איום סרק של ספק-מדינה
קוריאה עוד רחוקה מנשק גרעיני, איראן הרבה יותר, והן גם רחוקות זו מזו יותר משנדמה
חלקה הצפוני של קוריאה אינו מדינה. זהו חבל ארץ מיוסר, שהשתלטה עליו בכוח תנועת טרור קומוניסטית, הרסה אותו מן היסוד ועד היסוד, הפכה אותו לאחד האזורים העניים והמרוששים בעולם וכעת מנסה להשתמש בסחטנות גרעינית כדי לזכות בהכרה בינלאומית מינימלית. אסור שהכרה כזו תינתן לה בכל צורה שהיא. צפון-קוריאה אינה אלא מחנה ריכוז ענק בו מוחזקים 23 מיליון תושבים, שמפקדיו ושומריו ראויים להיות מובאים באזיקים בפני בית-הדין לפשעים נגד האנושות. מי שלוחץ את ידם, לוחצי ידי פושעים. שלטונם נשען על רדיפות, טיהורים, דיכויים והרעבה מכוונת של מיליוני בני-אדם.
כדי לשחרר את עניי קוריאה מהסבל העל-אנושי בו הם כבולים, צריך העולם להחמיר את הסנקציות נגד הכת הקומוניסטית ובכך לזרז את נפילתה. אין מה אין על מה לפתוח "דיאלוג" איתם. מזרח-גרמניה בלי הדיקטטורה הקומוניסטית קרסה כמדינה תוך 24 שעות. צפון-קוריאה בלי משטר האימים האדום תיעלם כמדינה תוך 24 דקות. מיליונים ינהרו לעבר הגבול עם הדרום הקפיטליסטי העשיר, יציפו אתו ויתאחדו עמו.
ומה עם האיום הגרעיני? נכון לעכשיו, לצפון-קוריאה אין מערך נשק גרעיני וספק אם יהיה לה. הניסוי שערך השבוע צבאה תחת הכותרת של "פיצוץ גרעיני", או שנכשל ברובו או שלא היה גרעיני כלל ועיקר. סביר מאוד שתוצאותיו העלובות יזרזו את קיצו של הקומוניזם בספק-מדינה הזאת. אך אפילו הצליח הניסוי, המרחק ממנו ועד להצטיידות באמצעי לחימה גרעיניים ארוכה וקשה ביותר: מדובר בהוצאה של עשרות מיליארדי דולרים, כשהתוצר המקומי שם מגיע ל-7 עד 8 מיליארד דולר - פחות מהתוצר של עיר בישראל. האם חיפה יכולה להצטייד במערך נשק גרעיני?
האיום הצפון-קוריאני הוא אפוא איום סרק, לפחות כל עוד לא תימצא מדינה עשירה (מאוד) שתהיה מוכנה להשקיע כספים ומאמצי טכנולוגיה אדירים במרחב הגיאוגרפי והאנושי של קוריאה הצפונית, כדי לקדם שם, הרחק מעיני הפיקוח, פרויקט גרעיני ייחודי משלה. מדינה כזו עלולה להיות אראן.
עלולה, לא בטוח שתהיה. פערי השקפות העולם בין הסטליניזם המטורף של שליטי קוריאה הצפונית לבין המשטר האיסלאמי הקנאי של טהרן עמוקים ובלתי-עבירים. כהני הדת וראשי משמרות המהפכה החומייניסטית לא יכולים לסמוך על משוגעי צפון-קוריאה, על שרידותם והבטחותיהם. קל וחומר עמוקים ההבדלים בין מדוכאי צפון-קוריאה לבין הציבור האיראני המשכיל, התוסס, הפתוח מערבה והנכון להפיל את ממשלתו הלא-אהודה. אבל לא פעם בהיסטוריה ראינו משטרים מצורעים חותמים בריתות זה עם זה כנגד כל ההגיונות והסיכויים.
וכאן מופיעה הבעיה הישראלית, שהרי אנחנו המאוימים העיקריים על-ידי שליטי טהרן, ואנחנו החוששים העיקריים מברית גרעינית בין השתיים. זהו ההסבר לכותרות הזועקות בתקשורת ולתגובות בנוסח "צפון-קוריאה תחמש את איראן", או "אתמול זו פיונגיאנג - מחר טהרן". מחר? נו, נסחפתם. מה שהתרחש השבוע בצפון-קוריאה מוכיח דווקא עד כמה מסובך למדינה שאינה מעצמה ושלא יכולה לסמוך על שיתוף פעולה חיצוני לבנות אפילו פצצה גרעינית קטנה. ולנסות אותה.
עוד בבלוג: הישמרו מחזאי המט"ח
לפנייה לכתב/ת 
