עברנו את פרעה

ראשית, התנצלותי הכנה על הכותרת הנדושה - אבל אם לא עכשיו, אז מתי. ראלי הפרעונים הסתיים; 2,600 קילומטרים של מדידת זמנים, 450 איש ואישה, 30 מעלות מינימום כל יום, שבוע ימים, ארבעה מאהלי ענק, שלושה צוותים ישראלים, שני מסוקים וגביע אחד. מתוך כל המספרים האלה עולה חוויה ייחודית בקנה מידה אפי. אם הייתי צריך לבחור מילה אחת שתתאר אותה, אז "אינטנסיבית" היא הראשונה שקופצת לראש. הכל היה אינטנסיבי; המאמץ, הקצב, הקשיים, ההקלות, האכזבה והשמחה.

והתוצאות הן...

לפני שתטעמו קמצוץ ממה שעבר על המתחרים, בואו נראה מה עבר עליהם ביום האחרון של הראלי הזה. גיתאי וניצן, עם הסוף המיוחל מתחת לאף, הסתערו על הקטע של היום וטרפו אותו. כל האסטרטגיה של "להישאר על הגלגלים בכדי פשוט לסיים" עפה דרך החלונות של הפאג'רו.

רז והלל בשער הסיום. יש כבוד (צילומים: אלי פנגס)

אחרי שבוע מתסכל, מאומץ ומרגש באותה המידה, הם רצו סופסוף לתת גז. האווירה ברכב הייתה קרבית והם ראו איך הם מצמצמים על אלה שזינקו לפניהם. בשלב מסויים הם מצאו את עצמם על קרקע אבקתית ביום ללא רוח, בתוך ענן אבק אדיר וסטטי. טווח הראות היה אפס. עד לרמה של עצירת הרכב. ואז, מתוך האבק הם ראו את הב.מ.וו הלבנה דוהרת אליהם ואחריה ארבע משאיות. הם הבינו שכולם טעו בדרך והסתובבו על המקום.

הם היו הראשונים לחזור למסלול הנכון ולחצו קדימה. הרכבים המהירים מהם החלו לעקוף בקצב מפחיד, מותירים אותם שוב בענן אבק סמיך ובלתי חדיר. בגלל

הבירבור הקצר בדרך הם רצו עכשיו בלי אזהרות על סכנות שמופיעות בספר הדרך. קרוב אליהם נסע טנדר טיוטה מתחרה, עקף אותם תוך התעלמות מתנאי הראות ונעלם באבק. כמה דקות אחר-כך הוא נעמד באופן צפוי בצד הדרך (גם הוא נסע ללא אזהרות...) והם הרוויחו מיקום. מנקודת הביקורת באמצע המסלול הם המשיכו במלוא הקיטור עד הסיום.

גאים לסיים בעמידה זקופה, לא במקום האחרון, ואחרי יום של גז חזק כמו שצריך.

יש כבוד

רז והלל יצאו לדרך קצת מתוחים. המנוע, כאמור, לא נשמע יותר מדי טוב. אבל הם ידעו טוב מאד שזה הכל או כלום. הם זינקו לפני הזיל הרוסי האדיר (מנוע V8 רועש של לימוזינה מתוצרת זיל) ואחרי כמה דקות, כשהוא מאן לעקוף אותם, הם הבינו שהקצב שלהם מהיר מאד. הוא תפס אותם רק אחרי 85 קילומטרים. שם הם טעו בניווט יחד עם כל הקבוצה המובילה והסתבכו גם הם בענן האבק. כלי רכב עם נהגים לחוצים נסעו הכי מהר שהם יכולים בכיוונים מנוגדים ועל צירים חוצים. מפחיד.

