לא רק הסרסור אשם
החוק המתגבש נגד סחר בנשים "שכח" לחייב את האזרחים בדיווח לרשויות ובהגשת סיוע לקורבנות
אנו מביטים ימין ושמאל ותוהים, מיהם אותם מיליון גברים ישראלים, שהולכים בכל חודש לנערות ליווי אשר נפלו קורבן לסוחרי עבדים. על פי הערכות הארגונים השונים, נמצאות בישראל כשלושת אלפים נשים הנסחרות לזנות. מעדויות של ניצולות שהצליחו להימלט מסוחריהן, אנו למדים כי הן נאלצות לקבל בין 20-18 לקוחות מדי יום, גם בימי מחלה וגם בימי מחזור חודשי, 365 יום בשנה ללא הפסקה. בחשבון פשוט אנו מגיעים לכמיליון ביקורי גברים בחודש אחד רק אצל קורבנות סחר בישראל.
בעשור האחרון פורח בארץ שוק לסחר בבני-אדם. על אף המורשת היהודית של יציאה מעבדות לחירות, ולמרות האינטרס שיש לישראל במיצוב תדמיתה בין משפחת העמים, היא "הצליחה" - באדישותה ובאטימות רשויותיה - להתברג לצמרת המבישה של המדינות המוגדרות כמרכז לייבוא עבדים בכלל וקורבנות נשים בפרט. ובעוד היא מסרבת להודות בתופעה המביכה, מובילה מחלקת המדינה האמריקנית את המאבק העולמי.
עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, אחרי שנים רבות של מאמצים וניסיונות לעורר את דעת הקהל והתייחסות המחוקק, יאושר סופית החוק החדש לאיסור סחר בבני-אדם. אך אליה וקוץ בה: ההחמצה הגדולה בחוק היא היעדר חובה אקטיבית על אזרחים להגיש סיוע לקורבן סחר חסר ישע, בבחינת "לא תעמוד על דם רעך", או לדווח לרשויות על חשד להימצאות קורבנות סחר במקום כלשהו, כפי שקיים למשל בחוק להגנת חסרי הישע.
עד היום הפליל החוק רק את הסרסורים וקבע כללים מקשים ומגבילים לעוסקות בזנות. אך דווקא האלמנט העברייני הראוי ביותר להפללה - הלקוח - לא טופל. טוב יעשה המחוקק אם יתקין בהקדם סעיף חדש לחוק החדש, כך שיטיל אחריות אקטיבית על אזרחי המדינה לנקוט פעולות לסיוע לקורבנות או לדיווח לרשויות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
