זנזיבר: אי קטן גדול

נמל זנזיבר. לוקיישן ראוי לחיפוש אוצרות חבויים (צילומים: גיורא לוין)

אורכו של האי 86 ק"מ ורוחבו המרבי 39 ק"מ בלבד, הוא ממוקמם כ-37 ק"מ מול חופיה המזרחיים של טנזניה, צפונית לעיר הבירה דאר-א-סאלם ("הדלת לשלום"). כחצי מיליון תושבים חיים באי ורובם מתרכזים בבירה, היחידה באי, זנזיבר. שמו המקורי של האי הוא אונגוזה (UNGUZA) שפירושו בסווהילית "מעבר", אך במשך השנים דבק באי שמה של העיר הגדולה זנזיבר.

מקור השם זנזיבר הוא בשפה הפרסית ZENDJI-BAR ופירושו: "ארצם של האנשים השחורים". תושבי האי מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: החלק הצפוני מיושב בקבוצה האתנית של בני שבט הושירזו (WASHIRAZU) ואילו בחלקים המרכזיים והדרומיים יושבים בני שבט הוהדימו (WAHADIMU). השפה השולטת באי, בדומה לזו שבשאר מדינות מזרח אפריקה היא השפה הסווהילית השייכת לקבוצת שפות הבנטו.

עיר האבנים: בתים מאלמוגים

לבה החברתי והכלכלי של זנזיבר, כמו גם אתר התיירות הראשי, הוא "עיר האבנים" העתיקה על סבך סמטאותיה וחצרותיה. ראשיתה של העיר באמצע המאה ה-19 מול חוף שנגני שנבחר בידי שליט זנזיבר של אותם הימים, הסולטן סעיד, כמקום לעגינת ספינותיו, בזכות עומק המים במקום. כמעט מאה שנה ארכה בנייתה של העיר שרוב בתיה נבנו מאלמוגים ואבנים, בניגוד גמור לבניית העץ שרווחה במזרח אפריקה של אותם הימים. הדבר מרמז על דלותם של אתרי הצלילה בחופיו המערביים של האי - מושבות האלמוגים עדיין לא התאוששו מההרס הכמעט מוחלט שפקד ורדף אותם לאורך עשרות בשנים.

סיור בעיר האבנים העתיקה של זנזיבר מן הראוי שיתחיל בשוק העירוני התוסס, ורצוי לעשותו בשעות בוקר מוקדמות - אז מביאים הדייגים את שלל הדגה הטרייה, הנשים מגיעות לקניות הבוקר עם סליהן הצבעוניים וקני הסוכר המובאים מהשדות טריים ורעננים.

השוק של זנזיבר משתרע על פני שני רחובות עיקריים, שאחד מהם הוא רחוב הליכה צר ומתפתל. ברחוב הזה אי אפשר שלא להתעכב על פני החנויות והדוכנים הרבים לממכר תבלינים, שהקנו לאי הזה את אופיו המיוחד ואת כינויו: "אי התבלינים". בין המבחר התבלינים המשכר, אפשר למצוא צבעים וטעמים רבים שאינם עולים כלל על שולחננו המערבי היום-יומי. מתי לאחרונה נתקלתם בשמן ציפורן, בתבלין ריחני המופק מפרי הליצ'י או בקינמון בצבע כתום-צהוב?  

שוק התבלינים. חוויה לכל החושים

במהלך השוטטות בסמטאות העיר קשה לפספס את הדלתות המגולפות בפתחי הבתים, חלקן במשקל של מאות ק"ג, האופייניות כל כך לזנזיבר. בעיר האבנים 560 דלתות אדירות, בנויות בעיקר מעץ טיק שהובא מהיבשת או מעץ מקומי המכונה לחמן יעקב ושפירותיו הגדולים אכילים ומתוקים ביותר.

באופן מסורתי, עוצבו הדלתות בסגנון ערבי או בסגנון הודי והדלת הייתה החלק הראשון אשר נבנה בבית המוקם. רובן מעוטרות בסמלים ערביים, כגון פרחי לוטוס ועצי דקל, או בסמלים הודיים שונים, כגון פילים וצלבים, דגים (המסמלים פריון) ועצים בדמות אלו הפזורים ברחבי האי. חלק מהדלתות מעוטרות בצמחי הציפורן, התבלין הנפוץ ביותר באי ובכולן נראה את התאריך המדויק של בנייתן ואת שמו של האמן אשר עצב את הדלת.

