העוני ביישובי הבדואים: לאן נעלמה המדינה?
52 אחוזים מהערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני, רבים מהם בדואים המתגוררים בדרום הארץ. הממשלה כמעט ולא מסייעת, ומי שבאים לעזרתם הם העמותות והארגונים ההתנדבותיים. יוסי קרמר, עובד סוציאלי ביישובים הבדואים מטעם משרד הרווחה: "את החלל שהמדינה השאירה ממלאות מפלגות דתיות והזדהות עם הפלסטינים"
אחד הנתונים המדאיגים העולים מתוך דו"ח העוני שפירסם אתמול (ד') המוסד לביטוח לאומי, מצביע על כך ש-52 אחוזים מהערבים בישראל חיים מתחת לקו העוני (לעומת כ-16 אחוזים מכלל היהודים). בניגוד לציבור היהודי, שבו נשמרה יציבות בשיעור העניים, בקרב הערבים נרשם גידול של יותר משני אחוזים בתוך שנה.
ביישובים הבדואים בדרום הארץ הופכים המספרים למציאות קשה ומאחורי כל מספר ניצבת משפחה, לרוב משפחה מרובת ילדים. אבל בעוד שאותן משפחות מתחננות לצאת ממעגל העוני - הממשלה כמעט ולא עושה דבר, והן נאלצות לחפש עזרה בעמותות ובארגונים התנדבותיים ורבים נדחפים לחיק הדת.
אחת הדרכים ליציאה ממעגל העוני היא כניסה לשוק העבודה ורכישת השכלה. ביישובים הבדואים רוב הנשים לא סיימו את לימודי התיכון וחלקן הגדול אינן עובדות. הרשות לפיתוח הנגב החליטה לפתוח שני קורסים מקוריים המיועדים לנשים בדואיות בלבד - קורס צילום עם דגש על אירועים וקורס תקליטנות. ככל שהדבר נשמע הזוי ההיענות לשני הקורסים הייתה גבוהה.
אורגים שטיחים ליהודים מבוססים
גם המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי מנסה לפתור את הבעיה. מנהלת יחידת הנשים במרכז, כיראם בלעום, סיפרה ל-ynet: "אנחנו מנסים לשלב נשים בעסקים קטנים ולמעשה לפתוח להן דלתות. אנחנו עושים הרבה פעילויות ויש המון הצלחות, אבל מדובר בכסף זר שלא מגיע מהממשלה".
אותם עסקים קטנים מנצלים למעשה את היתרונות של הנשים הבדואיות לעסק כלכלי ואפילו רווחי. אחד הפרוייקטים שתפס תאוצה נמצא ביישוב הבדואי לקייה שבנגב, שם מועסקות נשים שאורגות שטיחים שהפכו לטרנד של ממש. ההצלחה עשתה לה כנפיים, ובבתים ביישובים מבוססים בישראל אפשר למצוא את פרי עבודתן של אותם נשים.
במקביל, ביישובים חוּרה ותל שבע ייפתחו בתי אופנה אותנטיים המשלבים רקמות בעיצוב מודרני. פרויקט נוסף שעליו עובדים במלוא המרץ הוא מיזם קבוצתי של ייצור מוצרי טבע מחומרים הנמצאים במדבר. "יש נשים שהחליטו לא ללכת בדרכה של האמא ללדת ילדים רבים, הן מנצלות את הידע שלהן ומשתמשות באותן שיטות בהן הסבתות שלהן השתמשו. הדור החדש שונה, לנשים יש מודעות והן מסוגלות לעשות הרבה לשינוי המצב הקיים. אני חושבת שהממשלה צריכה להסתכל על כל נושא העוני בצורה יותר אמיתית. כל אישה רוצה לעבוד, אבל צריך אופציות לתעסוקה".
"האיסלם אוסר להגביל את הילודה"
אחת הבעיות שמקשות על היציאה ממעגל העוני היא מספר הילדים הרב במשפחות הבדואיות. אך למרות המצב הכלכלי, ממשיכים רבים להביא ילדים נוספים לעולם. סגן מנהל שירותי הרווחה בעיריית רהט, סעיד אלעוברה: "אצל המוסלמים אסור לדבר על הגבלת הילודה. למרות שהאיסלם אוסר זאת, הדעה שלי לגבי הנושא שונה. בעבר, ככל שהמשפחה שלך הייתה יותר גדולה נחשבת ליותר חזק, אני רוצה ילדים איכותיים ולא כמותיים".
לדברי אלעוברה, "כדי לנסות ולהגביל את הילודה צריך לעשות את העבודה בשכונות עם האנשים ולא במשרדי ממשלה או בדיונים". לעמדה הזו מצטרף גם יוסי קרמר, עובד סוציאלי ביישובים הבדואים מטעם משרד הרווחה. לדברי קרמר, "זו חברה כל כך מבולבלת. הם נוגעים בעולם המודרני, אבל מהצד השני ניצבת המסורת. המדינה לא התלבשה על זה. מדובר בהזנחה של שנים. אני אשתמש בקלישאה 'האינתיפאדה הבאה תבוא משם'. התסכול הוא אדיר. את החלל שהמדינה השאירה ממלאות מפלגות דתיות והזדהות עם הפלסטינים. זה תהליך איטי, אבל זו השקעה שצריכה להיות של המדינה".
מנהל מחלקת הרווחה בשגב שלום, חיר אלבז, מאשים את הממשלה בכך שאין גוף שלוקח פיקוד ויוצא בקמפיין להגבלת הילודה. "החברה הבדואית צריכה להיות שותפה רצינית למהלכים, אבל חייבים את העזרה המוסדית, לא מספיק לסמוך רק על הכוחות הפנימיים. הגופים הממשלתיים והחוץ ממשלתיים, כמו עמותות וקרנות, צריכים לשלב יחד ידיים ולפעול".
הממשלה מצידה יצאה בהכרזה על תוכנית "דרומה". תוכנית אסטרטגית לפיתוח הנגב, שאחד מחלקיה מתמקד באוכלוסייה הבדואית. את התוכנית לא שכחו לציין בממשלה בכל הזדמנות, אבל נכון להיום - התוכנית הזו, כמו קודמותיה, לא מומשה.
ראש המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, פרופ' עליאן אלקרנאוי, מסכם: "צריך לשנות את המדיניות של הממשלה כלפי החברה הבדואית על-ידי השקעה מסיבית בחינוך וביצירת מקומות תעסוקה. הסוגיה המרכזית היא - שככל שתשקיע בנשים הן תחנכנה את הילדים. חינוך הנשים מעכב את גיל הנישואים - היום רואים שחלק מהנשים הבדואיות לא מתחתנות בגיל 18 ומביאות לעולם עשרה ילדים, אלא לומדות באוניברסיטה".
לפנייה לכתב/ת 
