יהודי, נוצרי ומוסלמי
מה שנשמע כמו התחלה של בדיחה, מתברר כלא ממש מצחיק. עולם שבו איש זקן ממוצא גרמני מצטט משהו שאמר שליט לא חשוב במיוחד לפני כמעט אלף שנים, על אחד שקרא לעצמו נביא, ומקומם עליו מאות מיליונים של מאמינים - שהפנו לרגע את זעמם הקדוש מהיהודים אל המתחרה המסוכן מקריית הוותיקן - היה כמובן יכול להיות משעשע, אלמלא היה די עצוב.
נתחיל בסיבוב האחרון של מלחמת הדת. קצת מצחיק שבן לעם הגרמני וראש הכנסייה הקתולית, זו שסייעה אידיאולוגית במישרין או בשתיקה לפשע המחריד ביותר כנגד האנושות (שביצעו גרמנים, למקרה שאתם לא מבינים רמזים), מכריז מלחמה - ולו רק מילולית - על האיסלאם. אפשר להגיד על האיסלאם כמה דברים רעים, חלקם אף יהיו נכונים, אבל לפחות המוסלמים לא ביקשו להעלות לדרגת קדוש את מי שנתן הכשר מוסרי לרצח עם, כמו שנוהגת הכנסייה הקתולית באפיפיור פיוס ה-12, שכיהן כאפיפיור בתקופת השואה.
ברוח הימים האלה, כאשר דווקא המוסלמים הכריזו מלחמה על ישראל ויהודיה, צריך להתאמץ מעט כדי להיזכר כי כמעט לכל אורך שנות הגלות של העם היהודי, זכו היהודים ליחס טוב יותר תחת שלטון המוסלמים מאשר תחת שלטון הנוצרים. הרקע התיאולוגי לכך ברור: הנוצרים רואים את עצמם כיהודים החדשים, אלה שקיבלו את השרביט מהעם היהודי והפכו אותו לצלב עם הופעתו של ישו. מבחינה דתית, אם כי פשטנית משהו, הרי שהנוצרים הם יורשי היהדות - ומן המפורסמות היא שירושה אינה יכולה להתקיים כאשר המוריש עדיין חי ובועט.
אמונה תפלה
למרות האמור לעיל, המטרה היא לא לגנות את הקתולים - גם אם עושה רושם שהם בחרו להם כמנהיג איש לא נבון במיוחד - אלא ללכת רגע לשורשי האמונה. הניסיון להשפיע על המציאות באמצעות טקסים, תחילה פגאניים ואחר כך דתיים, עתיק כמעט כשחר ימי האדם החושב. כל אוהד כדורגל יודע למשל שביום המשחק של קבוצתו, עליו ללבוש בדיוק את אותם בגדים, לנסוע באותה הדרך אל האיצטדיון, לחצות את קו היציע ברגל ימין ועוד. זה לא שאוהד הכדורגל התבוני מאמין באמת שצבע הגרביים ישפיע על תוצאת המשחק, אבל הוא בכל זאת לא מוותר על הניסיון להכניס מעט סדר במשהו שנמצא לחלוטין מחוץ לשליטתו. אם תרצו, בבסיס הדת עומד אותו רעיון.
מאוחר יותר, כדי לפתור את בעיית חוסר ההגינות הבסיסית שבחיים האלה, הומצא גם רעיון גן העדן והגיהנום. בתנ"ך למשל אין איזכור של גן העדן במובן של העולם הבא. גם לא של הגיהנום. מדובר ברעיונות מאוחרים יותר, שנועדו לפתור מצבים שבהם אנו נתקלים עד היום כמעט בכל תחום של חיינו - רשע וטוב לו, צדיק ורע לו.
אכן, גרסו חכמי הדת באשר הם, יש בעולם הזה לא מעט מנוולים שמשחקים אותה לעומת צדיקים גמורים שחיים חיי כלב, אבל חכו חכו לעולם הבא. שם הכל עומד להתהפך. לכאורה מדובר ברעיון מוסרי פרקטי למדי, אלא שאם הופכים בו מעט, מתברר שדווקא בו טמון שורש כל הרע: אנשים מאמינים החלו לנהל פנקסנות של מצוות לעומת חטאים, במטרה לקבל שכר או לפחות להימנע מעונש בעולם שאחרי. זה שלפחות נכון לעכשיו אין אף עדות חותכת לקיומו. המעשה הישר האמיתי - להשתדל לפגוע כמה שפחות בזולתך, לא מפני חשש כלשהו ממערכת של שכר ועונש, אלא פשוט מפני שזה הדבר הנכון לעשותו - הפכה דווקא לנחלתם של אלה שלא ממש משתייכים למאמינים בשום סוג של אל.
אין באמור לעיל כדי לבטל ציוויליזציה דתית בת אלפי שנים, שהנחילה לעולם גם לא מעט דברים טובים, אלא שכאשר הולכים לשורה התחתונה מקבלים יותר הרוגים ממלחמות דת מאשר בכל סכסוך אנושי אחר. האפיפיור הגרמני מחד, והמתלהמים המוסלמים מנגד, הם רק החוליה החדשה בשרשרת. ולצערנו, לא האחרונה שבהן.
לפנייה לכתב/ת 