המבצר הגדול הוא המבנה העתיק ביותר בעיר האבנים והוא נבנה בידי הערבים בין השנים 1710-1715. מטרתו המקורית הייתה להגן על העיר והנמל מפני פלישה אפשרית שמעולם לא קרתה. תוך זמן קצר נבנו סביבו בתים נוספים, כולל כנסייה פורטוגזית ובתי מגורים שונים, שחצצו בינו ובין הים, ובעצם נטלו מהמבצר את תפקידו העיקרי.

בבית הממוקם מעט מזרחית למרכז העיר התגורר ד"ר ליווינגסטון, הרופא המפורסם שתכנן את מסעו האחרון לחקר היבשת השחורה בשנת 1866. 

מול הבית, בשרידיו של הנמל העתיק, מוטלות על צדן ספינות וסירות. עקב שנים של הזנחה ואי שימוש, נסתם הכותל בצמחיית מנגרובים עשירה. ילדי המקום מבלים שעות רבות בין שרידיהן של אותן ספינות בתקווה לגלות אוצרות חבויים, עצים המתאימים לשימוש ואולי אף פריטי מזון ולבוש.

אי האסירים: צבי יבשה ענקיים

אל מול חופיו של נמל זנזיבר, במרחק חצי שעה הפלגה מערבה, נמצא אי קטן שאינו ידוע בשמו CHANGUU ISLAND אך ידוע היטב בכינויו "אי האסירים". 1964-1984 היו שנים קשות למדינה הצעירה, ובמהלכן אף נרצח (באפריל 1972) הנשיא קארומה, נשיא זנזיבר של אותם הימים. החיכוכים הפנימיים בין המפלגות והשבטים הביאו לגלי מעצרים רבים, במהלכם הושלכו אסירים רבים אל האי הקטן שכך זכה לכינויו. יש הטוענים כי האי שימש עוד בימי סחר העבדים כתחנת מעבר בין זנזיבר והיבשת ואליו היו מובלים אלפי אסירים בדרכם מערבה.  

המבצר העתיק של זנזיבר. החטיאו את המטרה

כיום, משמש האי כשמורת טבע ומצויים בו כ-50 צבי יבשה ענקיים. לאורך חופיו של האי הקטן, מעל המים ומתחתם, מפוזרים שבריהם של עשרות ספינות ואניות שנטרפו במקום במהלך ההיסטוריה. אולם כדי לצלול במקום (שמורת טבע) יש לקבל את הסכמת השלטונות, תהליך העלול לקחת ימים ארוכים במקרה הטוב.

הרחבה הגדולה: ליצ'י, נרגילה וכלי הקשה

שקיעתה של השמש בזנזיבר מסמלת לא רק את סיומו של היום, אלא גם את העובדה שמידות החום צונחות כאילו במטה קסמים. אז אפשר לצאת שוב אל הרחובות והכיכרות המתמלאים תוך דקות ספורות בהמוני אדם. הרחבה הגדולה המצויה מול הנמל החדש ובסמוך לגני גמהורי (JAMHURI) היא מקום הבילוי המועדף על התושבים המקומיים ועל התיירים כאחד.

המוני דוכנים זעירים מוקמים בתוך דקות ובהם ניתן למצוא הכול: תפוזים ירקרקים, ליצ'י כתום, סוכר חום ובננות אדומות, סמבוסה (בצק דמוי בורקס הממולא בבשר עגל ומטוגן בשמן עמוק ורותח), כוס עסיסית של משקה המופק מקני סוכר הנסחטים מול עיניך, שישליק, קבב או פיתה ממולאה, תכשיטים המעוצבים להפליא בשלל חרוזים ונוצות, תרבושים בצבעים שונים, צעיפים או רעלות, פסלונים של אבן ועץ המגולפים במומחיות מדהימה, סיגריות המגולגלות בעבודת יד עדינה ונרגילה שריחה נודף למרחקו והיא אופפת את המשתמש בה בניחוח מסתורי של עשן ותבלינים.

נדמה כי כל תושבי זנזיבר בחרו לצאת דווקא בערב זה, אולם בעיר שאין בה בתי קולנוע, מועדונים ומקומות שעשוע אחרים, זהו בעצם הבילוי האולטימטיבי. בתוך ההמון העצום מתערבבים תיירים לבנים "חיוורי פנים" שנוכחותם בולטת במיוחד אולי בשל מספרם הזעום. באחת מפינות השוק ניצבת להקה מקומית המנגנת ושרה את המוזיקה האותנטית האופיינית כל כך לזנזיבר, הטארב, המשלבת סגנונות ערביים, הודיים, אפריקאיים ופורטוגזיים והיא מופקת בעיקר מכלי הקשה ופריטה.

