פסיכולוג של אלף דולר
יצאתי עם אנה חצי שנה ועברנו לגור יחד, כששוב תקפה אותי תחושת הבל"מ (בלבול, לחץ, מחנק). אנה הרגישה, גם החברים שלה ידעו, ובצהרי יום ראשון אחד שיצאתי לאכול נתקלתי ביוני, אחד החבר'ה של אנה מבית הספר למשחק, שהיה רווק אלפי ימים עד שהתמסד. הוא סיפר לי על סרג'יו, שהציל אותו
יצאתי עם אנה חצי שנה ועברנו לגור יחד, כששוב הגיעה התחושה המוכרת של הבל"מ שלי (בלבול, לחץ, מחנק). אנה הרגישה, גם החברים שלה ידעו, ובצהרי יום ראשון אחד שיצאתי לאכול נתקלתי ביוני, אחד החבר'ה של אנה מבית הספר למשחק, שהיה רווק אלפי ימים עד שהתמסד. הוא סיפר לי על סרג'יו, המוצא האחרון שהציל אותו, פסיכולוג מאוד יקר, שלוקח אלף דולר לביקור של שלוש שעות, אבל פיתח שיטה ייחודית שדורשת רק ביקור יחיד ומניבה מעל 90 אחוזי הצלחה. יוני סיפר שסרג'יו לא נמצא בדפי זהב ומגיעים אליו רק דרך המלצות חברים. הייתי ספקן, אבל הייאוש היה חזק מהספקות, והחלטתי לעשות את ההימור היקר. לקחתי מיוני את הטלפון של סרג'יו, והוא אמר שאם אני רוצה שזה יעבוד אני חייב לתת בסרג'יו אמון מלא.
עורכי דין שעובדים ממשרדים יוקרתיים נוהגים לומר שהפאר הוא כרטיס הביקור שלהם. סרג'יו עבד מהבית, ואני חייב להודות שהעושר שהשתקף מכל פינה בווילה הענקית גרם לי להאמין בו, מהשיש הנוצץ בשירותים, דרך השטיחים שליטפו לי את הפלטפוס, ועד הבריכה הצלולה שעל שפתה ישבנו, סרג'יו ואני. היה לו אפילו משרת ענק קירח עם צלקות, שהגיש שתייה ועוגיות חמאה.
בטחתי באיש השמנמן ומאיר הפנים מיד כשראיתי אותו ואמרתי לו שלפי המפלסים בבית אפשר לראות שהשיטה עובדת והרבה אנשים הפקידו בידיו אלף דולר. הוא ענה שרוב ההון לא הגיע דווקא מאותם אלפי דולרים שהוא מקבל ממטופלים, ואני לא הוספתי לחקור, למרות שהייתי צריך כבר אז לחשוב למה הוא התכוון.
התחלתי להתרגז שהוא לא שאל כלום
כמעט שלוש שעות דיברתי, והוא לא הוציא מילה, רק רשם. סיפרתי על ילדותי, הוריי, בגרותי, חברותיי ואנה. לא הסתרתי דבר, כפי שייעץ לי יוני התקלפתי לפניו עד הסוף, התוודיתי שאני נמשך אל אנה אבל לא בטוח שהיא מספיק יפה וגם מסופק אם שחקנית תוכל להכיל את עולמי. הצצתי בשעון לעיתים תכופות, בעיקר בשעה האחרונה, כי חישבתי כבר בבית שדקה עולה יותר מחמישה דולר, והתחלתי להתרגז שהוא לא שאל כלום ולא הוביל אותי כמו שפסיכולוגים אמורים למשוך אותנו אל האור.
רבע שעה לפני סוף הטיפול הוא כחכח בגרונו, ואני הזדקפתי בתקווה. הוא שאל על מצבי הכלכלי, ואני סיפרתי שבגילי כבר הצלחתי לחסוך, והשקעתי את כל כספי בדירה שעליה שילמתי בחודש שעבר את תשלום המשכנתה האחרון. סרג'יו הוסיף ושאל על מיקומה של הדירה ונתתי לו את שם הרחוב בגבעתיים. לא הבנתי לאן הוא חותר עם השאלות הכלכליות ועם המסמך בן שמונת העמודים באותיות קטנות שהוא שלף, אבל זכרתי את דבריו של יוני והחלטתי שהפעם אני נותן אמון עד הסוף. חתמתי איפה שהוא סימן לי והבטתי בפניו בתקווה עצומה שישלוף מולי את הישועה.
"תראה", כחכח בגרונו, "אתה אומר שאתה רוצה להתחתן, אבל המעשים שלך אומרים אחרת. אתה חוזר על אותו הדפוס שלך עם הפחד להתקשר. אנה מתאימה לך, כמו שהיו מתאימות לפניה. טוב לך איתה, אבל אתה נלחץ ולא יהיה לך אומץ להתקדם בקשר, אלא אם כן לא תהיה לך ברירה".
"אתה מתכוון שרק אם היא תכנס להיריון אני אתחתן איתה?" ניסיתי להבין להיכן הוא חותר.
"זו אפשרות אחת, אבל היא לא עומדת על הפרק", הישיר את מבטו אליי, "האפשרות השנייה היא שתבחר באנה כדי לא לאבד את כל החסכונות שצברת ב-20 השנים האחרונות".
"אני לא מבין", אמרתי והתחלתי להרגיש קור בחלל החזה.
"אתה חתמת לי כרגע על מסמך שאומר שאתה מעביר לרשותי את הדירה שלך בגבעתיים, אלא אם כן אתה מתחתן עם אנה תוך חודש".
"מה?"
"אני חושב שהייתי מאוד ברור".
