פרץ של חשדנות

הנה, זה קרה: האיש שכרטיס הביקור שלו זה "אני לא מתקפל", חטף רגליים קרות. זיגזג והתקפל. נראה כי האיש שטען רק לפני יום שהוא עמד איתן ונחרץ מול חיזבאללה, התקפל כמו גדול מול יריביו מבית, עם החששות שלו, מול חוסר השליטה שלו מול מפלגתו וסיעתו. המומחה למשא ומתן, המנהיג הקשוח שלכאורה לא ניתן להזיז מעמדותיו - זז לאחור. הוא עשה צעד תמוה אל מקום לא ברור.

ההחלטה של עמיר פרץ לתמוך בוועדת חקירה ממלכתית מבולבלת ומבלבלת. בכאוס הפוליטי השורר בישראל בחודשיים האחרונים, מצטרפת החלטתו של שר הביטחון לרשימה ארוכה של אירועים מוזרים, של החלטות שלא ברור מה עומד מאחוריהן. דבר אחד עם זאת נראה ברור: הערב, הפוליטיקה ניצחה את שר הביטחון.

החלטתו של פרץ תמוהה בעיקר לאור העובדה כי רק לפני שבועיים, בשיחות סגורות, הוא הצהיר במפורש כי אינו מעוניין בוועדת חקירה ממלכתית ומקווה שזו לא תקום. זה היה זמן קצר לאחר שהוא עצמו הודיע על הקמת ועדת בדיקה

בראשות ליפקין-שחק. אבל אז קרה משהו לאיש החשדן, שאינו סומך על איש. הודעתו של ראש הממשלה על הקמת שלוש ועדות בדיקה לחקר מחדלי המלחמה בלבנון הוציאה את פרץ מאיפוס, העבירה אותו אל עולם הדמדומים של הפחדים, החשדנות והחששות מפני הלא נודע. פרץ התקשה להבין מה יהיו תוצאות הבדיקה, מה תהיה ההשפעה עליו ועל עתידו. הוא לא הצליח להבין איזה תרגיל מנסה אולמרט לבשל לו. הוא חשש כי מישהו החליט להפיל עליו - הטירון הביטחוני - את כל מחדלי מערכת הביטחון. הוא חשש כי חוסר הקשר בין הוועדות השונות יוביל בסופו של דבר למצב שבו הוא נאלץ לסחוב על גבו את הפאשלות.

ולזה הצטרפו גם החששות הפוליטיים. בשבועות האחרונים נראה היה כי פרץ מתחיל לאבד שליטה על מפלגתו ועל סיעתו. בקושי רב הצליח להביא לאישור את הקיצוץ הרוחבי בתקציב, ובקושי רב עוד יותר הצליח להבין מה קורה מאחורי גבו. עוד ועוד בכירים במפלגה יצאו נגדו בפומבי, ביקרו את מהלכיו, מתחו ביקורת על התנהלותו ועל דרך קבלת ההחלטות שלו. אם יש משהו שמצליח להוציא את עמיר פרץ משלוותו, הרי שזה חוסר הוודאות הפוליטית. ובמפלגת העבודה שם המשחק הוא ערפל וחוסר ודאות. כולם נגד כולם, ובעיקר: כולם נגד עמיר. עכשיו יריביו ניצחו אותו, ומבחינתם - זו רק ההתחלה. 

אנשיו של אהוד אולמרט משוכנעים שפרץ פשוט יישר קו עם מפלגתו, בחר להתכופף בפני יריביו מבית, אלה שמערערים את שליטתו בעבודה. היה מי שנזכר בגעגוע בסוג אחר של מנהיגות - זו של אריאל שרון, שהתמודד בליכוד עם "מורדים" משלו ולא התכופף.

ומה הלאה? מוקדם עדיין לצפות מה יקרה כעת לקואליציה. היא לא תתפרק, אבל משהו בסיסי מאוד ביחסים שבין שני ראשיה ספג

 חבטה עזה. בסביבת ראש הממשלה כבר מבטיחים כי מחויבותו לצרכיו הפוליטיים של פרץ תהיה מעתה קטנה יותר. ומבחנים הרי יהיו בתקופה הקרובה בשפע: דיוני תקציב 2007 כבר בפתח, ומפלגת העבודה תנסה להראות הישגים. פרץ ינסה להוכיח כי למרות שהוא בביטחון - לא שכח את החברה והכלכלה; כי למרות שהוא מתעסק עם חיזבאללה - הוא עדיין זוכר את הקשישים והאימהות החד-הוריות והשכבות החלשות. ואז, אומרים אנשיו של ראש הממשלה, זה יהיה כבר סיפור אחר לגמרי. אז כבר כולם יעשו כטוב בעיניהם.