תישבע בילדים שלך
בעוד שפרשיית אהבים מחוץ לנישואים עלולה לחסל קריירה של נשיא אמריקני מוצלח, הרי שהצרפתים, ממש כמו הישראלים, יסלחו למנהיגיהם כל עוד הם מקפידים לבגוד רק בנשותיהם ולא בעמם
התקשורת הישראלית נהגה תמיד להפריד בין חייהם האישיים וחייהם הפרטיים של נבחרי הציבור. היו לא מעט מנהיגים נערצים ברמה הלאומית (כלומר, בתקופה שעוד היו פה כאלה) שמסכת חייהם הפרטיים היתה יכולה לפרנס צוות כותבים של אופרות סבון, אבל השמועות על אורח חייהם ההולל נשארו בגדר שמועות - עברו מפה לאוזן ולא מצאו ביטוי בתקשורת.
פרשיות אהבים של גנרלים, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור אחרים היו ידועות ברבים, אבל התקשורת נמנעה כמעט מלהתייחס אליהן, גם כאשר היתה להן נגיעה לתחום הציבורי. "לא מעניין אותי מה הוא עושה בחדר המיטות, אלא מה הוא עושה בשדה הקרב", אמר פעם דוד בן גוריון על משה דיין, כאשר גונבה לאוזנו השמועה על מעלליו של האחרון. גישת ההפרדה הזאת אומצה לרוב הן על ידי התקשורת והן על ידי הציבור. אם להמשיך באותה דוגמא, הרי שמשה דיין נצלב על חלקו במחדל יום כיפור, בעוד שחיבתו לחפירות ארכיאולוגיות ווגינאליות נשארה, אם לא בעלטה, לפחות בצל.
כמעט שאין צורך להסביר את הלוגיקה מאחורי הגישה הזאת: בעוד שפרשיית אהבים מחוץ לנישואים עלולה לחסל קריירה של נשיא אמריקני מוצלח, הרי שהצרפתים, ממש כמו הישראלים, יסלחו למנהיגיהם כל עוד הם מקפידים לבגוד רק בנשותיהם ולא בעמם. למרות זאת, נדמה שגם בטיעון המוסרני האמריקני יש היגיון. נשיא הגון - יאמר האזרח האמריקני, ולאו דווקא הרפובליקני-שמרן - הוא קודם כל אדם הגון. ואם להרחיב את הדימוי הזה, הרי שלפחות לפי התפישה האמריקנית, חזקה על אדם שינהל את מדינתו כפי שהוא מנהל את משפחתו.
לפני שאתה מחליט על שלי
לא הייתי נדרש להבדלי הגישות בין האמריקנים לישראלים, אלמלא אותו מילואימניק שעמד אמש בכנס ראש השנה של תנועת קדימה והתריס כנגד אולמרט: "איפה משרתים הילדים שלך?", כשהוא רומז לכך שהדור הצעיר במשפחת אולמרט לא ממש מתנדב בהמוניו ליחידות הקרביות של צה"ל, או לשירות בכלל. האם הנתון הזה רלבנטי בכלל ליכולתו של אולמרט לתפקד כראש ממשלה?
התגובה האינסטינקטיבית היא: לא. בהחלט יתכן מצב של מה שמכונה במקורות "חומץ בן יין" - כלומר של תפוח רקוב שנפל הרחק מהעץ המלא כל טוב. ומעבר לזה, האם אולמרט הוא בהכרח ראש ממשלה טוב פחות מאהוד ברק - החייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל, או מבנימין נתניהו - אח שכול ואקס סיירת מטכ"ל? (אגב, חפשו את הצאצאים שלהם. רמז: תזדקקו לאטלס).
לכאורה התשובה היא לא. אבל הבעיה היא, שבשנים האחרונות נדמה יותר ויותר כי מי שמחליט עבורנו ועבור ילדינו איך נחיה והאם נמות, נמצא למעשה מחוץ לטווח ההשפעה של החלטותיו. לפני כמה שנים נבדק הפרופיל המשפחתי של שרי הממשלה: התוצאות היו מבהילות, שלא לומר מבחילות. התברר כי ילדיהם של השרים עובדים, לומדים ומתגוררים מחוץ לגבולות מדינת ישראל הרבה יותר מהשיעור המקובל בקרב כלל הציבור.
יתכן שהשרים הנכבדים - ויש לציין כי לא מדובר בממשלה המכהנת, אם כי חלק מהשרים דאז נותרו בכיסאותיהם - סבורים שאין עתיד למדינת ישראל (עתיד שעליו הם ממונים, כזכור). ולכן הם מרחיקים ממנה את ילדיהם. אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, ברור שחלק ממקבלי ההחלטות במדינת ישראל נעדרים את שיקול הדעת הבסיסי כל כך שיש לרובנו בבואנו לקבל החלטות שישפיעו על עתידנו: איזו מציאות אנחנו מנחילים לילדינו.
כשחושבים על זה כך, הילדים של אולמרט, ולא רק אביהם, הם מה-זה-ענייננו. כבר התרגלנו לכך (אולי מהר מדי ובלי מאבק) שהחלטות כלכליות שמשפיעות על הכיס של כולנו מתקבלות על ידי אנשים שאין להם מושג כמה עולים נסיעה בתחבורה ציבורית או מצרכי יסוד בסופרמרקט. אבל שדיני נפשות של חיילים - אנחנו, משפחתנו וילדינו - תילקחנה על ידי מישהו שאין לו מושג איך זה להעביר לילה בלי שינה בדאגה לבן המשרת בצבא?
אני לא אומר שכל נבחרי הציבור צריכים עכשיו לשלוח את הילדים שלהם לפנימיות צבאיות, לקראת שירות ביחידה מובחרת. אסתפק בכך שישוו את הממוצע הארצי - ובעיקר אני דורש שכאשר ראש ממשלה נשבע בכנסת לכבד את חוקי מדינת ישראל ולמלא את תפקידו נאמנה, שיסתכל לי בעיניים ויישבע בילדים שלו, ולא רק בשלי.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
הפגנת המחאה בכנס "קדימה"
צילום: ירון ברנר
מומלצים
