לפני שמפציצים באיראן
נשק גרעיני בידי מדינה נוספת לא בהכרח אומר שישראל תושמד. הגיע הזמן לחשוב על הסכמים בעידן של מאזן אימה
בתגובה על התעקשותה של איראן להמשיך בפרויקט הגרעין שלה, הכולל מן הסתם גם את השאיפה להצטייד בנשק גרעיני, יש הממהרים להכות בעוצמה על תופי המלחמה. הם מציעים שישראל תיזום פעולה צבאית, שתכליתה סיכול הפרויקט הגרעיני האיראני. המצדדים בפעולה מסוג זה טוענים שהתחמשותה של איראן בנשק לא קונבנציונאלי מהווה איום קיומי מוחשי לישראל, וזאת בעיקר בעקבות התבטאותו של הנשיא אחמדי-נג'אד אודות הצורך במחיקתה של ישראל מהמפה. הם מזהים קשר ישיר והכרחי בין הדברים: טהרן מבקשת להצטייד בנשק גרעיני - וזאת כדי למחוק את ישראל מהמפה. לפני שתפיסה זו תהפוך לאקסיומה, שמנחה את האופן בו בוחרת ישראל להתמודד עם איראן, כדאי להרהר בכמה דברים.
מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שקברניטי המדינה לא למדו כלל בסיסי: לפני שנוקטים יוזמה צבאית נרחבת, יש לחשוב תחילה על היום שאחרי. אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית כדי לדעת שההחלטה על פתיחת המלחמה לא נבעה מחשיבה שיטתית אודות יעדיה ואודות הדרכים, שבהן היא יכולה לקדם יוזמות מדיניות חדשות. נדמה שאמרתו של קלאוזביץ, כי ''מלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים", לא הותירה רושם על איש בדרג המדיני והצבאי הבכיר בישראל.
כל מי שמהרהר ברצינות באפשרות לתקוף את מתקני הגרעין של איראן חייב להתמודד עם מספר שאלות מרכזיות: האם ניתן לשחזר את ההצלחה של ההתקפה האווירית בעיראק ביוני 1981? בספק רב. המתקנים האיראניים מפוזרים באתרים שונים, חלקם בנוי עמוק מתחת לפני האדמה ומוגן על-ידי סוללות טילים נגד מטוסים. אך גם ללא קשר עם תוצאות ההתקפה, ברור שאיראן תגיב כפי שהגיבה עיראק בעקבות ההתקפה באוסירק: מאמציה להצטייד בנשק גרעיני רק יגברו והפרויקט כולו לא יסוכל, אולי רק יעוכב קמעה.
שאלה נוספת: האם איראן תבליג, כפי שעיראק בחרה לעשות, לאחר התקיפה? סביר להניח שלא. בניגוד לעיראק, שהייתה מצויה אז בעיצומה של במלחמה כוללת נגד איראן, ולכן לא יכלה להרשות לעצמה חזית נוספת - טהרן משוחררת ממגבלה זו. היה ותגיב, נכונו לישראל צרות צרורות. כלל לא ברור שניתן לנהל נגדה מבצע צבאי מוגבל בהיקפו, מעין מהדורה מחודשת של "זבנג וגמרנו". איראן היא מדינה עתירת משאבים, וביכולתה לכפות על ישראל התכתשות צבאית ממושכת וכואבת, בין היתר, באמצעות גרורותיה במזרח התיכון. בנוסף לאבדות כבדות בנפש, השפעתה של מלחמה זו על המשק הישראלי יכולה להיות קטלנית ביותר. יש לזכור כי מלחמת איראן- עיראק נמשכה כשמונה שנים, גבתה למעלה ממיליון נפגעים בשני הצדדים ועלותה נאמדה בכ-1.2 טריליון דולר.
אם אכן מהווה איראן איום קיומי על העולם המערבי כולו, כפי שמנהיגינו חוזרים ואומרים, יאות העולם ליטול את היוזמה. יהיה זה משגה אם ישראל תקבל על עצמה את התפקיד של קבלן משנה לפרויקטים צבאיים של המערב. נכונותה למלא תפקיד מפוקפק זה רק יעצים את האמונה בעולם המוסלמי בכלל ובעולם הערבי בפרט שישראל היא שליחה של הקולוניאליזם המערבי. היא גם תגביר את התפיסה הרואה בישראל נטע זר ומבצר צלבני בלב מזרח התיכון, דבר שירחיק עוד יותר את הסיכוי לכינונם של הסכמי שלום כוללים בין ישראל לשכנותיה בעתיד הנראה לעין.
אין לדעת אם קיימת נכונות אמת של מעצמות המערב לסכל את תוכנית הגרעין של איראן באמצעים צבאיים. סביר שהלהט האמריקני להסתבך בעוד הרפתקה צבאית באזור הצטנן באופן ניכר, בעקבות ההתבוססות בבוץ העיראקי. אך בהנחה שגם מדינות המערב וגם ישראל ישלימו עם הימצאותו של נשק גרעיני איראני, אין להסיק מכך שכלו כל הקיצין. ייתכן שיש לשנות את דפוסי החשיבה, ולראות בהמשך התגרענותו של המזרח התיכון התפתחות בלתי נמנעת. כדאי גם לבחון מחדש את האקסיומה, לפיה הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן (או כל מדינה מזרח תיכונית אחרת) משמעה, במוקדם או במאוחר, מתקפה גרעינית על ישראל.
האתגר יהיה להגיע להסדרים פוליטיים בעידן של מאזן אימה גרעיני, כאשר ישראל אינה היחידה באזור המחזיקה בנשק בלתי קונבנציונאלי. כלומר, עליה לחשוב על דרכים לכינונם של הסכמי שלום, המבוססים על הרתעה גרעינית הדדית. זה עבד די טוב במקומות ובזמנים אחרים, ויכול לעבוד גם במזרח התיכון.
מודרכים על התפיסה אודות קיומה של חלוקה חדה בין עולם נאור ורציונאלי (המערב) לבין עולם חשוך ופונדמנטליסטי (המזרח התיכון המוסלמי), רבים במחוזותינו ידחו תרחיש זה על הסף. אך האוחזים בתפיסה זו אינם נותנים דעתם לעובדה האירונית, שגם אילו הייתה חלוקה פשטנית ומופרכת זו נכונה - התנהגותה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים אינה מאפשרת את צירופה לקהילת האומות הנאורות והרציונאליות, במיוחד לאור הלהט הפונדמנטליסטי שליווה את מפעל ההתנחלויות. לפיכך, השקפת העולם המדברת על מלחמת תרבויות בין מזרח למערב, יותר משהיא תורמת להבנת טבעו של הסכסוך ולקירוב קיצו - היא פועלת להנצחתו. השקפה זו תעדיף תמיד את האופציה הצבאית על פני המדינית, כי "אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר". ואם תצא לפועל, תהווה התקפה על מתקני הגרעין של איראן גילוי נורא של אותה השקפה אפוקליפטית והרת גורל.
פרופסור יוסי יונה מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמית בכיר במכון ון-ליר בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
