בחירות בפתח - בוש במתח
האמריקנים מסתכלים על הכאוס בעיראק, ושוקלים להעניש את מפלגת השלטון
גברותי ורבותי, אזרחיות ואזרחים, בעוד כחודש בחירות. נא להתכונן: ב-7 בנובמבר הולכים לקלפי. לא הישראלים, האמריקנים. מכונניה של הדמוקרטיה האמריקנית הפרידו חלקית בין בחירות לנשיאות לבין הבחירות לקונגרס, ולכן ב-7 לנובמבר הקרוב, באמצע הכהונה השנייה של בוש, יתחלפו שליש מהסנאט וכל בית הנבחרים: ייבחרו 33 סנטוריות וסנטורים וכמעט כל 435 חברי בית הנבחרים. ייבחרו גם 36 מושלי מדינות חדשים. הבחירות הן אזוריות ולא יחסיות. המועמדים מתמודדים באזורי הבחירה שלהם והמנצח - אפילו ברוב של קול אחד - לוקח את כל הקופה.
בנובמבר 1994, באמצע הכהונה הראשונה של קלינטון כנשיא ארה"ב, נחלו הדמוקרטים תבוסה צורבת בבחירות הביניים דאז והמפלגה הרפובליקנית ניצחה בענק. מאז היא שולטת בקונגרס על שני בתיו שליטה מלאה, להוציא פרק זמן קצר שבו היה לדמוקרטים רוב דחוק בסנאט. מה צפוי ב-7 לנובמבר השנה? באמריקה עולה ופורח הפסוודו-מדע של חיזוי תוצאות הבחירות. בהסתמכות עליו, מנבאים החזאים הפוליטיים המובילים את חיזוקם של הדמוקרטים והיחלשותם של הרפובליקנים. הרוב הרפובליקני בסנאט (כעת 10 סנטורים) ובבית הנבחרים (כעת 30 נבחרים) צפוי להצטמצם. עד כמה? עד כדי אובדן השלטון? המילה "מהפך" עדיין לא עולה על שפתותיהם של פרשנים רציניים. היא רק נלחשת בחדרי חדרים של וושינגטון הפוליטית ובאתרי אינטרנט.
ובכל זאת,מערכת הבחירות האמריקנית של 2006 עשויה להפתיע, ומפלגתו של הנשיא המכהן עלולה להיענש קשות על-ידי הבחורים. במוקדה של מערכה זו לא עומדים הנושאים ה"רגילים" כמו כלכלה ותעסוקה. אילו כך היה, היו הרפובליקנים שומרים על כוחם. מועמדיהם בדרך כלל אטרקטיביים והמצב הכלכלי הטוב נותן להם רוח גבית חזקה: האבטלה נמוכה, המיסים מאוד נמוכים, המשק ממשיך להתרחב בקצב משביע רצון, האינפלציה בנסיגה, מחירי הבנזין יורדים, הריבית סבירה, בועת הנדל"ן מתרוקנת לאיטה בלי לפגוע ברמת החיים, הבורסות שוברות שיאים ואפילו הגירעון הממשלתי נמוך מתרחישי האימה. נכון, הייבוא לאמריקה גבוה ב-850 מיליארד דולר מהייצוא, ואת ההפרש המצמרר מממנים משקיעים זרים ממדינות שופעות עודפים כמו סין, סעודיה ורוסיה. זו התפתחות המעוררת חלחלה; אמריקה הופכת לבעלת החוב הגדולה בעולם ומעמיקה את תלותה בדולרים של משטרים בעייתיים. אבל כמה בוחרים בעריה ובעיירותיה מתעניינים בגירעון במאזן התשלומים? בודדים.
הם כן מתעניינים במלחמה בעיראק, וזו נדחפת לראש כל דיון פוליטי ותקשורתי. רובו המכריע של הציבור האמריקני לא מבין מה קורה עכשיו בעיראק, מה עושה שם צבאו, נגד מי הוא נלחם ובעיקר בשביל מה הוא נלחם. היציאה למלחמה נתפסת כעת כשיקול מוטעה, או לפחות כטעות בשיקול, וההסתבכות המתמשכת - כמחדל של ממשל אובד-עצות, ההולך כסומא אחר חלומותיו הבלתי מציאותיים לכפות דמוקרטיה על ארץ ערבית רחוקה, אכזרית ומדממת.
רק בשבועיים שחלפו חטף הממשל של בוש שתי מכות מצלצלות וכואבות במיוחד בסוגיית עיראק: תחילה נחשפה לעיני כל "הערכת מודיעין לאומית" המדגישה את התרומה המכרעת של המלחמה בעיראק להתגברות הטרור המוסלמי ("הסכסוך בעיראק מזין את הסלידה כלפי ארה"ב בעולם המוסלמי ומרחיב את מחנה התומכים בג'יהאד עולמי", נכתב בה). אחר-כך הופיע בחנויות ספרו החדש של העיתונאי בוב וודוורד, מבכירי העיתונות החוקרת של ארה"ב. בספר, שכותרתו "מצב ההכחשה", משנה וודוורד את גישתו - החיובית בעבר - למלחמה בעיראק, וטוען כי ממשל בוש מנהל אותה כעת בחוסר מקצועיות, חוסר יכולת וחוסר ידע, בליווי סכסוכים צורמים בצמרת ותוך התכחשות למציאות העגומה בשטח. בספר, המתיימר להיות עובדתי ועמוס גילויים אך הוא בעיקר פולמוסי, מסביר העיתונאי למה אין לאמריקנים מה לחפש בעיראק: מדינה זו נידונה לשקוע במרחץ דמים בין-עדתי, וארה"ב מעורבת בה רק בגלל הפנטזיות של בוש ועקשנותו האידיאולוגית.
וודוורד אינו "שמאלן" והוא יודע להתאים את עצמו לטעם הקהל הרחב. ספרו היוצא לאור, ברעש פרסומי, כחודש לפני הבחירות, כבר מסב נזק בל-ישוער לרפובליקנים. בסקרי דעת הקהל האחרונים, הפופולאריות של הנשיא בוש שוב יורדת, והסלידה כלפי המפלגה הרפובליקנית - גם בגלל פרשיות מגעילות של מין ושחיתות של נבחריה - מתחזקת, עד כדי אובדן רוב במדינות שנחשבו לזכייה בטוחה. הייתכן שיפסידו את שליטתם בקונגרס? הסבירות הסטטיסטית לכך נמוכה, הפוליטית גבוהה. אם מאוכזבי בוש ומאוכזבי הקונגרס מקרב הבוחרים הרפובליקנים המסורתיים יצביעו ברגליים ולא יתייצבו לקלפיות - הדמוקרטים עשויים לסחוט ניצחון, שיתפרש כתבוסה לאומית למדיניות החוץ של בוש ורייס. ועם השלכות לא פשוטות גם עלינו.
עוד בבלוג: משל משולם נהרי
לפנייה לכתב/ת 
