איך לנתק את חברת החשמל מהשקע
הטויוטה פירפרה כהוגן. שתיים-שלוש לחיצות מיותרות על דוושת הגז גרמו לה להתחפר עד שכמעט נחסמה הדלת. גם לוח העץ שהונח לפני הגלגל הקדמי של ההיילוקס נגרס כמעט לגמרי, ורק הנהג המשיך לפרפר ולהתחפר. לא שהיה לו סיכוי להיחלץ מהדיונה הקטנה, אבל נראה היה שבפמפום הדוושה הוא לפחות מפרק קצת עצבים. חוץ מזה, מה אכפת לו? אוטו שלו?
רכב שנתקע בחוף הים הוא סיבה למסיבה עבור עוברי אורח. כל אחד שנסע פעם בג'יפ סיור צבאי נהיה פתאום מומחה לנהיגת שטח: "תוציא אוויר מהגלגלים", "צריך להניח קרשים", "תזיז את ההגה מצד לצד" ועוד כהנה תובנות מורעפות בחינם על הנהג, שמרגיש (ובצדק) כמו האיש הכי טיפש בעולם. אחרי התיאוריה מתגייסים כולם למבחן המעשי - זה דוחף, זה חופר, וכשלבסוף נחלץ הרכב מרגישים כולם כאילו קנו את מקומם באגף הצדיקים של העולם הבא. את הזיעה אפשר הרי לשטוף בטבילה קלה במים, וההתנשפות מהדחיפות מעניקה את האשליה שנשרפו מעט קלוריות מאלה שעוד מעט נחזיר עם הקבבים.
אלא שהפעם לא נראה היה שמישהו עומד לעזור לנהג. להפך, ככל שהטנדר העמיק לשקוע התרבו החיוכים על פני הנקבצים מסביב, וכשהנהג הרים מבט שואל אל הקהל ההולך ורב, מישהו סינן לעברו: "לך תבקש משקע ותקע שידחפו אותך, יא מניאק". זה המקום לציין שעל הטנדר, כמו על זה שלידו, התנוסס סמלה של הרשות החזקה ביותר במדינת ישראל: חברת החשמל. חברה שבחצר האחורית שלה יש מדינה.
המאהל שהקימו החבר'ה הטובים מחברת החשמל בלט מאוד על רקע חוף דור. ראשית, מפני שבניגוד לבני תמותה הותר להם להכניס כלי רכב לשטח החוף ולפרוק מהם מטען שלא נהוג למצוא בפיקניק: מכונות "ברד" כמו בקיוסקים, מקררים שלא היו מביישים סופרמרקט, מאווררי ענק למקרה שלא תספיק הבריזה, ועוד. יכול להיות שאת כל המתקנים האלה רכשו הקייטנים מכספם, אבל כמו שאמר לי אחד הצופים במחזה: "מי שיש לו כסף לקנות את כל זה הביתה, לא מבלה את היום מתחת לרשת צל בחוף טנטורה". תמונת הטנדר השקוע היטיבה לתאר את המשטמה שחשו יתר הנופשים; נדמה שמזמן לא הפיקה חבורה של ישראלים הנאה קולקטיבית גדולה כל כך ממחזה נפוץ כל כך. החברים מחברת החשמל אולי שולטים על השלטר, אבל אפילו הם לא יכולים לאיתני הטבע.
הקרב על הוועד
משרד האוצר אמנם אינו אחד מאיתני הטבע, אבל כמה צעדים שננקטו שם לאחרונה גרמו למישהו בחברת החשמל להזיע, גם אם הוא לא משלם בעצמו את עלות המיזוג. לא שחלילה הכריזו מלחמה על חגיגת השכר של בכירי החברה - מה שביקש האוצר הוא בסך הכל שיוחזרו כספים שנלקחו שלא כדין מקופתה. אלא שגם החבר'ה מהחברה יודעים שהפשרה של היום היא הנורמה של מחר, ולכן העדיפו להתבצר בהתנגדות תקיפה לדרישה הלגיטימית, וכבונוס לתת לעובדי האוצר להתבשל קצת בלי מחשבים ומיזוג, שיידעו שהם רציניים.
חברת החשמל אינה החברה הממשלתית היחידה שמתנהגת כמו ביריון בגן ילדים, אבל ללא ספק היא היחידה שלא מתביישת בכך. וגם כאן נראה שהפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל: עוד לא יבש דיו המדפסת על דרישת האוצר, וכבר הקים ועד העובדים קול צעקה: העובדים המסורים הרי סיכנו את חייהם בתיקון תקלות בצפון המופגז. כאילו שאת דמי הסיכון של אלה שעשו את מלאכתם נאמנה (לא פחות, אבל בשום אופן גם לא יותר) מבקשת המדינה לחמוס. ויש להם, לחבר'ה, גם רעיון נהדר איך נעזור להם לממן את המשך המסיבה - להעלות את תעריפי החשמל. לא שזה יצליח לסגור את הגירעון הנוראי בסך עשרות מיליארדי שקלים, אבל לפחות יבטיח שזרם ההטבות ימשך.
חברת החשמל, כאמור, לא לבד בסיפור. אם חלמנו להפריט כמה גופים מורכבים פחות, נגוזה גם התקווה הזאת משעלה ריח בחירות באוויר (ובישראל הרי תמיד יש איזה ניחוח קלפי). ועדי העובדים היו למכרה הזהב של קבלני הקולות. השר שיגן עליהם מהפרטה, שעלולה לאלץ אותם להתחיל לעבוד כמו שמקובל בשוק תחרותי, יזכה בהתפקדות לשורות מפלגתו ולמיקום גבוה בפריימריז. והנה עוד ארבע שנים של חגיגה על הכיס של כולנו.
הרווח שבין החוק לחוקן
עד כאן אני מניח שהצלחתי לחדד, אבל לא לחדש. אז הנה הצעה שתגרום למרכזי הכוח של ועדי העובדים הגדולים לקרוס: חוק חובת פריימריז פתוחים. החוק יתיר לכל אזרח ישראלי להגיע, להצביע ולהשפיע על הרכב הרשימות לכנסת, וייתמך במערכת שתסמן כל מצביע למניעת הצבעות כפולות. כך לא תהיה לקבוצות לחץ אינטרסנטיות השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות הפנימיות, ועשרות אלפי מתפקדים כפולים ייאלצו להסתפק במפלגה אחת.
תוצאות לוואי מבורכות אחרות יהיו מעורבות ציבורית בעשייה הפוליטית ובניקיונה, מה שיכניס לפוליטיקה גם אנשים שהתברכו בכוח מחשבה ועשייה, אבל סולדים מהרפש ומאבקי הכוח. הבעיה היא שרבים מחברי הכנסת שיכולים להרים חקיקה כזאת חייבים את כסאותיהם לקבוצות של מתפקדים מאורגנים, והם לא ימהרו להפר את הברית שצופנת סיכוי לעוד קדנציה. כך שבינתיים, כל שנותר לנו הוא להביט בעדנה על הטנדר המתחפר בחולות, לסנן "לך לשקע ותקע שידחפו אותך, יא מניאק", ולשכוח לרגע קסום אחד שגם את החשבון של תיקון הטנדר נצטרך אנחנו לשלם.
