"אדמה משוגעת" הולך לאוסקר

סרטו של דרור שאול, "אדמה משוגעת" ייצג את ישראל בטקס האוסקר הבא. כך קבעו 700 חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע בהצבעה חשאית שנערכה בימים האחרונים. סרטו של שאול, העוסק בהתבגרותו של ילד בן 12 בקיבוץ בשנות ה-70, יוקרן החל מהיום (ה') בבתי הקולנוע בארץ.

השנה, לראשונה בתולדות פרסי האקדמיה לקולנוע, הגיעו לקו הגמר שני סרטים שקיבלו מספר קולות זהה. הסרטים שנבחרו הם "אדמה משוגעת" ו"אביבה אהובתי" של שמי זרחין. מפיקי שני הסרטים יחלקו ביניהם פרס כספי של 50 אלף שקל לעידוד הפקה מטעם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות. מאחר ורק סרט אחד יכול לייצג את ישראל בתחרות על פרס הסרט הזר הטוב ביותר, נדרשה האקדמיה הישראלית לקיים הצבעה נוספת בין חבריה לבחירת הסרט שייצג את ישראל בתחרות בלוס אנג'לס.

הסרט "אדמה משוגעת" בהפקת שרון שמיר, דרור שאול, פיליפה קוברסקי ואדגר טנמבאום יקבל בנוסף מענק כספי של 100 אלף שקל לקידום ושיווק בחו"ל.

מנכ"לית האקדמיה, אילנה שרון, מברכת על בחירת חברי האקדמיה: "זו היתה שנה דרמטית ואני בהחלט מאושרת שהבחירה התקבלה ושכעת נוכל להעביר את הטפסים לאקדמיה האמריקנית וללכת לצום בשקט. אני מברכת את דרור על הזכייה ומאחלת לו ולנו הצלחה רבה. האקדמיה מתבקשת על פי תקנון האוסקר האמריקני לבחור בסרט שעל פי חבריה הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר לאותה השנה מבחינה אמנותית. על פי קריטריון זה בחרו חברי האקדמיה. ייתכן שבשיקולים הפעם היה גם מי מבין שני הסרטים הנבחרים מתאים יותר".

במאי הסרט, דרור שאול, מאושר אבל מנסה להשאיר את האגו בצד. "זו גאווה אדירה להשתתף בתחרות שכזו ולהיות חלק משנה כל כך מוצלחת של עשייה קולנועית אבל צריך לקחת את הדברים בפרופורציות", הוא אומר, "ברור שכל במאי רוצה שיטפחו לו על השכם ויגידו לו שהוא אלוף, אבל אני לא חושב שזה העניין המרכזי. 21 סרטים השתתפו בתחרות השנה ולפחות 18 מהם פשוט מעולים. בתחרויות באופן כללי אין מנצח אחד חד משמעי ובתחרות הזו, שהיתה כל כך מאתגרת, על אחת כמה וכמה. זו היתה שנה מצוינת לקולנוע הישראלי וכמי שמסתובב בעולם אני יכול לומר שהנוכחות שלנו מורגשת בו. אנשים אומרים שישראל זה יפן הבאה במובן הקולנועי ואת התנופה הזו התחילו לפני מספר שנים דובר קוסאשווילי, ניר ברגמן, קרן ידעיה, יוסף סידר, גידי דר וכמובן איתן פוקס וגל אוחובסקי ששגררו אותנו עם 'ללכת על המים' מעל ומעבר".

שאול אופטימי בכל הנוגע לתרגום השיח על הקולנוע הישראלי להצלחה הלכה למעשה: "כל סרט שזוכה להצלחה בפסטיבלים בחו"ל משגרר את ישראל כיצרנית תוכן ואין לי ספק שבקרוב מאוד יהיה סרט ישראלי שיצליח להביא השקעה אמריקנית מראש, מה שעד עכשיו לא קרה. יש לנו בהחלט על מה להיות גאים".

בשעה שהקולנוע הישראלי מעורר עניין בקרב מפיקים וגופי שידור בחו"ל, שאול מבקש להצביע על היחס הלא פרופורציוני לתעשיית הקולנוע בישראל. "לא יתכן שאנחנו מקבלים פניות מכל הפסטיבלים בעולם וזוכים להצלחה מטורפת בלי כרטיס לישועה בטורונטו למשל, או שאנחנו מוכרים את הסרט להקרנות מסחריות באיטליה ובגרמניה ובכדי להגיע למעמד הזה צריך לעבור בישראל עצמה שבעת מדורי גיהנום. הציניות הבלתי נתפסת של גופי השידור בישראל היא מחלה שכל התרבות הישראלית תשלם עליה מחיר כבד מאוד בקרוב. מפיקים ומשקיעים מכל העולם מתעניינים ביצירה הישראלית בעוד שרשתות הטלוויזיה המקומיות עושות במקרה הטוב רק את מה שמוטל עליהן וזו שערורייה. מישהו צריך להתעורר, ומכיוון שזה לא יהיה מישהו מתוך גופי השידור זה צריך להגיע כחקיקה ואכיפה. גם המדינה צריכה לעשות יותר. בדנמרק למשל על כל כרטיס קולנוע שנמכר, המדינה משלמת למפיק סכום זהה בכדי לעודד הפקות, אז מה הפלא שיש להם את לארס פון טרייר? פה בארץ קרנות הקולנוע מרוקנות או שהכספים תקועים. התחושה היא שסרטים נעשים פה למרות ולא בזכות סיוע ציבורי. עבדנו שש שנים על תסריט ובפועל שנתיים על הסרט ואת מה שהרווחתי ממנו כביכול עשיתי בשבועיים קמפיין למרצ. אנשים לא מתפרנסים מלעשות קולנוע בארץ ומישהו צריך להבין שאם לא יהיה כסף, לא יהיה קולנוע ולא תהיה תרבות. אם המדינה הזו רוצה להתפתח היא צריכה להשקיע בחינוך ובתרבות. התחושה היא שמנצלים את היוצרים מפני שיודעים שהם לא יסתכנו בלריב עם המשקיעים. זו התנהגות בריונית".