עת השיקום הגיעה
לקראת עימות אפשרי עם הסורים והאיראנים, יש לשנות במהירות את החשיבה הצבאית, המערך הלוגיסטי ושיטת הגיוס
הסתיימה עונת המלחמה ויש צורך להתחיל במלאכת שיקום הצבא. אמנם היו במלחמה הישגים חשובים, אך אין חולק על כך שהיה אפשר להשיג יותר. הרבה יותר. יש לבדוק, לכן, מה השתבש ולתקן את המעוות.
אז מה היה לנו? ראשית יש להתחיל במה שלא היה: לא היה ניהול נכון של מהלכי המלחמה. צה"ל איבד במשך השנים חלק מתעוזתו ו"שכח" כיצד מבצעים מהלכי תמרון בכוחות יבשה גדולים. ההתייחסות למלחמה נצבעה בצבעי הבט"ש: מהלכים זהירים, איטיים ומהוססים, שאינם אפקטיביים מול ארגון כמו חיזבאללה, הפועל במתכונת צבאית והוא חמוש ומאומן היטב. לא היה מהלך קרקעי לסילוק רוב רובו של איום הקטיושות מעל גבול הצפון ולא שום מהלך צבאי "לא שגרתי", שהוציאו לצה"ל מוניטין עולמי בעבר (דוגמת צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, הצניחה במיתלה במבצע סיני או כיבוש מתחם אום-כתף במלחמת ששת הימים).
איך מתקנים את זה? ראשית, על-ידי שינוי החשיבה הצבאית, לגבי מיקומו ותפקידו של צבא היבשה. הצורך להשיג הכרעה מהירה (והימנעות ממלחמת התשה ממושכת) חייב לחזור ולהוביל את החשיבה הצבאית. זהו מהלך קשה אך אפשרי.
שנית, על-ידי החזרת עטרת המילואים ליושנה. צה"ל ידע תמיד כי בעת מבחן הוא יזדקק לכוחות המילואים. יש להכניס תוכן באמירה זו: אימונים, ציוד ושוב אימונים. אלה נעלמו כמעט מהלקסיקון בגלל שיקולי תקציב, ואת זה צריך לתקן מיד.
שלישית, צריך לבטל מיד את המעבר ל"לוגיסטיקה מרחבית" ולחזור לאחריות הישירה של יחידות השדה על אספקת צורכיהן הלוגיסטיים (כגון מים, אוכל, תחמושת, חלקי חילוף). ה"לוגיסטיקה המרחבית" אומצה (שוב) בגלל הרצון לחיסכון תקציבי, ואת פירותיה הבאושים קטפנו במלחמה האחרונה.
רביעית, צריך למלא את השורות בטובי האנשים. אין זה סוד שהשירות הצבאי בכלל, מהצמרת הפוליטית דרך פקידי הממשלה ועד לאחרוני המפקדים, אינו מהווה מוקד משיכה לאנשים איכותיים כפי שהיה פעם. זה נובע משינוי תרבותי כללי, ובמישור הצבאי זה מתבטא בפיחות מהותי של הכבוד שהחברה מפגינה למשרתיה (איפה עוד נהפך הביטוי "גנרלים, אדמירלים" לביטוי של גנאי?). אבות האומה חשבו פעם כי כדאי לשחרר את הקצינים בעודם צעירים כדי שיוכלו לפתח קריירה שנייה. כך לא יימנעו טובי בנינו משירות בקבע. היום אנו מעלים את גיל הפרישה מבלי לתת את דעתנו על התוצאה: צבא כבד המתנהל כאיש זקן.
ויש גם לקחים חיוביים. צה"ל השיג במלחמה האחרונה, באמצעות אש מדויקת וטכנולוגיה עילית, הישגים ששום צבא אחר אינו יכול לזקוף לזכותו. השילוב בין אש מדויקת למודיעין איכותי למטרות, השימוש המסיבי ברובוטים (כמו מטוסים ללא טייס), מימד החלל, טכנולוגיות של מיגון שאינן בידי אף צבא בעולם מלבד צה"ל (כן, צריך גם להצטייד בהן, ולא רק לפתח אותן), כל אלו הם כיוונים ברורים לבניין הכוח, ויש לחזקם.
המלחמה הבאה לא תהיה כנראה דומה לזו האחרונה. היא עלולה להיות נגד צבאות גדולים כמו הצבא הסורי, או אויב רחוק כמו האיראנים. יש להתייחס לאיומיהם המפורשים ברצינות. אין לנו זמן רב להתכונן, ועלינו להתחיל במלאכה מיד.
פרופ' יצחק בן-ישראל, אלוף (מיל'), ראש התוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
