הגיע הזמן להגיש את החשבון

הנתון הבולט ביותר בסקרי דעת הקהל האחרונים, המעידים בעיקר על עליה מתמדת בכוחו ובפופולריות של בנימין נתניהו, הוא נתון האכזבה. הציבור, כך מתברר, מאוכזב עד עמקי נשמתו מנבחריו וממנהיגיו, מחפש אפיקי השקעה חדשים-ישנים, מחפש משענת חזקה. שוב מחפש.

קצת יותר משלושה חודשים לאחר הקמת הממשלה של אהוד אולמרט, ישראל רוצה שינוי. איזה שינוי? לא ברור. העיקר שזה יילך וההוא יבוא, ושאנשים ירגישו שהם נקמו את עלבונם, את חוסר האמון שלהם במנהיגים שבחרו רק לפני מספר חודשים.

הסקרים רק מחזקים את התחושות, משקפים במספרים את האווירה ברחוב, בבתי הקפה ובסלון של כל אחד מאיתנו. כל קללה שישראלי מסנן בין שיניו כשהוא רואה את מנהיגיו על המסך, מתורגמת בסקרים למספרים, למצב רוח לאומי. והיום הוא מחורבן, תודה ששאלתם.

אחרי מחאה קצרה, חוזרים למצב המוכר: סטטי, אפטי

התשובות הגיעו בסיסמאות: הציבור תומך, אנחנו מופתעים מהתמיכה, יש התחזקות של המחאה וכו'. אלא שבמשך שעתיים, שום דבר לא התעצם, חוץ מקולות המחאה של כמה סהרוריים שנאמו משהו על ארץ ישראל השלמה, לא באמת היתה נהירה. אחרי כמה ימים של זעם בעיתונים ובטלוויזיה, הישראלי שב אל המצב הסטטי שבו הוא רגיל לחיות: אפטיות כמעט מוחלטת מכל מה שקורה מסביב. כעת הוא מצפה שהעיתונים והטלוויזיה יעשו בשבילו את העבודה. הוא לא מוכן לצאת להפגין. חם מדי. צדק מוטי אשכנזי.

המזל של הציבור כרגע הוא שהמנהיגים שלו חלשים, נישאים כעלה ברוח. יום אחד הם נגד, אחרי זה הם בעד, וביום השלישי יהיה מה שיהיה. לכן, למרות שאלפים (שוב) לא גדשו את כיכר רבין במחאה על מחדלי המלחמה, אהוד אולמרט התקפל, רמז שהוא מוכן לשקול ועדת חקירה. גם אם היא תקום וגם אם לאו, הזגזוג הזה מציג את ראש הממשלה כמי שלא בדיוק יודע מה יהיה הצעד הבא שלו. הוא מציג אותו כמי שמוכן לשנות את דעתו בגלל כמה כתבות וכמה שלטים מתחת לחלון משרדו.

אולמרט נראה השבוע כמי שאין לו שום אג'נדה, כמי שאין לו שום משנה סדורה. לא מדינית, לא פוליטית, ולא ציבורית. בתחום אחד, עם זאת, יש לראש הממשלה אג'נדה: בתחום ששמו אהוד אולמרט. לכן, ספק אם הוא ימהר לחזק את ממשלתו באישים כמו אהוד ברק ובנימין נתניהו. הצנחתם לתוך הממשלה תהיה הודעה פומבית ברורה כי הוא נכשל, כי הוא לא מסוגל, כי הוא צריך עזרה. מישהו מאמין שאולמרט מסוגל לומר את המילים האלה?

לתוכנית ההתכנסות. בכמה כלי תקשורת מיהרו השבוע להודיע כי ההתכנסות נגנזה, נעלמה, מתה. אולמרט צוטט כמי שאמר לכמה שרים בקדימה שהמציאות השתנתה, שיש משימות לאומיות אחרות. לפני כשלושה שבועות, מעל במה זאת, צוטטו גורמים המקורבים מאוד לאולמרט שהבהירו כי לפי שעה התוכנית הוקפאה, וכי המאמצים כעת מושקעים בשיקום הצפון. עד כאן הכל בסדר.

לפי שעה, אכן נראה כי ההתכנסות נדחקה אל הפינה. אלא שלקבוע כעת כי היא נגנזה לחלוטין תהיה טעות. לפי שעה, אין לממשלת אולמרט אג'נדה מדינית, ולכן, בחלוף הזמן, כאשר שיקום הצפון יהפוך לדבר שאף אחד כבר לא יעסוק בו בתקשורת, יצוצו השאלות המדיניות מחדש. או אז, תשוב ההתכנסות לקדמת הבמה, והדיון הציבורי יפתח מחדש סביב שאלת המדיניות של ישראל בשטחים. אלא אם הפלסטינים מתכוונים להיעלם.