"לא ידעתי, לא קראתי..."
"חתמת וזהו. עכשיו נראה מה חשוב לך יותר, להמשיך לחיות בחופש הפתטי שלך, או לשמור את החופש הכלכלי שבנית בעמל רב", חייך בעונג.
"זה לא חוקי, אתה שרלטן", צעקתי.
"זה כן חוקי ואתה נכה רגשית", צעק עליי בחזרה.
"אתה מטורף! זו השיטה המפורסמת שלך, לכפות על אנשים להתחתן?"
"אתה תקוע ומפוחד וצריך שיעזרו לך לעשות את ההחלטה, אתה מבין?"
לא הבנתי והחלטתי לנסות לחטוף ממנו את המסמך שחתמתי עליו, אבל אז הגיח מאחוריי המשרת הגברתן, שהתגלה כשומר הראש של סרג'יו, כופף את ידי בקלילות וזרק אותי חזרה אל הכסא.
"איך אתה מעז? יכולים לשלול לך את הרישיון"
נכנסתי להיסטריה, "איך אתה מעז?" צרחתי, "יכולים לשלול ממך את הרישיון, אסור לך לעשות דבר כזה".
הוא חזר לדבר בשקט והזכיר שאני נכה רגשית ושהוא רק מנסה לעזור לי בשיטה היחידה שנותרה עבור אנשים כמוני. רתחתי, וכיוון שלא נותרו לי עוד דברים להטיח בו, קראתי לו שמן דובון. סרג'יו פלבל בעיניו, מלמל שזה מאוד בוגר מצידי לדבר ככה, ושהוא מקווה שאני אבחר נכון. כשסיים את דבריו עזב אותי על שפת הבריכה, והענק המצולק לפת את ידי וגרר אותי עד הדלת.
סרג'יו כנראה שרלטן, אולי אפילו רמאי שמתעשר מחולשות של אחרים, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו - יש לו שיטה שעובדת. אחרי הרבה מאוד שנים של תירוצים החלטתי לוותר, בהתחלה בכעס ומרירות, אך לאחר מכן בהשלמה, וכמה חודשים לאחר החתונה כמעט שכחתי את הסיבה האמיתית שהביאה אותי אל החופה. לפי החוזה הייתי צריך להישאר נשוי לאנה רק שנה כדי לשמור על הדירה שלי, ואחרי שנה יכולתי להתגרש ולהשתחרר מהחוזה. אלא שאחרי שנה יחד הייתי מאושר איתה. הבטתי אחורה על המסלול הארוך והמייגע של הבל"מים שהיו לי במערכות יחסים קודמות, ויכולתי רק להודות לסרג'יו שהציל אותי משנים רבות של בלבולים. אנה היתה טובה וחכמה, מחבקת את גופי ומלטפת את נפשי. חלקתי איתה את עולמי ושיתפתי אותה בצרותיי בשמחותיי ובסודותיי, חוץ מהסוד על סרג'יו; אהבתי אותה יותר מדי ולא יכולתי לספר לה את הסיבה האמיתית לכך שהתחתנתי איתה.
אחרי 30 ומשהו שנים של נישואים מאושרים, גיליתי שבננו הבכור, שירש את כישרון האמנות של אנה והפך למוזיקאי מוכשר, קיבל ממני את הגנים הדפוקים של הרווקות הנצחית ותחושות הבל"מ. בכל פעם שהיתה לו חברה ניסיתי לכוון אותו אל הדרך הנכונה, אבל הוא נותר בשלו, עד השנה בה חגגתי 80, אז בישר לי ולאנה שהוא ומונה מתחתנים.
בני התרגש ואמר שיש לו סוד לספר לי
אני מודה שהופתעתי, ועמוק בתוך ליל החתונה, אחרי שהרשיתי לעצמי לשתות שתי כוסות של יין, חיבקתי את בני וגיליתי לו שחשבתי שזה כבר לא יקרה. הוא התרגש ואמר שיש לו סוד לספר לי. הייתי קפוא כשסיפר על סרג'יו, שהחתים אותו ברמאות שאם הוא לא נישא למונה הוא יצטרך להעביר לידיו את את אולפן ההקלטות. כשסיים את דבריו הביט בי ושאל למה אני חיוור, ואני עניתי לו בשאלה איך נראה סרג'יו. לא האמנתי שהעלוקה השמנמנה תפסה לי עכשיו את הבן. אלא שלהפתעתי הוא השיב שסרג'יו רזה וגבוה. שאלתי מי הכיר לו אותו, והוא חייך, שוב סחט ממני הבטחה של סודיות, וגילה שאנה נתנה לו את הטלפון של סרג'יו.
ניגשתי נסער לאשתי והתוודיתי מיד שגם אני הייתי עם סרג'יו. "אני לא יודע איך שמעת עליו, ואני לא בטוח אם סרג'יו הרזה של הבן שלנו הוא אותו פסיכולוג שמנמן שפגשתי לפני 36 שנה, אבל דעי לך שהוא עזר לי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בחיי".
אשתי החכמה חייכה אליי ולקחה את כף ידי. כל שנות נישואינו תמיד ידעה לעזור לי לעשות את הדברים הנכונים, וכעת היא לא כעסה, רק חייכה ואמרה לי: "מה שמשותף לסרג'יו השמן ולסרג'יו הרזה הוא ששניהם לא פסיכולוגים ולא קוראים להם סרג'יו, הם פשוט למדו איתי פעם בכיתת משחק, וביקשתי מכל אחד מהם לבצע הצגה חד פעמית, בפעם הראשונה איתך ועכשיו עם הבן שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
