כרתים: גן עדן עכשיו

ליגאל צור  יש חיים קשים: מדי סוף שבוע הוא קופץ לעיר אחרת, בעיקר באירופה. אבל גם אתם מרוויחים מזה, כי מכל נסיעה הוא דואג להביא לכם מיני סובנירים קטנים ושימושיים - הצעות מקוריות לגיוון הטיול. התגליות הקודמות: איסטנבול , ורנה , ברלין , אתונה , בודפשט . 

אולי אלוהים קצת פספס. אולי כשהוא הבטיח ארץ חלב ודבש, האצבע שלו זזה ונגעה במפה במקום אחר, אם כי לא רחוק מכאן - בכרתים. בכל מרחב הים התיכון אין מקום שמתקרב לאידיליה הקדומה ההיא כמו האי היווני שמציע את שמן הזית הטוב ביותר, גבינות לבנות משובחות, דבש מפרחי בר, יין וראקי וצלעות כבש ורצועות קלמרי מטוגנות, ומעל לכל - נוף קסום של חופים והרים וגבעות ועמקים שמשחקים עם המים, ואנשים שחיים בשילוב ייחודי של מסורת ושינוי, חדש וישן. 

כרתים הוא אי גדול ומאחר שרוב המטיילים הישראלים שוהים במלונות הגדולים שלאורך החוף, בעיקר באזור כרסוניסוס, בחרתי להתרכז בקטע שבין רתימנו (Rethimnon) במערב עד איוס ניקולאוס (Aagios Nikolaus) במזרח, ויסלחו לי הפעם חובבי חאניה.

שתי האזהרות הכי חשובות 

זמן ההמתנה המוקבל לארוחה במסעדה הוא בממוצע 45 דקות - שעה. אם אתם מהזן העצבני וכוס אוזו או בירה לא תרגיע אתכם, כנראה שכדאי לחשוב שוב לפני שאתם עולים על המטוס לכרתים.

היעד הכי ראוי לטיול של יום 

אחד המקומות המוכרים לטיולי יום, אבל גם אחד הראויים שבהם, הוא עמק לסיתי (Platau of Lassiti) - עמק סגור בין הרי דיקטי, המשובץ סביבו כפרים קטנים, לעתים של עשרות בודדות של תושבים. הדרך אל העמק מתפתלת ועולה בין נופים מרהיבים, ובמהלכה ניתן לעצור בבית קפה עם שתי טחנות רוח, שהן למעשה משאבות מים ונציאניות מהמאה ה-15 שנותר בהן קסם על אף החלודה. 

נוף קסום של חופים, גבעות ועמקים שמשחקים עם המים (צילומים: יגאל צור)

גם עם רכב פרטי אפשר לרדת מהכביש הראשי לאינסוף דרכי העפר הקטנות העוברות בעמק שתי וערב, ולגלות פינות קסומות. פשוט בחרו שביל וסעו, תמיד תגיעו בחזרה לכביש הראשי. ליד הכפר פסיכרו Psihro נמצאת מערת הנטיפים דיקטאון, מקום הולדתו המיתולוגי של האל זאוס - נאה אבל לא יותר.

היעד הכי ראוי לטיול של חצי יום

לא רחוק מסיסי נמצא כפר ציורי בשם מילתוס (Milatos) ולצדו שרידי מצודה ונציאנית וכנסייה בצל עצי דולב גדולים עם מעיין וספסלי עץ, שעושים חשק להשאר עוד ועוד. אפשר להמשיך גם לעיירה ניאפולי (Neapoli) וממנה להתפתל צפונה דרך כפרים קטנים ולא מתויירים עד למפרץ אלונדה (Elounda). במפרץ המקסים יש כמה בתי מלון מיוחדים, אבל לא זולים, ומולו נמצא האי ספינלונגה ובו מצודה ונציאנית גדולה אליה אפשר לשוט לביקור.

הכפר הכי מקסים

אנוייה (Anogya) הוא כפר אורגים, שבמלחמת העולם השניה סבל מאוד מידי הגרמנים שהחריבו אותו כמעט כליל בגלל פעולות הפרטיזנים המקומיים. עבודות הרקמה והשטיחים המקומיים הם מהיפים ביותר ביוון. כדאי לשים לב במיוחד לעתיקים שבהם, ולו רק בגלל שהאורגות הנוכחיות לא יודעות לייצר את הדוגמאות העתיקות. שטיחון חדש יימכר במחיר של כ-50 יורו, אבל העתיקים יתחילו ממחיר של 200 ומעלה. בכניסה לכפר פועלת גם סדנת ניפוח זכוכית של מאריוס חאלקיאדקיס, כרתי שלמד בשבדיה ובאנגליה, וחזר למכורתו.

