עוד על עזות המצח של "קדימה"

ביום שישי האחרון, פתחתי כהרגלי את עיתון הבוקר וקראתי להנאתי. אני נוהג לעשות זאת, עם קפה ועוגיה, עיתון נייר בפתיחה כפולה (הוכחה שאני לא דבוק לאינטרנט כמו שאישתי טוענת). זה מרגיע ותמיד יש ידיעות המתאימות למוח מנומנם למחצה. בידיעה שהתפרסה ביום ו' האחרון בעמודי הכותרות במעריב, אני חושב שראוי לדון מעט יותר. אפילו לי העוגיה נתקעה בגרון.  

רצחת וגם ירשת

מסתבר שמפלגת קדימה פיברקה מתקפת האקרים אירניים, כדי להגדיל את כמות הגולשים לאתר המפלגה בזמן הבחירות. כך טוען מנהל הקמפיין של קדימה באינטרנט, מר ערן ארדן הנ"ל, אשר כמובן זכה להצלחה

בפעילות השיווק הקלוקלת משהו בעיני, שב ומפיק פירות על משקל הרצחת וגם ירשת.

עכשיו הוא מפרסם ספר בו הוא מלמד את דרכי השיווק הנכון, זוכה כמובן לפרסום נרחב סביב החשיפה של הפברוק (עמודים ראשונים אמרנו? אפילו בבלוג מרושתים הוא הצליח להיכנס עכשיו בגללי) וצוחק כל הדרך אל הבנק. 

חלום בהתגשמותו

אז ככה. ראשית, אני חש גאווה מסויימת. ליוויתי את הקמת אתר הכנסת לפני עשור. סייעתי בהדרכת חברי הכנסת הספקנים, שימשתי מזכיר ועדה להיערכות ישראל לעידן המידע שפעלה בכנסת. רבותי, זה חלום בהתגשמותו.

מעטים היינו כאשר האמנו שהאינטרנט יהפוך כה נפוץ בהקשר הדמוקרטי. אבל היום זה נראה מובן, אטרקטיבי, שווה ניהול קמפיין מסודר. מעט נחת לראות לאיפה האינטרנט הגיע בהקשר של בית המחוקקים הישראלי היום לעומת סוף האלף הקודם. 

מצד שני, אליה וקוץ בה. הקלות והפשטות, האנונימיות, הפתיחות, העלות הזולה להפצת מידע,

עלולים לקרוץ לקלי הדעת, לזוממי המזימות ולמי שיש לו מוסר אחר משלי (אולי טוב ועדכני יותר?).

זה מתחיל בדברי נאצה אנונימיים, ממשיך במשלוח דואר זבל, בהטעיה סביב למשל ניירות ערך ומגיע כמובן גם לבית המחוקקים. מאיפה עזות המצח נתונה למנהל קמפיין לנסות ולהעלות תמונות מטעות, ליצור רושם של מתקפה אירנית ולגרוף את הקליקים של הקהל המזועזע. האם דבר כזה היה מתרחש למשל במסגרת שידורי התעמולה של המפלגה? ולמה לא בעצם? 

לטעמי, הפעילות המדוברת, ראויה לגינוי חד משמעי אם אכן נעשתה. אני חושב שתחושת אובדן הערכים של חלק מהגולשים, הינה אחת הרעות החולות של האינטרנט של ימינו. חינוך ומודעות לתרבות רשת, הינה משימה שעלינו לקחת על עצמנו.

מרושתים: הבלוג המלא