סיור פותח תיאבון בירושלים

ואיפה נאכל? השאלה הזאת חוזרת על עצמה בכל טיול, סיור או מסע ברחבי הארץ. ימי הסנדוויצ'ים והמימיות נעלמו, וגם ארוחה בשטח עדיף שתהיה גורמה או לפחות אותנטית.

שוק מחנה יהודה. מגוון טעמים ועדות (צילומים: רונית סבירסקי)

מדריך הטיולים הירושלמי עודד אמיתי, שנוהג לסייר עם קבוצות בשכונותיה הציוריות של ירושלים, הריח יום אחד את ניחוחות המטעמים שעולים מהמטבחים בעיר, והגה רעיון: טיולים במגוון טעמים בבירה הרב-עדתית.

בעין כרם יש שילוב של תרבות צרפתית, רוסית, בריטית ואיטלקית, אז עורכים סיור בכפר ומסיימים בסדנת בישול איטלקית או צרפתית. אחרי ביקור בשכונות החרדיות מקור ברוך ומאה שערים, מתוודעים לקיגל, לצ'ולנט לקניידאלעך ולגפילטע פיש. היכרות עם העדה האתיופית במסלול רחוב יפו מפגישה את המטיילים עם המטבח המקומי, וטיול בסמטאות שכונת נחלאות פותח צוהר למטבח הכורדי, החלבי, האורפלי והאשכנזי.

בזכות הרב יוסף ריבלין הפטפטן

הסיור בנחלאות נפתח בבית הספר לבישול "טעמים" שהוקם על ידי גיא טוכמן, בניצוחו של השף יובל אטיאס. אחרי קפה קטן ועוגיות יוצאים לרחוב עצמו, הצמוד לשוק מחנה יהודה, ועוצרים מול בניין שעליו ציור קיר גדול, אחד מכמה ברחבי העיר.

מאחורי הציורים האלה קבוצת ציירים צרפתים מליון, שבוחרים בערים מסוכסכות בעולם כדי להביא אליהן את היופי והאמנות. הם מתלבשים על בניין בולט, משפצים ומחליטים על הנושא. במקרה הזה שוק מחנה יהודה נתן את ההשראה, והצרפתים ציירו את הקונים, תושבי שכונת נחלאות הסמוכה וסצנות מחיי היום יום.

חוצים את אגריפס ונכנסים לרחובות מרוצפי האבן של נחלאות. האזור, שנולד מחלציה של העיר העתיקה, כבר בן 100 שנה ויותר. יש בו סיפורים היסטוריים מרתקים, דרמות אנושיות וייחוד ארכיטקטוני. עם בניית השכונה, היו כל רחוב או שניים שכונה בפני עצמה, אלא שהירושלמים העדיפו לא להכביר מילים וקראו לכולן בשם קיבוצי - נחלאות.

נחלאות נפרשת בין שני רחובות מרכזיים ומקבילים - בצלאל ואגריפס. צעדים ספורים מנתקים את המטיילים מעורק תחבורה סואן ומפגישים אותם באחת עם בתים שלווים, אפופים בריחות תבשילים ומאפים. נותר רק לעבור בין הסמטאות, למשש את האבן הקרירה, להציץ אל תוך החלונות הקמורים החבוקים בין תריסי הברזל, לעצור מול החצרות הפנימיות מלאות הירק, ולפגוש את הדמויות הירושלמיות שחולפות בסך בהילוך מתון. הדמויות האלו יוצרות תערובת אנושית המורכבת מיאפים חילוניים המתגוררים בבתים משופצים ובני הדור השני והשלישי למייסדי השכונה.

