הירדן: נהר בעירבון מוגבל

כמרבית ילידי הארץ - שבילדותם שרו בבית הספר "הלאה ירדן הלאה זרום, יהמו גליך‭,"‬ ולמדו את סיפוריו של אליעזר שמאלי על החלוצים הנועזים, שהם וסוסותיהם האצילות טבעו בירדן הסוער - עברתי אף אני את החוויה המזומנת לכל עולה רגל לארץ הקודש.

כמותי ודאי ניצב הצליין בפעם הראשונה על שפת נהר החלומות, הוא הירדן, ומגלה לתדהמתו לא מיסיסיפי ולא וולגה, אלא תעלה רדודה, מוקפת עצים נאים ומגוחכת עד כדי אי־נעימות. הגיחוך אף מתגבר כאשר מנסים לחשוב מה בדיוק הייתה בעייתם של בני ישראל ויהושע בחציית הנחל הצנוע הזה, עד כדי כך שהיו צריכים לגייס פרק שלם מן התנ"ך כדי לספר על נס ההתערבות האלוהית, שעצר את מרוצת זרם המים.

ובכל זאת, בכל הירדן הצנוע כולו, מראשו בעמק חולה ועד מותו אל ים המלח, יש שמונה קילומטרים מסעירים.

ממעוף הציפור אין לכאורה בערוץ שבין גשר בנות יעקב ועמק הכנרת דבר שמצדיק את התואר "מסעיר‭."‬ אומנם הנחל הופך לצר ומתכנס בין גדות הרריות, שאינן מותירות לו חוף ועמק להתפתל בו; ונכון שחורפן של הגדות ירוק כשטיחי עשב אירלנדיים, וקיץ שבהן צהוב כעין הסוואנה באפריקה; ונכון שפרחי הבר מסוף הקיץ ועד ראשיתו הם כתמי סגול ולבן ואדום וצהוב שאין כמותם לחן, ובקיץ מנקדים את צהוב הסוואנה כדורי הקיפודן הסגולים, שמגעם ממאיר ומראם עדין ויפה; ובכל זאת, אין בכל אלה כדי להסביר מהו שקיים שם בירדן הזה, שהוא מסעיר.

אולי משום שהוא יורד מן החולה, שהיא בגובה פני הים, אל הכנרת שהיא נמוכה כדי מאתיים מטר, ובירידתו הוא סוער ומקציף את זרמו בין סלעי הבזלת עד כדי כך, שבקרב המומחים לשיט ב"מים לבנים" הוא נחשב למסוכן שבמסוכנים. אולי משום ששדרת ההרדופים והערבות, התאנים וזרועות התמנון של גפניו צובעות את שוליו כבמשיכת איפור גנדרנית על העפעף, להדגיש את יופיו של מה שנותר בהיר וגלוי. ואולי משום טחנות הקמח העתיקות הפזורות במעלה הנחל הסוער, וחוות בקר אחת על מימיו וכמה מעיינות הגולשים אליו מן המדרון. אולי כל אלה הם כתמי הצבע שאין די בכל אחד מהם לחוד, אך כולם יחד מצטופפים ליצירה אחת שכולה אור וצבע.

זורם בערוציו

פעם היה הירדן ההררי - זה שמו של קטע הנחל - גבול סוער בין שתי מדינות אויבות שהיו משלחות אש זו בגדתה של זו. כל אימת שכך היה, סיפרנו לעצמנו את סיפורי הגבורה הלאומיים שפיארו מדרך הטבע את עוצמתו של צבאנו הבלתי מנוצח. המיתוס החל להיבנות עם הסיפור שצה"ל הקטן הביס שבע מדינות ערביות במלחמת העצמאות. האמת היא שצבאות מצרים, ירדן ולבנון הובסו באמת וחיל משלוח עיראקי קטן הוכה אף הוא, וכך גם מיליציות שונות מפה ומשם, אבל זה עושה מהשבע בעצם רק שלוש וחצי.‬

ומה עם סוריה? ובכן, צבא סורי ישב ממערב לירדן, בעמק החולה ובאזור שבין גשר בנות יעקב וראש פינה, והתפנה רק בהסכמי שביתת הנשק, ואף כפה על ישראל לפרז את השטחים שפינה. לאזור כורזים הסמוך פלשו הסורים אף אחרי מלחמת העצמאות וכבשו שטח לא מבוטל, וצה"ל איבד בקרבות בתל מוטילה עשרות לוחמים. כל הגדה הצפונית-מזרחית של הכנרת נתפסה על ידי הצבא הסורי וכך גם מובלעת חמת גדר. הסורים כפו על ישראל לוותר על ניצול מי הירדן ההררי וכך גם נולד הרעיון הנואל של שאיבת מים מן הכנרת והעלאתם לגובה של מאות מטרים, אל הגליל.

אז נכון, צה"ל ניצח במלחמה ההיא, אבל לא כל כך הביס את הסורים. לצורך זה עברו 19 שנים נוספות, ואז, כשהגולן הפך ישראלי, שקט המקום ולבד מגדה עמוסה במוקשים ממזרח לערוץ, ודרך עפר רחבה - שריד למפעל הישראלי להטיית מי הירדן, שמעולם לא מומש - אין כאן דבר שיפר את חזות השקט ואת המיית המים ואת גרגורם העז של התורים.

אפילו שרידי המצודה הצלבנית הגדולה שסטלה, היא עתרת, בראש העמק ההררי הצר של הירדן - שאת מגיניה הנוצרים שחטו המוסלמים עד אחד ואת כל מגדליה טחנו לעפר לפני כמעט 830 שנה - אפילו סיפור הדמים שלה אינו מטלטל עוד את שלוות המקום השוטפת במורד עם הזרם.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים “גולן וחרמון“ (מס' 1). נוסעים בכביש 91 מצומת מחניים לגשר בנות יעקב. בפיתולי הירידה אל הגשר שעל הירדן פונים ימינה בדרך עפר מסומנת באדום. הדרך, העבירה לכל כלי רכב, מגיעה עד היישוב כרכום בחבל כורזים, ובמקומות שונים יש ממנה ירידות קלות אל הירדן - חלקן ברכב חלקן ברגל.

שביל הולכי רגל מסומן בשחור כבוש לאורך גדתו המערבית של הירדן ממצד עתרת עד מה שהיה גשר "הדודות" בפארק הירדן, בקצהו הדרומי של הירדן ההררי, לפני שנהרס ונעלם בשטפונות החורף.