טברנות ציוריות בנמל של סיסי

בכפר יש את אחת מהכיכרות המרכזיות היפות ביותר באי, והיא משובצת בתי קפה כמקובל. מומלץ לאכול ב-Basakos שבכניסה לכפר. המסעדה הפשוטה מגישה בשר וכבדים של כבש על האש, וכורטופיטאקי - עוגות מקומיות מסורתיות עם גבינה - לקינוח (גירסה נוספת, עם גבינה ודבש, נקראת מיזיכורטופאקי). 

בקרו גם במחלבה המיוחדת של סינדיקט הרועים, שמייצרת גבינות מקומיות באיכות משובחת - מיזיטרה, גבינה לבנה בבלוקים עגולים, ואנטוגאלו, יוגורט תוסס מדהים מחלב שלא פוסטר. דרך הסינדיקט תוכלו להגיע גם לכמה ממכלאות המרעה הפזורות בהרים סביב, וזה בהחלט מרתק. הרועים המרשימים נראים ומתנהגים כמו דמויות מ"זורבה היווני", ואחרי יום בחברתם מתחילים להבין את המתכון לחיי טבע: סלטי בר שונים, נתחי כבש משובחים, חלב וגבינת עיזים, וכמובן אוויר הרים והליכה של שעות. (ניתן להתייעץ עם מיכאליס מהמועצה של הכפר באמצעות אימייל mdram@in.gr).

הכנסייה הכי יפה

הכביש, שחולף גם ליד מצפה הכוכבים הגדול של כרתים (לא פתוח לקהל), מאפשר תצפית מדהימה אל מערת אידה, מעין חור גדול ברכס, שם לפי המיתולוגיה הוסתר זאוס על ידי ראה, אשתו של הטיטאן כרונוס.

האתר התיירותי שהכי אפשר לוותר עליו 

כמה קילומטרים דרומה להרקליון נמצא האתר הארכיאולוגי קנוסוס (knossos). כאן למעשה נמצאה והוגדרה התרבות ה"מינואית", לאחר שב-1900 התגלו כאן שרידי ארמון מפואר שתוארך באלף ה-2 לפנה"ס, מאות שנים לפני פריחת התרבות הקלאסית ביבשת יוון. מי שהעניק לה את השם מינואית היה ארכיאולוג הבריטי ארתור אוואנס שמצא וחפר את התל והעניק לה את שמה בעקבות המלך מינוס, המלך המיתולוגי של כרתים.

אורגת מקומית. השטיחים היפים ביותר ביוון

המקום עמוס בתיירים שמגיעים באוטובוסים מאורגנים ובאופן עצמאי, אבל למרות הפופולריות שלו, ותסלח לי ההיסטוריה, אפשר לחסוך את 6 היורו של דמי הכניסה ולוותר על הביקור. אוונס אמנם גילה כאן תגלית מדהימה, שרידי ארמון-מבוך מפואר שבדמיונם של היוונים הקדמונים הפך למשכנה של מפלצת שחציה אדם וחציה פר, המינותאורוס, אבל נדמה שתאוות השחזור והדמיון שלו התעלתה על הארכיאולוגיה וכיום אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה שוחזר ומתי. 

חוף הים הכי סוף העולם  

כל אחד רוצה את פיסת החוף הפרטית שלו, וגם בעונת התיירות ההומה ביותר תוכלו למצוא כאלה, בעיקר בחלקו הדרומי של האי, שם החופים משתרעים בין כפר לכפר ולעולם אינם עמוסים. כל אחד יכול למצוא שם פינה רגועה מתחת למצוק, ליד שן סלע או בירידה סמויה אל החוף. מעבר לכך הגישה אל דרום האי היא בעצמה חוויה והרפתקאה בזכות הנסיעה בכבישים פתלתלים ומרהיבים, שכל תצפית מהם היא ייחודית ויפה.