הציור של הצרפתים על הבית באגריפס

נחלאות של היום זוכה לעדנה שמזכירה את סיפורן של שכונות נווה צדק וכרם התימנים בתל אביב, אבל בסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 נלחמו השכונות שיצרו אותה על קיומן. סיפורו של הרב יוסף ריבלין, שבנה ב-1875 את ביתו בשכונת אבן ישראל, שהייתה השכונה הראשונה בנחלאות, משקף היטב את הלך הרוח ההססני באותם ימים. ריבלין נהג להזמין את חבריו לביתו והאריך בדיבורו במשך שעות. אורחיו המנומסים, שלא רצו להעליב את המארח, חיכו בסבלנות עד רדת הלילה, כששערי העיר העתיקה נסגרו ולא הייתה להם ברירה אלא ללון בבית הרב. כשראו שלא אונה להם כל רע והם נותרו בחיים, עברו בזה אחר זה לגור בשכונה.

מלחמת האורפלים והכורדים

אחרי אבן ישראל קמו משכנות ישראל, בית יעקב, מזכרת משה, אוהל משה, בתי גורל, סוכת שלום ומחנה יהודה, ובשלב הבא גם זכרון טוביה, שבת אחים ונחלת ציון. בבתי ברוידא התיישבו אשכנזים דתיים, בבוסתן הספרדי משפחות ס“ט (ספרדים טהורים),‬ בהן משפחתו של יצחק נבון, לימים נשיא המדינה. נחלת ציון הייתה המעוז החלבי (יוצאי חלב שבסוריה),‬ בנווה שלום התגוררו יהודי טהרן, שירז ואיספהן, בזכרון יוסף וזכרון יעקב הכורדים, בשערי רחמים ונחלת אחים האורפלים (יוצאי אורפה שבמזרח טורקיה) ובבתי גורל השתכנו התימנים.

אצל הכורדים מתבשלים בסירים מרק החמוסטה, שצפים בו כדורי קובה לבנים, קובה מטפונייה שהיא מרק אדמדם על בסיס סלק, בשר בקר צלוי בתוך מרק במיה, ועלי גפן ממולאים. אצל הפרסים מגישים אורז עם בשר טחון ובפנים שמים ביצה. הספרדים אופים בורקס עם תרד מפותל כמו חילזון.

האוכל עושה את דרכו לכל לב וסיפורי האהבה גם הם מככבים בנחלאות. נישואים בין העדות לא התקבלו בברכה, אבל קשה להכתיב הוראות בכל הקשור באהבה, וכך נרקמו יחסים בין ספרדיות לאשכנזים, תימניות לחלבים, והבעייתי מכולם - הקשר המשפחתי בין אורפלים לכורדים.

לפי הסיפורים מאז, כפי שמספר אמיתי, האורפלים היו ידועים ביכולתם להביא לעולם בנים, ואילו הכורדים הביאו בעיקר בנות. האורפלים לא חיבבו, בלשון המעטה, את הקמצנות של הכורדים, והקרבות היו עזים ומרים. “כל שבת אחרי החמין היו יורדים האורפלים והכורדים לגן סאקר והולכים מכות, אפילו המשטרה הבריטית לא העזה להתערב".

רחוב באר שבע בנחלאות. הווי והיסטוריה

בלב נחלאות עומדים זה לצד זה הבית המקולל והבית המבורך. הבית המקולל נבנה בשנות ה-70 של המאה שעברה, בצמוד לישיבת הרב שלום שרעבי, למטרת מגורים ועסקים. במהלך הבנייה ביקש הרב מהקבלן לא לגזול חלק מחצר הישיבה, וזה סירב. מאז ועד היום שום עסק אינו שורד בבניין השיש הגדול. לעומתו, הבית הקטן הסמוך, בעל גג הרעפים האדומים (זכרון טוביה 2),‬ ידוע בסגולתו להגברת פוריות. כל אישה עקרה שעברה לגור בו הפכה לוולדנית סדרתית.

