היום שבו נסגור למדינה את הברז
כל מי שהיה מספיק טיפש כדי להסתבך עם הלוואה בשוק האפור, או שעבריינים דרשו ממנו פרוטקשן על עסק שהיה לו, מכיר את הסיטואציה: נכנסים לך לחדר אנשים שנראים כמו ייבוא ישיר מכוכב הקופים, ואז מתברר שהם בעצם מכוכב הגובים. כלומר, הם נשלחו להסביר לך למה ממש כדאי לך לשלם להם. ועכשיו. בהתחלה הם בונים על חזותם המאיימת ומשחקים אותה מנומסים. בפעם השנייה, אם לא נענית, מכשיר הפקס יכול לעוף "במקרה" מהחלון. בפעם השלישית גם בעליו עלול לעוף מאותו חלון. המסר ברור: איתנו לא כדאי להתעסק. אלא שהתיאור הזה מוכר לא רק לבעלי מועדון לילה באזור התעשייה של חולון. זה קורה לכולנו על בסיס חודשי, ואת חברת הגבייה אתם מכירים אישית. קוראים לה מדינת ישראל.
השבוע, כמו בתחילת כל חודש שני, הייתי עסוק באיסוף קבלות, הוצאת חשבוניות וליקוט מסמכים עבור רואה החשבון שלי. נכון שגם שכירים משלמים מס, אבל רק לעצמאים יש את העונג המפוקפק לראות איך סכין המס חותך בבשר החי, כי כל פגישה עם רואה החשבון מסתיימת בשליפת פנקס הצ'קים - שניים לביטוח הלאומי, אחד למע"מ, אחד למס הכנסה ועוד אחד לאדון רו"ח. עם האחרון דווקא אין לי בעיה: האיש עובד קשה בשביל הכסף שלי, וזה אחרי שנים של לימוד המקצוע האקדמי הכי משעמם בעולם. רק עם שלושת הראשונים אני לא מסתדר - אולי כי בניגוד אליו הם גוזלים את כספי, את כספנו, בלי להעניק שום תמורה.
שלם עכשיו
ישראל היא המדינה עם נטל המס הגבוה בעולם. רגע, רגע, לפני שאתם קופצים לי עם רשימה של טוענות לכתר, בואו נסכים על דבר אחד: מה שחשוב הוא לא בהכרח כמה אתה משלם, אלא מה אתה מקבל. אם ניקח את זה רגע למישור הפרטי, יותר מבאס לשלם לוועד הבית 50 שקל לחודש עבור סטודנט שבא פעם בשבוע להעביר את הלכלוך ממדרגה אחת לשנייה, מאשר לשלם פי שלושה עבור גינה מטופחת, חניה עם שער חשמלי ובניין מתוחזק לעילא. מסכימים? אז במישור הלאומי, לא היה לי אכפת לשלם אפילו 80 אחוז משכרי תמורת מערכת בריאות מדהימה, כבישים מהירים ומתוחזקים, יום לימודים ארוך וחינוך אקדמי חינם. נשמע לכם מצחיק? זה מה שתקבלו בחלק גדול ממדינות אירופה, למשל, כולל כאלה שאצלן נטל המס נמוך יותר מאצלנו.
אוקיי, מי החכמולוג שקם והזכיר שלמדינות מרכז אירופה, בניגוד אלינו, לא היתה מלחמה רצינית כבר 61 שנים? תודה רבה, בדיוק לך חיכיתי. אזרחי ישראל התרגלו כבר שנים לכך שמדינת ישראל לא גובה מהם מסים, אלא בעצם פרוטקשן.
הנה מה שהמדינה אומרת לנו: אתם תשלמו יפה, בידיעה שאת הילדים שלכם מלמדות מורות עילגות, שהכבישים שלכם גובים מאות הרוגים בשנה, שקיצבת הזיקנה שתקבלו תכריח אתכם להישען על ילדיכם, ושאם תתאשפזו חלילה, סביר שתמצאו את עצמכם זרוקים באיזה מסדרון בלי טיפת פרטיות. תתרגלו גם לזה שעבור כל שירות - מנסח טאבו, דרך חידוש רישיון הנהיגה ועד לביקור אצל רופא - תידרשו לשלם בנפרד (למרות שלכך בדיוק נועדו המסים). בתמורה נספק לכם הגנה, או כפי שהיא מכונה אצלנו, צה"ל.
חברים, אומרת לנו המדינה, כל המיסים שלכם מיועדים למטרה אחת: יום הדין. היום שבו יידרש הצבא לתת מענה לאויבים שיקומו עלינו לכלותינו. ואז מגיע יום הדין, ומתברר שעל כל ג'ובניק בקבע בקריה - שעמל מתשע עד חמש במדי א' ונהנה מפנסיה מלאה בגיל שבו רובנו מזיעים כדי לשרוד - חסרות שתי אלונקות בגולני, מורפיום לחובשים בגבעתי וג'ריקן עם מים בנח"ל, ועוד לא דיברנו על החוסרים הגדולים באמת. כלומר, אפילו בדבר האחד שהמדינה מתחייבת לתת לנו תמורת הזכות לחמוס את פרי עמלנו, היא נכשלת בגדול. את זה יודע כל בעל עסק בצפון, שישב חודש במקלט מובטל מאונס וחרד לחייו ולכספו, וכעת צריך כעת לסור אל רואה החשבון שלו ולשלם למדינה מהמינוס שהבנק לא מאשר.
כאן שבירה
במישור האזרחי, אם מישהו מתחייב לספק לך שירות או מוצר וכושל, תוכל לתבוע את כספך בחזרה. אבל מה נעשה מול חבורת שרלטנים מרובי לשכות, שגוזלת מאיתנו על בסיס חודשי ונכשלת בכל שירות או מוצר שהתחייבה לספק? נפסיק לשלם מסים? הרי בסוף לא רק שניאלץ לשלם יותר, אלא נסתכן בעונשים הכבדים הקבועים בחוק. נעבור לעבוד בשחור? זין. בטיפת הכבוד העצמי שעוד נשארה לעצמאי, לא ניתן למדינה להפוך אותנו לעבריינים. ואולי פשוט נגיד יום אחד שנמאס, ונישאר במיטה? נכון, בטווח המיידי אנחנו נהיה הקורבנות, אבל אם נתרגל לאכול במשך כמה חודשים את החסכונות ולחם משלשום, יגלו פתאום כל אלה שחיים על חשבוננו שהחגיגה שלהם נגמרה. ואולי אז הם ייאלצו לעשות את מה שהם דורשים מאיתנו: לצאת לעבוד.
לפנייה לכתב/ת 