על הניסאן מהמקום החמישי בדרוג הכללי הם התיישבו ברגע שעלו על הדרך הנכונה. אחר-כך הם עקפו אותו ועוד כמה וכמה מתחרים מהירים אחרים. בתוך האבק, הכי מהר שהפאג'רו הצהוב שלהם יכול, עם נהיגה על הקצה של רז, הם עפו קדימה. אל הפרמידות וסוף הראלי הם הגיעו במקום השישי בדרוג הכללי (לא הרוויחו הפרש זמן מספיק מהניסאן שעקפו) ובמקום השלישי בקטגוריה שלהם: T1 עם מנועי דיזל. המשימה בוצעה והיעד נכבש.

יציאת מצרים? החבר'ה הטובים כבר בסוכה

הם חוזרים עם גביע הביתה. גביע בו זכו עם רכב שנבנה ע"י הלל מארץ ישראל הישנה והטובה, כנגד קבוצות עם תקציבי ענק, רכבי אב-טיפוס עם רכיבים סודיים ויכולת להחליף - תוך שעתיים בערב - גיר בשווי עשרות אלפי דולרים רק כי הקודם "לא הרגיש טוב". דויד כנגד גוליית תהיה כאן לשון ההמעטה של השנה. בכדי להבין כמה העניין היה על הקצה היה צריך רק לראות את הפאג'רו האדיר והמסכן שלהם מתקשה להניע לקראת העלייה לפודיום. אבל הוא שרד את זה. שרד, ניצח ב.מ.וו ששווה מאות אלפי דולרים ומתכוון לחזור לארץ על הגלגלים עם גביע בתא הנהג.

נסו לדמיין את המאמץ

השתתפות באירוע ספורטיבי כל-כך ארוך וקשה כמו ראלי הפרעונים, היא לא דבר של מה בכך. אין אדם סביר שישמע את הנתונים הבסיסיים ולא יבין לבד שקשה להשתתף במירוץ שכזה. אבל גם אם יבין, ואפילו יפליג במחשבתו וינסה לעלות עם גורמים וקשיים שלא חשב עליהם ברגע הראשון, עדיין לא יתחשב בכל הגורמים הבאים לידי ביטוי והופכים מהותיים בתחרות מדברית ארוכת טווח.

למעשה, הכל בא לידי ביטוי. כל מה שאתה ומי שאתה וכמובן איך שאתה. למשל צריך לאכול מסודר. לא כבד מדי, אבל מזין, בתזמון הנכון. להקפיד שתהיה בגוף מספיק רזרבה של נוזלים בכדי שיוכל להתמודד עם מכה של חום וזיעה שיגיעו במקרה וצריך לרדת מהרכב ולהתחיל לחפור אותו החוצה מהחול. ומנגד לא יותר מדי. עצירות לשירותים? לא בבית ספרנו.

ניהול אנרגיה ומשאבים של אדם ומכונה - זה כל הסיפור כאן. משפט קצר שגולל בתוכו מאות פרטים להתחשב בהם ולתפעל על בסיס יומי. כל אחד מהם חשוב, כי במהלך היום עלולה להיווצר סיטואציה בו הוא יהיה קריטי - לתוצאה של המירוץ או לחיים שלך.

אפשר לנשום לרווחה. המירוץ נגמר

"אם יש הפתעות, אז הן רעות". כל מה שטוב לא מפתיע, אלא מתבקש. תוצאה של תכנון מקדים, של ניווט נכון, של נהיגה חלקה ומהירה. אין הפתעות טובות. מספר המערכות - מכאניות, אלקטרוניות ופיזיולוגיות - שנדחפות עד הקצה הוא מבלבל. רק אמצעי הניווט מורכב משלוש מערכות אלקטרוניות נתמכות חשמל. ויש גם את ההתראה לעקיפה. מכשיר הביות שעוקב אחרי המיקום בזמן אמת. מכשיר איתות מצוקה.

כל מערכות הרכב המובנות מאליהן מגיעות לכדי מיצוי, וגם אלה שבדרך-כלל לא זוכות להתייחסות. מנגנון נעילת הדלתות, תושבות סעפת האגזוז, השמשה הקדמית שנסדקת מעיוותי המרכב. הדברים הקטנים.

