מלחמת העולם השלישית
חמש שנים אחרי ה-11 בספטמבר, העולם עדיין אינו בטוח יותר. אבל לפחות ברובו, הוא כבר ער
המלחמה העולמית, שיזם האיסלאם הרדיקאלי נגד הציוויליזציות המערביות, לא נפתחה בבוקר ה-11 בספטמבר 2001, כפי שרבים מאיתנו נוהגים לחשוב. היא החלה 22 שנים קודם לכן, בשלהי שנות השבעים, אחרי שהשיעים הפונדמנטליסטים בהנהגת חומייני סילקו את השאה מהשלטון באיראן, וכשצבא בינלאומי של מוג'הידין סונים פונדמנטליסטים פתח במלחמה באפגניסטן שבסופה הביס את ברית-המועצות. באותה תקופה, כמו גם היום, היו חלקים ניכרים של העולם המוסלמי שרויים בתסכול עמוק לנוכח חוסר יכולתם להשתלב בתרבות ובכלכלה הגלובאליות מבית היוצר של המערב. שפע הפיתויים והמתירנות, שנשקפו אליהם מאקרני הטלוויזיה, איימו לערער את מוסדות המשפחה והדת, שהעניקו להם ביטחון חברתי ומנטאלי. הצלחותיהם של חומייני והמוג'הידין שיקמו את כבודם האבוד והעניקו להם תקווה. עבר זמן רב יחסית עד שהצלחות אלו התגבשו והפכו לאסטרטגיה לוחמנית.
בבסיס האסטרטגיה הזו עומדות שתי קביעות: האחת - שכל אדמה, שהייתה פעם בשליטת האיסלאם, שייכת למוסלמים. לזרים מותר לשהות בה רק בחסדי האיסלאם וכאזרחים מדרגה שנייה או שלישית; הקביעה השנייה - כל המדינות בעולם המוסלמי חייבות להתנהל על פי השריעה, הקוד הדתי האיסלאמי, כלומר: להפוך למדינות הלכה. משום כך, לא רק נוכחותם של חיילים אמריקנים בסעודיה פסולה ויש לעוקרה מן השורש - גם משטרים חילוניים במדינות מוסלמיות פסולים באותה מידה. מאחר שלג'יהאד אין יכולת להתמודד צבא מול צבא עם מתנגדיו, הוא ישיג את יעדיו באמצעות מלחמת התשה פיזית ותודעתית. המלחמה הזו אמורה לגרום לכך שדעת הקהל במדינות הדמוקרטיות, אחרי שתתעייף מהקזת הדם המתמשכת ומהפגיעה בסמלי העוצמה, תלחץ על הממשלות להוציא את חייליהן ונציגויותיהן הכלכליות והדיפלומטיות מהמדינות המוסלמיות. המשטרים המוסלמיים החילוניים אמורים להתמוטט בלחץ תנועה עממית פונדמנטליסטית, שתקים תחתיהם מדינת הלכה.
אבל היעד האמיתי והעיקרי היה ונשאר אמריקה. ארצות-הברית נתפשה בעיני הג'יהאדיסטים, בצדק מסוים, כמקור לכל השחיתות
רק אירועי ה-11 בספטמבר 2001 הצליחו לחולל את התפנית - את פריצת הדרך התודעתית, לה ייחל הג'יהאד העולמי שנים כה רבות. לצד גל התדהמה והגינויים, ששטף את העולם כולו ובכלל זה מגזרים רחבים בעולם המוסלמי, התעורר ברחוב המוסלמי ברחבי הגלובוס זרם מעמקים פנאטי ומיליטנטי, שייצר שאהידים בפוטנציה באלפיהם. בפיגוע התאומים הראה להם בן לאדן - גם ל-20 מיליון המוסלמים אזרחי אירופה, שרובם נאלצו להסתפק בתפקיד של חוטבי עצים ושואבי מים - כיצד אפשר וצריך לשקם את גאוותם וכבודם כמוסלמים. אותו זרם מעמקים שאב לא מעט השראה גם מפיגועי ההתאבדות הפלסטיניים, שהיו בשיאם באותה תקופה.
יקיצת הארי
אבל גם הצד השני התעורר סוף-סוף. כמו המתקפה היפנית על פרל הרבור, שהעמידה את ארצות-הברית (נגד רצונה) בראש הקואליציה שלחמה בציר הרשע הפשיסטי במלחמת העולם השנייה, כך גם ה-11 בספטמבר העמיד אותה בראש הקואליציה הנלחמת היום את מלחמת העולם השלישית ברדיקליזם הערבי והאיסלאמי. במלחמה הזו שותפות כמעט כל הדמוקרטיות המערביות וכן המדינות המוסלמיות שיש בהן משטר חילוני. לא כל-כך מאהבת הדוד סם, אלא מפני שפיגוע התאומים הבהיר גם לממשלותיהם שהג'יהאד העולמי מאיים גם על קיומן ועל היציבות העולמית. זו גם הסיבה שאותה קואליציה ממש מתייצבת היום לבלום את הג'יהאד הגרעיני האיראני וגרורותיו.
כמו במלחמת העולם השנייה, גם בזו השלישית יש למערב הדמוקרטי הצלחות וכישלונות. ההצלחות הגדולות הן בתחום סיכול הטרור. אף פיגוע משמעותי לא התבצע על אדמת ארצות-הברית בחמש השנים האחרונות. באירופה התבצעו כעשרה פיגועי תופת גדולים, אבל כ-80 אחוז מאלה שתוכננו, סוכלו. גם המלחמה באפגניסטן, אף שהיא עדיין נמשכת וגובה קורבנות, יכולה להיחשב להצלחה, מפני שהבסת משטר הטליבאן שללה מהג'יהאד העולמי מדינת חסות חשובה, והכריחה את הנהגת אל-קאעידה לרדת למחתרת ולהתמקד בשרידותה במקום בייזום ובביצוע פיגועים. מה שבכל זאת מתבצע הן יוזמות של קבוצות פנאטיות מקומיות, שהיו יוצאות לפועל בכל מקרה.
הכישלון הגדול הוא המלחמה בעיראק והשגיאות שעשו האמריקנים בסיומה ואחריה. עצם כיבושה של עיראק בידי חיילים אמריקנים ואנגלים והפרת המאזן העדתי והדתי העדין לטובת השיעים, עוררו ביתר שאת את גל הרדיקליזם הסוני והשנאה למערב בעולם. הגל הזה הוא גם שמחולל את הזרם הבלתי פוסק של פיגועים במצרים, בירדן ובטורקיה. מלחמה זו גם חיזקה את איראן. לולא ההסתבכות האמריקנית בביצה העיראקית, ספק אם טהרן הייתה מעיזה לצפצף כך על הקהילה הבינלאומית בנושא הגרעין והטרור. גם המאמץ להשכין דמוקרטיה במדינות המוסלמיות השיג תוצאה הפוכה, ועוד הגדיל את הישגי הפונדמנטליסטים. החמאס למשל.
בשורה התחתונה, היום, חמש שנים לאחר פרוץ מלחמת העולם השלישית, למרות המאמצים האדירים שמשקיע המערב הדמוקרטי לייבש את ביצת האיסלאם הרדיקאלי - העולם עדיין איננו מקום בטוח יותר מפני טרור ואיום גרעיני. ומבין כל האזורים על פני הגלובוס, המזרח התיכון היה ונשאר המקום המאוים והמסוכן ביותר.
