מונט בלאן לגיל המעבר

לפני שמונה שנים סחב אותנו, חבורה של בני ארבעים פלוס, דני גספר, איש החברה להגנת הטבע וראש הוועדה לסימון שבילים בישראל, שפרויקט טיפוחיו הוא “שביל ישראל“ שמתפתל  מדן ועד טאבה (לאורך 940 ק"מ), למסע של יומיים בחודש לאורך השביל ההוא ("‬אתם עוד תראו כאן אלפי צליינים").

סובב "מונט בלאן". ככה זה התחיל (צילומים: ארנון אבני)

הפרויקט, שהסתיים במאי 2000, הביא עימו את ההכרזה שאת יום הולדתו ה-50 יחגוג “אדום הזקן“ בטרק בחו"ל. טרק הוא מושג שמדיף ניחוחות של תרמילאות נעורים, שלא ממש התיישבה אצלי עם גילי המתקדם, ובוודאי לא כדרך לחגוג חמישים.

ואכן, כאשר הזקן הג׳ינג׳י אורגינל של גספר כבר היה בעיצומו של מעבר ללבן מטאלי, החלה להתגבש התוכנית הגדולה. בהתחלה דובר על עמק אנפורנה בנפאל, אלא שבעיות של חוסר יציבות פוליטית הרחיקו אותנו. כך הוחלט ללכת על ה"סובב מונט בלאן",‬ ובזאת נפתחה עונת שיטוטים באינטרנט בחיפוש אחר סיפורי מטיילים, תמונות ומידע מעורר תאבון. אלה נמצאו בשפע בכל מנוע חיפוש.

היציאה נקבעה לספטמבר 2005 -‬ ממש סוף העונה, לפני השלגים.

איך נצא מזה בלי בעיות ברכיים?

רכס הרי האלפים מגדיר את משולש הגבולות שבין צרפת, איטליה ושוויץ. הגבול הולך לאורך קו הרכס שההר הגבוה בו הוא ה"מונט בלאן" (ההר הלבן). הוויכוח על התוואי המדויק עדיין ניטש כי הצרפתים טוענים שהפסגה כולה שלהם. למרות זאת, הסיכוי שיעופו קסאמים או קטיושות שוויצריים בדיוק כשתגיעו, די קלוש.

מרשם בדוק לבעיות ברכיים

כמו רוב הרכס, פסגתו של המונט בלאן, שמגיע לגובה ‭4,810‬ מ׳, מכוסה שלג גם בקיץ. כמות השלג קובעת כל שנה את גובהו של ההר מחדש. בגאיות רובצים קרחוני ענק, שמסוף המאה שעברה הולכים ומתמעטים בשל התחממות כדור הארץ.

מסלול הטיול מתפרש על 175 ק"מ וכולל 10 ק"מ מצטברים של עלייה (וכנ"ל ירידה). זמן ההליכה המקובל הוא בין 9 ימים בנחישות, ל-12 יום ברגישות. אנחנו תיכננו 11 ימי הליכה עם אופציה לשינויים של יומיים נוספים, שיכולים לאפשר להיתקע בדרך יום-יומיים מכל סיבה שהיא - החל במזג אוויר וכלה בהתרופפות הרגליים. עלייה וירידה של 900-‭1,000‬ מטר בממוצע ביום היא מרשם בדוק לבעיות ברכיים, במיוחד ללוקים בתסמונת הידועה בשמה המדעי “גיל חמישים‭.“‬ לשם השוואה: העלייה לתבור כולה 300 מ׳.

הנה פרט לאיזון התמונה: בזמן שצעדנו בסובב מונט בלאן ‭(Tour du Mont Blanc - TMB)‬ מצאנו כרזות וסימני דרך של ה"אולטרה־טרייל‭,"‬ מירוץ "סובב מונט בלאן" שנערך שם כשבועיים לפני בואנו, במסלול כמעט זהה (155 ק"מ). במירוץ ניצח אחד, שוויצרי, שעבר את המרחק עם העליות והירידות ב-21 שעות.

גודל הקבוצה נקבע לפי מספר המקומות ברכב שהביא אותנו משדה התעופה בז'נבה עד שאמוני - עיירת קיט וסקי "ציורית" על פי מדד טטיאנה הופמן, בצד הצרפתי של ההר. אנחנו בחרנו בניווט עצמאי אבל יש גם קבוצות מודרכות.

המאצ'ו נשבר

ההתרגשות מתחילה כבר כשאני הולך עם אשתי לקנות ציוד שאין לי כל מושג בו: נעלי הליכה (חשוב מאוד),‬ מעיל פליז ומקלות הליכה. המקלות דומים מאוד לאלה שאוחזים מחליקי הסקי בידיהם, אבל ישרים לגמרי. אפשר לקפל אותם כמו טלסקופ ומשקלם קל מאוד.

