מצעד הגאווה - מבחן לדמוקרטיה
המאבק למען שוויון זכויות לקהילה הגאה הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק על דמותה של הדמוקרטיה בישראל
כתושב תל-אביב, הייתי עד לשורה של מצעדי גאווה שהתקיימו ברחובות העיר בעשור האחרון. הצועדים העלו על נס את ההישגים שהשיגה הקהילה הגאה במאבקיה, והביעו את הרצון להפוך את החברה הישראלית לחברה המכבדת כל אישה ואיש, ללא הבדל השתייכות או נטייה מינית. מאז 2002 התקיים מדי שנה בירושלים, ביוזמת "הבית הפתוח", מצעד גאווה וסובלנות, שהביא מסרים אלו גם אל עיר מקוטבת וטעונה כל-כך. בכל שנה מתמודדים המארגנים בירושלים עם התנגדויות של הממסד בעיר ועם ניסיונות לסכל את המצעד. נראה שהשנה, ייקבע התאריך הסופי לקיום המצעד רק אחרי דיון בבג"ץ.
בירושלים הרגשות עזים במיוחד. אבל דווקא בשל כך, גם הסובלנות צריכה להיות חזקה במיוחד. ירושלים היא עיר קדושה, אבל היא גם עיר מגוונת, פלורליסטית. ל"בית הפתוח" אין שום רצון להתגרות במקומות קדושים או להגיע לשכונות דתיות. יש להם רצון לבטא את עצמם בעיר שהיא גם עיר שלהם, לא פחות מאשר עירו של מישהו אחר. אין לקבל, וגם אין לשתוק, למול ניסיונות למנוע מהם לעשות זאת. להיפך: יש לומר בקול חד וברור, שזכותו של מצעד הגאווה והסובלנות לצעוד ברחובות ירושלים היא זכות דמוקרטית יסודית, וחובה להגן עליה. אין להסכין עם הסתה אלימה, שבשנה שעברה כבר נוכחנו עד כמה היא מסוכנת, כאשר מפגין אלים דקר בסכין שלושה ממשתפי המצעד.
המאבק על קיום מצעד הגאווה, ולמען שוויון, הכרה וזכויות לקהילה הגאה, הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק על דמותה של הדמוקרטיה בישראל. המערכה להגנת החירויות הדמוקרטיות בישראל ולהרחבתן לא יכולה להשאיר מאחור את זכותם של נשים וגברים לחיות את חייהם בכבוד ובשוויון זכויות, ללא אפליה על רקע זהותם המינית, המגדרית, העדתית או הלאומית.
הקשר בין מאבקה של הקהילה הגאה לכלל המאבקים הדמוקרטיים בחברה הישראלית פועל גם בכיוון ההפוך: הוא קיים גם אצל אלו המבקשים להצר את הדמוקרטיה בישראל. אין זה מקרה שאותם חוגים, התומכים בפגיעה במיעוטים, בנשים ובקבוצות המוחלשות, הם המתנגדים הקולניים ביותר לשוויון זכויות לקהילה. אלו ששלילת חופש הביטוי, עקרון השוויון והזכות להפגין הם עניין שבשגרה עבורם, הם גם אלו שהתייצבו כנגד קיום מצעד הגאווה בירושלים.
ובעצם, מדוע שלא יתייצבו? שלילת זכויות היא מדרון חלקלק, שבו מתחילים מפגיעה בקבוצה אחת, ממשיכים בקבוצה אחרת, וצעד-אחר-צעד שומטים את הקרקע מתחת לזכויות הדמוקרטיות של כולנו. אחרי שהימין הישראלי תמך בתיקון הגזעני לחוק האזרחות (2003), השולל מערבים אזרחי ישראל את זכותם להינשא לפלסטיניות תושבות השטחים ולהקים משפחה, אך הגיוני מבחינתו שהצעד הבא יהיה שלילת זכות קיומן של משפחות אחרות, למשל, משפחות חד-מיניות. אם נשתוק כאשר מסומנות ומאוימות קבוצות אחרות, לא ירחק היום בו תשרור שתיקה גם כשאנו נהיה אלה שזכויותיהם נרמסות.
הולכים ומתחזקים הקולות השמרניים, אשר בחרו לסמן את מצעד הגאווה בתור היעד הבא במערכתם נגד ערכי השוויון, הפלורליזם וזכויות האדם. מול עמדה ימנית מובהקת זו, חייבים להעמיד עמדה שמאלית מובהקת. נחוצה לנו ברית של קבוצות וארגונים מקהילות שונות, שישלבו כוחות כדי לערער על הפוליטיקה המסוכנת של שלילת זכויות ופגיעה ב"אחר" לסוגיו. נחוץ לנו מחנה החורת על דגלו פוליטיקה אחרת, הומניסטית ודמוקרטית; מחנה המציב על סדר יומה של החברה הישראלית אופציה של ביקורת ושל שינוי חברתי. קיום מצעד הגאווה בירושלים, על אף ולמרות ההזדעקות נגדו, הוא צעד חשוב בדרך לבניית מחנה שכזה.
ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש), יו"ר עמית של השדולה לזכויות אדם בכנסת
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
