לפרק את אימפריית התמחוי
השנה אין להסתפק בבקשת סליחה ומחילה מהנזקקים. במוקד חשבון הנפש יש לשים את המאבק במשטר ההפרטה, שהפך את ישראל לסדום של תמחוי
בשנת תשס"ו הפך בית התמחוי סופית לסמלה של ישראל המופרטת. בתי התמחוי, הן בצורתם המסורתית והן בגלגולם העדכני כארגוני "החברה האזרחית" ו"המגזר השלישי", התרבו בד בבד עם התרחבות הפערים הכלכליים והעוני; אלא שבניגוד לגישה הרווחת, לא העוני הוליד את התמחוי, אלא התמחוי הוא בין הגורמים לעוני.
שירותיה. גם טענתם המיתממת של דוברי התמחוי, כי הם שם רק כדי למלא את החלל שהותירה המדינה, היא במקרה הטוב הטעיה: לא פחות מכפי שהתמחוי ממלא את החלל, הוא יוצר אותו. התמחוי הוא יסוד מהותי במעגל הרוע של ההפרטה, הוא אחד האמצעים לפירוק המדינה מאחריותה והתירוץ להעברת סמכויותיה לידי ההון. בית התמחוי הוא אפוא לא רק אחת החוליות המחברות את ההון להשלטון - הוא זה המעניק לכך את ההכשר המוסרי.
בית התמחוי הוא בין המכשירים המשמשים לפירוק מדינת הרווחה ולהעברת השלטון מן המדינה להון; הוא החצר האחורית של "כלכלת השוק" והצד האפל של "התחרות החופשית". בית התמחוי הוא הגורל שמייעד משטר ההפרטה לקורבנותיו והוא אות קין על מצחה של המדינה, שדנה יותר ויותר מאזרחיה לחיי תלות משפילים והופכת אותם לנתינים של משטר האוליגרכים הישראלי.
ביסוד התמחוי ניצבת החמלה, אלא שאשליית החמלה היא מסך העשן שמאחוריו מרחיבה אימפריית התמחוי את כיבושיה. חמלת התמחוי היא האתנן שמשלם ההון בתמורה להפיכתו לכונס הנכסים של המדינה; והחמלה היא עלה התאנה של הדרוויניזם החברתי, של טרף החלש בידי החזק, המהווה את היגיון העומק של מדיניות ההפרטה, שתוצאותיה העניקו ההשראה לתיאוריית קורי העכביש של נסראללה.
מלחמת לבנון הוכיחה שבית התמחוי חרג זה מכבר מחלוקת מזון לנצרכים, והפך לעיקרון יסוד של שיטת הממשל בישראל: בנק הפועלים וארגונים עסקיים אחרים רכשו ציוד חסר ליחידות הלוחמות; השופרסל, ולצידו ארגוני התמחוי הוותיקים, שלחו מזון לעורף המופגז; וגאידמק, כמובן, טיפל במפונים. הממשלה, שבהפקרת העורף הביאה את עיקרון התמחוי לשיאים חדשים, ניצלה את המלחמה כדי להוסיף ולהתפרק מאחריותה: היא הפקירה בידי ארגוני התמחוי - ולמעשה בידי ההון השולט בהם - את קביעת מדיניות הסיוע לצפון; מגמה שמנחה גם את השיקום המבושש לבוא.
עולה, שבניגוד לתדמיתו החסודה, יותר מאשר סיוע לנזקקים, בית התמחוי הוא חלק מאסטרטגיית פירוק מדינת הרווחה והפרטת
עוד משימה
מחיבוקים למעשים
אריאנה מלמד
כמו אוויר נחוץ התיקון לריאותיה של החברה הזאת, המשתנקות מעננים-עננים של אבק הבטחות ושקר. המקלט כמשל
ככל שמשטר ההפרטה התבסס, כך התמכרו הישראלים למילכוד התמחוי: למעמדות הנמוכים הוא היה הקש האחרון בו נאחזו בניסיון לשרוד את עוולות השוק והתחרות, שהפכו אותם לאנשים מיותרים. מעמדות הביניים הפנימו באמצעותו את ערכיו של משטר ההפרטה: כתורמים ומתנדבים הם למדו לחזור ולשנן שאין צורך במדינה, שהרי המגזר השלישי - משמע הפרטי - מזהה צרכים מהר יותר ונענה להם טוב יותר וכו'. כך, ככל שהעמיקה ביצת התמחוי, כן היא הטביעה ומחקה את החלופה הממשית למשטר העליבות והעוני, זו של מדינת הרווחה.
ואולם, מלחמת העורף של הקיץ האחרון גילתה כי לישראלים יחס דו-ערכי לדיקטטורת התמחוי: ההערצה לגאידמק הייתה ביטוי של כעס על עריקת המדינה; התביעה מן המדינה לעמוד במחויבותה לאזרחיה הייתה ביטוי לכמיהה לסולידריות; והזעם על הפקרת הצפון לווה בביקורת על משטר ההפרטה. לכן, בימים הנוראים של תשס"ז, יש לתת תוכן לתפילת ה"אשמנו, בגדנו": אין להסתפק בבקשת סליחה ומחילה מקורבנות התמחוי, אלא יש להעמיד במוקד חשבון הנפש האישי והלאומי את המאבק במשטר ההפרטה, שהפך את ישראל לסדום של תמחוי.
הדרך למאבק בהפרטה ולשחרור מן התמחוי היא בבניין משטר המבוסס על סולידריות חברתית, ויסות כלכלי וצדק חלוקתי, שבמרכזו מדינת רווחה רחבה. מדינת רווחה הרואה את יעודה בהבטחת צרכיו של כל אדם באשר הוא אדם, מדינת רווחה שתכליתה היא הבטחת ביטחונו החברתי של כל אזרח, ואשר ולא מפקירה אותו לחסדי תורמים ולגחמות ההון. צעד ראשון לכך עשוי להיות מינויו של שר רווחה, שלא יהיה שר קצבאות, אלא יעמיד במוקד פעולתו את בניינה של מדינת הרווחה ושירותיה, משמע את המאבק באימפריית התמחוי וההון, שתלך ותתבטל ככל שהיא תוחלף בידי המדינה ושירותיה.
פרופ' דני גוטוויין מרצה בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