סיפורי סבתא

בשנת 1882 ייסד משה מונטיפיורי את שכונת אוהל משה, ששימשה השראה למחזה “בוסתן ספרדי‭.“‬ זוהי שכונת חצר ירושלמית בעלת שער כניסה מאבן וחצרות עמוסות עצי פרי וגני ירק. שכונת הספרדים מספקת סיפורי אהבה, מאכלים שהובלו בשישי לטאבון המרכזי וחיי החברה שהתנהלו סביב בור המים.

הסיור ממשיך דרך שוק מחנה יהודה, שנצבע בשנים האחרונות במשיכות מכחול יאפיות. לצד הדוכנים והרוכלים המזמרים צמחו בתי קפה מתוקתקים עם אספרסו קצר ולאטה, קמו מסעדות גורמה ונפתחו חנויות אופנה קטנות של מעצבות וחנויות תכשיטים. רוני, מוכר הירקות, עומד מאחורי ערימות הפטרוזיליה והכוסברה, קורא שירים בחרוזים פרי עטו, ומולו יושבות צמד מעצבות על כיסאות מתכת בסגנון רטרו ולוגמות קפה.

סיום המסלול הוא סגירת מעגל אישית מבחינתו של עודד אמיתי. על קיר בית בשכונת מזכרת משה מוטבע שלט ועליו כתוב “בית קרמר-רכטמן‭.“‬ חיה ואלכסנדר קרמר, סבו וסבתו, גרו בבית הזה עד ‭.1986‬ אמו רחל, בתם היחידה, הייתה לוחמת לח"י וארוסתו של עולה הגרדום מאיר פיינשטיין. הם נפגשו ב-‭,1946‬ בשיא הפעילות המחתרתית נגד הבריטים. רחל רצתה להצטרף לאצ"ל, ההורים התנגדו נחרצות והיא ברחה מן הבית. בסוף סוכם שתחזור ותסתפק בהדבקת כרוזים עבור המחתרת.

מאיר פיינשטיין נתפס בפיצוץ רכבת בריטית שבועיים אחרי האירוסים. במהלך המשפט ניסתה רחל לשכנע אותו לבקש חנינה, בעוד אנשי האצ"ל התנגדו. דינו נחרץ וביום ביצוע גזר הדין התפוצץ פיינשטיין יחד עם חברו מאיר ברזני, בעזרת רימון שהחדירו להם לתא. רחל הצטרפה ללח"י והפכה ללוחמת ואחר כך נישאה ללוחם ההגנה אפרים רכטמן.

הסיור, שהתחיל בציור קיר, מסתיים בציור. חבורת הציירים מליון חזרה לשוק מחנה יהודה וציירה ברחבת החנייה האחורית שלו ציור קיר שמתעד תמונות מחזור ופעילות מבית הספר כי"ח שהמבנה שלו שוכן היום לצד מגרש החנייה. פעם היו אלה מוסדות החינוך הראשונים בעיר: כי"ח לבנות, גן ילדים וכי"ח לבנים.

קדימה אוכל 

רעבים וצמאים חוזרים לבית הספר "טעמים‭,"‬ שם מחכים על השולחן אבטיחים

 קרים, קובות, לאפות טריות וחומוס תוצרת בית. השף יובל אטיאס מסביר איך הסבתות נוהגות לקצוץ בשר בקר להכנת קובה נבלוסייה מטוגן ומדגים שימוש בג'ריש (ולא בבורגול רגיל) להכנת המעטפת.

המתכונים מונחים לפני האורחים על שולחנות נירוסטה סדורים בצורת האות ח', ואטיאס מכין עכשיו את כדורי הקובה הלבנים למרק. מרק המטפונייה כבר רותח על הגז, וכל מטייל מקבל צלחת מהבילה עם נוזל אדמדם וסמיך, כמו שאוכלים בבתי האבן של נחלאות.

• בי“ס “טעמים" ("‬שוקניון‭,“‬ רחוב אגריפס 88).‬ סיור משולב בארוחת סדנה ‭135 -‬ שקל לאדם. לתיאום: עודד אמיתי, טל' 6300928-‭.050‬