גם אלה שלא חושבים עליהם ולא נורא אם הם אינם ביומיום. אין מים למגבים? לא רואים. הצמיגים סופגים התעללות של דרכים סלעיות במהירות אדירה. המתלים שעוברים מסכת עינויים. למנוע אפילו לא נכנס. גם לא אל הטיפולים ושינויי לחצי האוויר וכיול המתלים - הכל תוך כדי יום מירוץ, אחד מתוך שבעה.

מישהו שם בשבילך

כשאתה על הקצה לאורך כל-כך הרבה זמן, אין מקום לטעויות או עיגול פינות. אי אפשר לעשות את זה לבד, גם לא עם הרבה מזל. אפילו לא עם ים של כסף. אין בכוחו של אדם אחד להתמודד עם כל זה. בכך הופך צוות הסיוע לעורק חיים. לאמא מנחמת בסוף יום קשה, לאבא שדוחף קדימה, לרופא, מכונאי, פסיכולוג.

ניצן מדגים קשר בריא בין אדם למכונה

והצוות המתחרה בפועל צריך את כל אלה. כבני אנוש הם נלחצים במחבש ענקי ובלתי נלאה של מועקות גופניות ונפשיות. עד שמונה שעות ביום בתוך תא נהג לא ממוזג בחום אדיר, בידוד מהמנוע לא קיים, סרבל נהיגה כבד, גרביים עבות, כובע גרב חסין אש וקסדה. מיטלטלים בלי הפסקה, נדחסים אל דפנות המרכב ונבלמים כנגד חגורות הבטיחות. וזה עוד לפני שצריך לצאת לחלץ את המכונית מהחול...

אז לא רק שאי-אפשר לעשות את זה לבד, אלא שלא כל אחד יכול לעשות את זה. מהקושי הזה מגיע הסיפוק האדיר רק מלסיים הרפתקה שכזאת. אפילו מלהיות נוכח בה ולהבין שאתה יכול לה, אם רק לא היה הולך מנוע. ומכאן אפשר רק לדמיין איך מרגישה עמידה על הפודיום.

תנו קרדיט

עכשיו, אחרי שהכל נגמר, כדאי גם לתת את הקרדיט לספונסרים מהרשימה שם למטה, לערן גלוסקא שהלך לו כל-כך טוב עד אותו רגע ארור בו נכנע אטם

ראש המנוע של האופנוע שלו - מה שלא מנע ממנו להיות ממונה על מורל הצוותים ואפילו להעניק טיפול בדיקור סיני לנזקקים, ובעיקר לצביקה נפתלי ואיציק קרסקס על הסיוע.

שני האנשים האלה נהגו ימים שלמים, פרקו והעמיסו את המשאית עשרות פעמים, חיכו בנקודות הטיפולים, הצילו את היום לא פעם, עבדו עד השעות הקטנות בחושך על כלי הרכב ולא שכחו להעניק גם תמיכה נפשית. הקבוצה הקטנה הזו של הישראלים שיצאו לכבוש את המדבר עשתה את זה מעולה ועם ראש זקוף. כל הכבוד.

וזהו, עכשיו כולם נחים במלון שמתחת לפירמידות, בריאים ושלמים ומדושני עונג. מחר אנחנו יוצאים עם אור ראשון לכיוון אילת ומשם הביתה, אל השגרה. זהו הדיווח האחרון שלי - מסיבת סיום הראלי על שפת הבריכה עומדת להתחיל. חג שמח מהסוכה שלנו במדבר.

• לסיקור הראלי המלא בערוץ הרכב - לחצו כאן
  

נותני החסות לצוות היימן-סגל:

פוינטר מבית שגריר

מיצובישי ישראל

גילת סאטקום

ליוגב

תנועה מערכות מחשוב וניווט

נותני החסות לצוות שקל-קריגר:

Haier

Telepharma

פישמן-רשתות

פוינטר מבית שגריר

מיצובישי ישראל

נותני החסות לערן גלוסקא:

מוטופריק

פלרם

מוסך התותח

סטאריק 

Outdoor

אלפיין