יער ג'וזני: נמר נדיר וחוף לא מוכר

בשבע בבוקר השמש כבר ניצבת באמצע השמים כשהיא מבטיחה יום נוסף של חום ולחות. נסיעה של כשעה מהעיר מביאה אותנו אל מרכז האי ואל שמורת יער ג'וזני (JOZANI), בה ניתן ליהנות מקרירות וצל במשך שעות ארוכות. אנו פוסעים בשקט אל מעבה היער כדי לא להבריח את להקות קופי הקולבוס אדומי הפנים, מין נדיר של קופים המצוי רק בזנזיבר.

הקופים רגילים לתיירים המגיעים לביקור ואינם בורחים, הם מלאי סקרנות ומכל עבר יורדים ונקבצים קופים בעלי לחיים לבנות ושיער אדום ומביטים בנו, היצורים המוזרים, המנסים לתפוס אותם בזויות צילום שונות ומרובות. ביער ג'וזני נמצאים בנוסף לקופי הקולבוס גם שני סוגי אנטילופות קטנות, אנטילופת יער זעירה הנקראת צביון (DUIKER), והחשוב מכולם וגם הנדיר ביותר ביער, פרטים אחדים של נמר זנזיבר, שהוא תת מין קטן של הנמר האפריקאי.

מתוככי היער מתפתל שביל צר המספיק בקושי לג'יפ אחד ומוביל אתכם ישירות מערבה לחוף מרהיב שכמעט ואינו ידוע לתיירים, כפר קטן מאוכלס בעשרות ילדים נמצא על החוף שנחשב כאחד מהטובים באי לצלילה ושנירקול. במקום זה, מגיע ריף האלמוגים כמעט עד לקו החוף וניתן לאחר מטרים ספורים של הליכה לצלול באתר מקסים העשיר בשוניות, אלמוגים, חלזונות ומלפפוני ים, וכמובן עשרות סוגי דגים צבעוניים.

החופים: חול לבן, עצי קוקוס ושקיעות מדהימות

שעות אחר הצהרים בזנזיבר חמות ולוהטות. בין מרץ ויוני עלולה הטמפרטורה לטפס ל-38 מעלות ואף יותר, השמש האפריקאית ניצבת מעל לראשכם והלחות מטפסת לגבהים מעיקים של למעלה מ-80%. מה שנותר הוא לחזור למלון ולהתפלל שיש חשמל ומיזוג האוויר פועל, או להגיע אל האי בין יולי-אוקטובר, חודשי החורף הקרירים יחסית בהן הטמפרטורה יורדת בהדרגה עד ל-25 מעלות, או לרדת אל חוף הים הנהדר בשחייה או בצלילה.

החופים היפים של זנזיבר נמצאים בצידו המזרחי של האי, אלו הפונים אל האוקיינוס ההודי רחב הידיים. קילומטרים ארוכים של חולות לבנים ורכים המעוטרים בדקלי קוקוס, ריף אלמוגים ועולם תת ימי עשיר ומרתק. מרכז הצלילה הטוב באי נמצא לדעתי, במלון BREEZE בחלקו הצפון מערבי של האי. המלון עצמו מדורג מהטובים בזנזיבר ומרכז הספורט הימי מכיל גם את מרכז הצלילה המסודר.

לא במקרה ממוקם מרכז הצלילה במקום זה. מול חופי המלון נמצא אחד מאתרי

 הצלילה הטובים בזנזיבר כולל כאמור ריף אלמוגים מרהיב ביופיו ושלל רב של דגים טרופיים האופייניים כל כך לאזורים משווניים. לאחרונה נודע לי כי המועדון במלון מתעתד להסדיר מתקן מילוי מודרני לצלילה במכלי NITROX .

לאורך שנים אני טוען כי השקיעות באפריקה הן היפות בעולם. בזנזיבר הן יפות במיוחד. לאורך החוף מאירות קרניים אחרונות את הדייגים החוזרים לנמל בסירות הדאו בעלות המפרש הבודד, הסוחרים בנמל סיימו את עיסוקיהם ומתיישבים לעשן בנחת נרגילה. אונגוזה מקבלת את הלילה בהקלה ובברכה. הזמן כאילו עומד מלכת באי הקסום.

• הכותב הוא מנהל ומדריך ראשי בחברת "דרכים ".