ליקוי למידה? ליקוי הוראה
במקום לאבחן רבים כל-כך כ"לקויים", כדאי שמשרד החינוך והמורים יבדקו אם הם מלמדים אותם לחשוב
מאות אלפי ילדים יחזרו בשבוע הבא לבתי-הספר, אחרים יזכו לראות את הכתובת "שלום כיתה א'" על הלוח הירקרק. ילדים תמימים אלה חשופים להידבקות במגיפה המשתוללת בעוצמה רבה במערכת החינוך שלנו. לפי הסטטיסטיקה המעודכנת, אחד מכל שלושה או ארבעה מהם יוגדר כבעל "לקות למידה". צבא שלם של מאבחנות דידקטיות ושל מורות ל"הוראה מתקנת" ממתינות לנדבקים. אלה אולי ישפרו את ביצועיהם, אך הכותרת "לקוי למידה" תדבק בהם לכל חייהם.
להגדרה זו תהיה השפעה משמעותית מאוד על חייהם של אותם ילדים רכים. הם ילמדו לחיות בשלום עם הלקות, הם לא ידרשו מעצמם יותר מדי. כשייכשלו במבחן זה או אחר (מה שקורה לכל לומד "נורמלי"), כולם יהנהנו ויאמרו לעצמם ולילד: "מה אתם רוצים, הוא הרי לקוי למידה". אף אחד לא ידרוש מהילד (כמו שאנו דורשים מכל ילד) קצת פחות משחקי מחשב, קצת פחות חברים וקצת יותר השקעה בלימודים. האדם "לקוי הלמידה" ידרוש מעצמו פחות, יחוש - בצדק מבחינתו - ששערי העולם חסומים בחלקם בפניו, הוא הרי "לקוי". הדימוי העצמי שלו יהיה נמוך מאוד. האסרטיביות, הביטחון העצמי ייפגעו.
האם זה מוצדק? בהחלט לא. המחקר העדכני יודע לספר לנו, שיכולות החשיבה והלמידה שלנו אינן רק מולדות, אלא הן תוצר של למידה (או אי-למידה). במילים אחרות, יכולתנו לחשוב היא (גם) תוצר של זה שלמדנו לחשוב. אך האם אנו מלמדים בפועל את תלמידינו לחשוב - או שאנו מתמקדים בשינון, זכירה והבנה קונקרטית של הנלמד? הבה ונודה על האמת, איננו מלמדים את התלמידים לאסוף נתונים, להשוות בניהם, לשאול ולהסיק מסקנה, לשלוט על רמת הדיוק הנדרשת, להשתלט על משימה מרובת נתונים. אנו מטעינים אותם בידע ובודקים את התוצרים, אך לא מקנים להם תהליכי חשיבה ולמידה.
באותה מידה, שיטות הוראה לקויות יגרמו לפגיעה ביכולותיו של הילד. שנים סבלה מערכת החינוך בארץ משיטה לקויה להוראת קריאה (הגישה הגלובלית- הוליסטית). מי יודע כמה "לקויי למידה" הצמיחה. הוויכוח אודות שיטת הוראת המתמטיקה עוד לא תם, ובינתיים אנו מייצרים "לקויי חשיבה חשבונית". יתרה מזו, המורה בן ימינו הינו חלש מאוד. הוא עצמו לא עובר תהליכי הכשרה מספקים על מנת להכיר את תהליכי החשיבה והלמידה של הנפשות הרכות שתחת אחריותו. המורה הנתקל בבעיה לימודית משמעותית חש חסר אונים, הוא זקוק לאבחון שיספק לו את הכותרת המתאימה. כאילו הכותרת "דיסלקטי" יש בכוחה לקדם את הילד ולפתור את הבעיה. המורה זקוק למאבחן החיצוני, למורה המסייעת החיצונית - הוא עצמו נטול כוחות וידע.
על מערכת החינוך לחולל מהפכה ולהבין שתפקידה אינו מתמצה בהקניית ידע גרידא. בכוחה ובחובתה להקנות לתלמידים את התנאים ההכרחיים ללמידת ידע, שהם תהליכי החשיבה והלמידה הנדרשים. עליה להעמיק את הכשרת המורים ולהגדיר מחדש את תפקידם כמפתחי אינטליגנציה, ולא רק כמטעיני ידע. ובעיקר, על מערכת החינוך להגדיר מחדש את תוכנית הלימודים. אין בית -ספר שלא לומדים בו שפה (קריאה, הבנת הנקרא, כתיבה), אין בית-ספר שאין בו שעורי התעמלות (כאילו הילדים לא ישחקו כדורגל גם בלי המורה). לא ייתכן שיהיה בית-ספר שאין בו תוכנית לימודים שיטתית, שבה ילמדו הילדים לחשוב וללמוד.
הרב רפי פוירשטין, סגן יו"ר המרכז הבינלאומי לקידום כושר הלמידה בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
