יורחק לאלתר מחדר-הצפייה.

האפשרות לסנן את המשתתפים, על פי מידת הנחמדות או לפי מפתח מגדרי (למשל, גירוש מציצנים מהמין שלך – או מהמין השני – מייד עם כניסתם הווירטואלית לחדר) מעניקה כוח רב למתפשט/ת העממי/ת, אם כי רצוי שיישתמש בו בתבונה, אם אינו רוצה להישאר בודד בחדר.

חנופה לחרמנים

באתרים בהם הבעלים מעניקים פרסים שונים ומשונים לחשפנים/ות שמגיעים לרייטינג גבוה במיוחד, נדמה כי חנופה לקהל-החרמנים או, לפחות, חשיפת אנטומיה מרשימה הכרחית. המתפשט/ת מול המצלמה יכול אף לכבד את מקורביו בהענקת סמכות ניהולית, שתאפשר להם להעיף גולשים אחרים מהחדר בלחיצת-עכבר על-פי גחמותיהם.

בכל זאת, במהלך הקורס שלי "סייבר-סקס: אירוטיקה וסקסואליות בעידן הניו-מדיה" בתכנית לניו-מדיה בבית-הספר ללימודים רב-תחומיים של בית-ברל אני מדגיש כי ה-Blog TV האירוטי הוא חלק בלתי-נפרד מתעשיית-המין הישראלית.

אמנם, דוגמני/ות-המין מתפשטים בחדרי-הצפייה האלה ללא תשלום, ולקוחותיהם מזילי-הריר אינם נדרשים להפריש אתנן תחת עיניהם הפקוחות של סרסורים מפחידים במכוניות-פושעים אמריקניות, אך רשימת המרוויחים (לא מעט) באופן ישיר ועקיף מהחיזיון האירוטי הזה ארוכה למדי: בעלי-האתר, חברות-פרסום, מפרסמים, משווקי מצלמות-רשת, קמעונאים, ספקי שירות ושרתי אינטרנט, מכוני-כושר, מכוני-יופי, חברות לביגוד סקסי, יצרני חומרי-סיכה וטישיו ועוד.

יתרה מזו, חלק מהמתפשטים/ות ב-Blog TV מעדיפים שלא לחשוף את גופם, אלא לשדר להמונים סרטי-פורנו מסחריים. מצד אחד, תעשיית-הפורנו הממוסדת מרוויחה קידום-מכירות וחשיפת מוצריה בפני לקוחות פוטנציאליים. מצד שני, מדובר בהקרנה בפומבי ללא רשות, לכאורה, של יצירות המוגנות על פי חוקי זכויות-יוצרים. דופקים את המערכת.

השוטרים מסיירים

לפנינו מסגרת מורכבת ומרתקת של יחסי-כוח מישתנים, שפועלים בתוכה כוחות-השוק, סקס והרבה מאוד כסף, מציצנים וחשפנים הבונים לעצמם פרסונה תקשורתית במו ידיהם (תרתי משמע), מלטפים לעצמם את האגו ומשמנים היטב את קופתם של יזמי-האינטרנט עתירי הרייטינג.

אלה, מצדם, מסתפקים בהפעלת בקרה מינימלית על הסטריפטיזאים/ות המקומיים/ות, כשסוכן מטעמם, המכונה "Police" (כלומר, שוטר), משייט-משטר בין חדרי-העירום, מסלק מטרידים, ובעיקר משתדל למנוע את חשיפת הגוף של מי שטרם הגיעו לגיל-ההסכמה, כדי שבעלי-האתר לא יסתבכו עם החוק.

חשוב לזכור, שחדרי הצפייה ב-Blog TV אירוטי הם חלק קטן יחסית מתעשיית המין באינטרנט. ברוב האתרים לא מככבים חובבים אלא שחקניות ושחקני פורנו מקצועיים בסרטים ותמונות, ומתפשטות ומתפשטים מסוקסים בשידור חי המבצעים את הוראותיהם של הגולשים החרמנים תמורת תשלום חד-פעמי או דמי-מנוי חודשיים.

פורנו לכל דבר

רוב אתרי-המין ברשת הם תעשיית-פורנו לכל דבר, המציגה מעשי זנות (סקס תמורת תשלום) לראווה, כשבדרך-כלל הגברים הם התעשיינים המגלגלים מיליונים, והנשים נתפסות בעיניהם ובעיני מאות מיליוני גולשים בעולם כחפצים מיניים וצעצועים חסרי-רגשות לשימושו של הזכר החרמן.

הזנות בעולם הממשי אינה מנותקת ממנגנונים של פשע מאורגן, מעשי-אונס אכזריים יומיומיים, גזל הרווחים של פועלות ופועלי מין על-ידי סרסורים חסרי-מצפון, ביזוי גופני ונידוי חברתי, וסיכון מוגבר ללקות במחלות מין קשות. הזנות בעולם המקוון, הדיגיטאלי, אינה בהכרח נקייה יותר, ולא בהכרח מוסרית יותר.

במחקר הייצוגים המיניים בתרבות הדיגיטלית אנו מנסים להבין, מהי תרומתו של האינטרנט לאכיפה וחיזוק של הסדר המיני, דיכוי נשים והפיכתן לדימויים דיגיטליים נטולי-חיים לשימוש הגבר החושק, כמו גם הפוטנציאל המשחרר של הסייבר-סקס, המאפשר לחוות חוויות מיניות מגוונות ללא סנקציות והטלת סטיגמות הקיימות בעולם הממשי.