המקלות לא הופכים אתכם לפחות גברים

לא היה לי ברור בשביל מה זה בכלל, ובינינו, גם המאצ'ו הקטן שיושב אצלי קרוב ללב לא אהב את הרעיון. אבל באתרים שבהם גלשתי גיליתי שכמעט אין מטיילים ללא זוג מקלות - גם הצעירים שביניהם. באתרים אחרים מצאתי הסברים משכנעים והחלטתי שזה הולך להיות "הדבר הבא‭,“‬ אז קניתי. ולא הצטערתי.

טרק של שבועיים בחו"ל היה בשבילי חלום רחוק, הרפתקה אקזוטית שמסעירה את הדמיון, ובעצם הגעתי אל הצנטרום של העולם השבע - הכי רחוק מהאמזונס, מארץ האש או מסיביר. זה, אם תורשה לי מעט השתפכות, מה שיפה בסיפור ה‭:TMB-‬ טבע, מים, מרחבים גדולים, יערות ופסגות מושלגות - יחד עם קליטה לא רעה (יש קטעים בעייתיים) של טלפונים ניידים, אנשים חביבים, שבעים ודוברי אנגלית (עדיף צרפתית),‬ מקלחת בסוף כל יום עם מיטה נקייה וארוחת ערב (יקרה) עם יין, פונדו, סלט טרי וקרם ברולה. כל אלה ללא חשש מצהבת, שודדי דרכים או צורך בחילוץ בעת צרה.

יפנים מזמרים וצרפתים במצוקה

המסלול עצמו עובר סביב ההרים בגבהים שבין ‭1,000‬ ל-‭2,600‬ מ׳, חלקו לאורך נחלים זורמים, או על צלע הר. בין גיא לגיא צריך לטפס לאוכף ולפעמים גם להתנשף בכבדות. על פי תוכנית ההליכה שלנו, שלא העמיסה יותר מ-20 ק"מ ביום, אפשר לנוח בדרך ללא חשש משיבוש לוח הזמנים, בעיקר אם יש גזייה עם קפה, מרקים ושאר משיבי נפש. הנחלים שזורמים מהקרחונים מספקים מי שתייה קרים וטעימים. והנוף.‬ כן, הנוף משהו.

אפשר גם באופניים

לאורך המסלול פגשנו מטיילים מכל הסוגים: סטודנטים מאוקספורד שהמסע הוא חלק מתוכנית הלימודים שלהם, קנדי אחד שרץ את המסלול, קבוצת יפנים שדני זאבי הדיח אותם לשיר לדני גספר שירי יום הולדת בעת שחלף על פניהם, וגם זוג צרפתי שהסתבך עם תרמיל כבד מדי עד שהגיעו הישראלים החביבים.

אז אם יש לכם קצת זמן וכסף, ואוויר פסגות בינלאומי עושה לכם טוב - יש בשביל מה להתאמץ.

שוקלים לצאת לטרק הזה? כדאי שתדעו

• לא צריך להיות "יוצא יחידה מובחרת‭."‬ מיטיבי לכת מספיק בהחלט.
  

• רצוי להתכונן תוך הליכה יומית כמה שבועות קודם, ורצוי באותן נעליים שתיקחו למסלול.
  

• קבוצות בינלאומיות מתארגנות באינטרנט תחת הכותרת: ‭,tour du mont blanc‬ בקיצור: TMB.
  

• בקיץ צפוף ושמח שם. מזג האוויר יכול להיות חם ואפשר לעבור את כל המסלול במכנסיים קצרים (אבל צריך גם לקחת מעיל).
  

• אל תתבלבלו מהטמפרטורות הנוחות. כשיש שמש - היא שורפת.
  

• לא חייבים לעשות את כל המסלול, ניתן גם ללכת רק בקטעים ממנו. ואפשר גם להתיישב בשאמוני, לקנות מפה, לקבל מסלולים בתחנת המידע ולצאת למסלולי יום.
  

• בתי המלון, האכסניות וה"ריפיוג'ים" למיניהם, גם כשהם בדירוג נמוך - כולם נקיים, מסודרים והאוכל בהם מצוין. המחירים באזור הזה גבוהים ורצוי להביא הכל מהבית, אבל אם חסר ציוד יש שם הכל, במיוחד בשאמוני.
  

• לא צריך ציוד מיוחד (חוץ מנעליים ומקלות),‬ אבל אם קונים אפשר לקבל הדרכה ויעוץ בחנויות שמתמחות בטיולים. מניסיוני הקצר אני יכול להעיד שבעיקר בשיפועים ובתנאי הליכה לא יציבים, המקלות הפתיעו לטובה. עובדה - אף אחד מאיתנו לא השאיר אותם עם הציוד במלון.