אם אין אורז, נאכל אורז

כולם יודעים שתה ואורז יש בסין. לא כולם יודעים עד כמה האורז, שהסינים קוראים לו פאן, מרכזי בתרבות הסינית, ואיזו חשיבות אדירה יש לו בכלכלה העולמית. בפעם הראשונה נוכחתי בחשיבות של האורז, קצת אחרי שהגעתי לבאושאן. חבר לקח אותי לטיול בין הטראסות ולמטה אל הנהר, ביום קיץ חם ויפהפה. צעדנו בין חלקות שדה המחכות לקציר, כשהשמש התחלפה פתאום בברד כבד, שהחזיר אותנו לכפר בריצה מטורפת.

טראסות אורז. הכל תלוי במזג האוויר (צילומים: רחל בית אריה)

הגעתי הביתה נוטפת מים ומאושרת לגמרי (אני אוהבת חורף), רק כדי להיתקל בפרצופים מאוכזבים, מיואשים, שסירבו להחזיר לי חיוך. כמה דקות של ברד הרסו יבול של עונה שלמה. חודשים של עבודה מפרכת ירדו לטמיון, והחורף עמד להיות קשה הרבה יותר, עם אסמים ריקים. באותו יום למדתי שני דברים: מזג האוויר בגבהים הוא בלתי צפוי לחלוטין, ואורז הוא לא סתם אוכל. אורז הוא חיים.

בארה"ב למדו לגדל אורז בצורה תעשייתית, אבל במזרח, מהפיליפינים ועד יפן, רוב האורז עדיין גדל בטראסות קטנות, מושקה בהצפה ונקצר בעבדה ידנית. עונת קציר האורז ביוננאן, שתתחיל בעוד חודש בערך, מגלה שדות ירוקים-זהובים מרהיבים, ומאות אנשים בכובעי קש ומכנסיים מופשלים עד הברכיים עמלים בשדה.

בעונה הבוערת, ילדים משוחררים מבית הספר, מחפשי העבודה בערים חוזרים הביתה לעזור בקציר, סבים וסבתות מתגייסים למלאכה. כולם נקראים לרדת לשדות ולעזור בתחרות מול כוחות הטבע, לגמור את הקציר ולאכסן את התבואה במקום מבטחים לפני שמזג האוויר יספיק להתערב.

יורד טוב עם האורז 

פאן (אורז), הוא הציר שסביבו מורכבת כל ארוחה סינית. הבסיס לסעודה הוא אורז לבן, או מי-פאן, והארוחה סביבו תורכב מצאי, שהוא הכינוי לכל אוכל שאינו דגן: בשר, ירקות, דגים, וקטניות. פאן וצאי ביחד מרכיבים ארוחה, אבל הפאן הוא הבסיס. בסינית, הפועל "לאכול" מתורגם מילולית – "לאכול אורז". כשמעסיק מפטר עובד, הוא שובר לו את קערת האורז. מקום טוב לגור בו הוא אזור של דגים ואורז, ואוכל טעים הוא אוכל ש"יורד טוב עם אורז".

מחסור חמור במים המאיים על גידולי האורז

אורז משובט

אורז דורש השקיה בהצפה והרבה מים, וסין, בניגוד לתדמיתה כארץ נהרות, סובלת ממחסור חמור במים לחקלאות. אחד הסיוטים הגדולים של ההנהגה בבייג'ינג הוא התחזית של מיליארד ורבע אזרחי סין הנאלצים להסתמך על אורז מיובא מארצות הברית, כי בעניינים של חיים ומוות סין הגדולה מסרבת להיות תלויה בגורמי חוץ. כדי לפתור את הבעיה, טובי האגרונומים בעולם שוקדים על פיתוח זני אורז שיתאימו למזג אוויר יבש, ויצרכו פחות מים. ממשלת סין אישרה לפני שנה שימוש באורז מהונדס גנטית, ומומחים אומרים שהניסיון הזה יכול לפתור את בעיית הרעב בעולם.

אבל עד שזה יקרה החקלאים של דרום סין ימשיכו להציף את השדות, ולהתפלל ליבולים טובים. החזיקו להם אצבעות, קציר האורז עומד בפתח. מי שרוצה להבין כמה רחוק סיני יכול ללכת בשביל קערת אורז, מוזמן לקרוא את הספר של טונג סו, שמספר על קשיי הקיום בשאנגחאי של תחילת המאה, ונקרא בפשטות הולמת: "אורז".

• לחוויות וסיפורים נוספים על החיים כישראלית בסין - לחצו כאן