אומרים שהכפר לוטרו (Loutro) הוא "סוף העולם" האמיתי בכרתים, אבל מאחר שהוא מחוץ לגבולות הגזרה שהקצבתי לעצמי הפעם, מצאתי לו תחליף: צוצורדוס (Tsoutsouros) הנמצא דרומית-מזרחית לעיירה פירגוס (Pirgos). הכביש היורד אליו שומם, חשוף, בנוף כמעט ירחי. רק עיזים וכבשים לצד הדרך. הכפר עצמו לא משהו - נמל חביב, מסעדה לא מומלצת, בירה נחמדה ושמש נעימה - אבל איזה מיקום. 

הכביש ממשיך מהכפר לאורך החוף הדרומי עד לקאסטרי (Kastri), כפר בו תהיו לגמרי לבד בין הטברנות הקטנות. אם תמשיכו הלאה, עד לעמק של ארווי (Arvi), תגלו מטעי בננות ואפילו אננס. זהו המקום החם ביותר בקיץ בכרתים.

אזור המזכרות הכי מוצלח 

למי שחייב להשלים בקניות ומזכרות, רתימנו (Rethimnon) היא מקום לא רע. כאן תוכלו לקנות "קומבולו", מחרוזות ספק דתיות ויותר חילוניות, שכל כרתי מסובב כל היום בין האצבעות בטכניקות שונות. הקומבולו עשוי מחומרים שונים - מפלסטיק צבעוני ועד לשרף אדום-צהבהב (אמבר) למהדרין. המנהג בהחלט מדבק, ובמפתיע אפילו מענג.

כבשה מקומית. מממהמם פה

עוד תמצאו כאן צדפות מצופות לכה, ספוגי ים, תכשיטים, "הכל ביורו", וחנויות רבות שמוכרות תוצרת מקומית - יין, אלכוהול ודבש, וגם חנויות שבעצם נועדו לאיכרי הסביבה ומשווקות ממגפי עור ועד לגיגיות לייצור גבינה ביתית.

מלבד זאת רתימנון מציעה טיילת ובה שורה ארוכה של בתי קפה ומסעדות נעימות עם אוכל מאכזב, סמטאות עם בתים ונציאנים וטורקים מדהימים אבל לא משומרים, והמון המון תיירים.

האלכוהול הכי טוב

בכרתים רק התיירים שותים אוזו, מקומיים שותים ראקי נקי, וחס ושלום אם תבקשו אותו עם מים או קרח (אבל אפשר לשתות צונן). הראקי הכי טוב נקרא "האראקי" (Haraki) וקל לזהות את סמלו המסחרי - עוף דורס על רקע כחול. יש המלצות גם על ראקי בשם "ראקומלי".

הכיכר המרכזית באנוייה. הכפר הכי מקסים

ארוחת הבוקר הכי יוונית 

דבש הוא קטע חזק מאוד ביוון בכלל ובכרתים בפרט. הסוג הטוב ביותר, כנראה, הוא Minos, אם כי גם מצאנו מקומות על אם הדרך שמכרו דבש ביתי כהה ונפלא ללא שם. ארוחת בוקר הכי יוונית היא יוגורט, רצוי של עיזים, ועליו כמות נדיבה של דבש. לא רע גם עם שמנת.

ההפתעה הכי מוזיקלית

בכפר Houdetsi נמצא מוזיאון לכלי נגינה אתנים בשם "לבירינתוס". המוזיאון, אבן שואבת למוזיקאים מכל אגן הים התיכון, הוא פרי מפעלו של מוזיקאי מאירלנד בשם רוס דלי, שחי באי כבר כ-30 שנה (והגיע לנגן גם בישראל). במקום מוצג אוסף מרשים של כלים מהודו ופרס ועד מרוקו. מדי קיץ נערכות סדנאות מוזיקה ומתקיימים קונצרטים.

הכי גן עדן לחובבי שטח

אנשי הטרקטורונים ימצאו בכרתים גן עדן אמיתי שעדיין לא התגלה. למרות ריבוי

 המסלולים הראויים, התחום לא ממש מפותח. תוכלו למצוא מקומות שמשכירים טרקטורונים בסמוך לכרסוניסוס, ומשם לצאת להתברבר ולהתענג בדרכי עפר. ההמלצה שלי: לנסוע לכיוון עמק לסיתי כמעט עד לכפר Avdou, ולרדת, ממש לפניו, אל הדרך המובילה לכפר Aski. כאן תגלו עולם שלא מוזכר במדריכי התיירים - עמקים, מטעי זיתים, מנזרים מבודדים והמון דרכי עפר.