טוב שארם בלי שלום, זוכרים?
לפני שאולמרט מקדש את הסטטוס-קוו ומבטיח את הגולן לנצח נצחים, מוטב שייזכר בגולדה ודיין
בראשית שנות השבעים, בין מלחמת ששת הימים לבין יום הכיפורים, קבע משה דיין כי "עדיף שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח". רק מעטים ערערו על קביעתו של שר הביטחון דאז, שהרי היא הייתה בלב הקונצנזוס הלאומי, והוא נתפס אז כבן אלים. כולם הגיעו למסקנה ברורה: אסור לוותר על המיצרים החיוניים כל-כך לביטחוננו למען פיסת נייר מהנשיא נאצר או סאדאת.
המסקנה הזאת נחשבה לשיא התבונה והאחריות. אחרי כמה שנים, בעקבות ההלם והטראומה של מלחמת יום כיפור, דבריו של דיין
כבר נראו שונים לחלוטין. לא פסגת החכמה, אלא עדות בוטה לתחושת ההיבריס ששררה באותם ימים. דיין עצמו עשה הכל כדי להפגין את יחסו החדש לאמרתו, והוא עשה זאת לא במילים אלא במעשים: כשר החוץ בממשלת בגין הראשונה, לקח חלק מכריע בתהליך השלום עם מצרים, שהביא לשני דברים - חתימת הסכם שלום עם החשוב והמסוכן שבאויבינו, וכן ויתור על כל שטחי סיני, כולל שארם א-שייח', למען אותו שלום שחולל שינוי עמוק במעמדנו האסטרטגי באזור ובעולם כולו.
כעת, 33 שנים אחרי פרוץ המלחמה, הולך ראש ממשלתנו בעקבות האמרה היהירה של דיין. הוא מתנהג כמו נסיכי שושלת בורבון, שלא למדו דבר ולא שכחו דבר. אחרי מלחמת לבנון השנייה, ואחרי שהוא עצמו הודיע בקול גדול על פשיטת הרגל של תוכנית ההתכנסות, דגלו האחד והיחיד, קבע אולמרט שתי קביעות אודות עתידה של רמת הגולן: הראשונה היא כי אין סיבה וטעם לנסות לשוחח עם הסורים, מאחר שהם "תומכים בטרור". על כך נאמר שאכן, ראוי מאוד לערוך שיחות שלום רציניות עם הדנים או עם ההולנדים. אך אולמרט שכח כנראה את הכלל העתיק לפיו שלום יש לכרות לא עם ידידים, אלא עם האויב, שעלול להיות מר ולא סימפטי. בהצהרתו זו אף מפר ראש הממשלה את כלל היסוד של כל ראשי הממשלות מטעם הליכוד, כולל מנחם בגין: ישראל מוכנה לפתוח במו"מ עם כל שכניה הערבים בלי תנאים מוקדמים.
קביעתו השנייה של אולמרט הייתה כי שטחי הגולן יישארו בריבונות מדינת ישראל "לנצח נצחים". על כך נאמר כי היום, אחרי שראינו כיצד הרסו את נצרים, שכידוע, דינה כדין תל-אביב, לא ראוי להשתמש במשפטים אולטימטיביים כל-כך, אלא במשפטים יותר צנועים. בנוסף, קביעתו של ראש הממשלה בנושא הגולן נתפסת על-ידי הציבור בארץ ואומות העולם כרצון לקדש את הסטטוס-קוו, מושג שהביא לרעות רבות, כולל למלחמת יום הכיפורים. כדאי לו ללמוד כיצד הכתים המושג הזה את הקריירה המפוארת של גולדה מאיר.
בראיונות הרבים שהעניק לאחרונה לכלי התקשורת, טען אולמרט כי ראש ממשלה לא חייב לפעול לפי סדר יום מחייב. קביעותיו לגבי הגולן יצרו בפועל סדר יום חדש, שעיקרו "אף שעל". מבחינתו, מדובר בחזרה לגירסא דינקותא: אימוץ מחודש של משנת מורו ורבו הראשון, שמואל תמיר.
הכותב הוא ראש החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
