האם סין תהיה בירת הטכנולוגיה החדשה?

את מהירות הרכבת אי אפשר לעצור בקלות. 10 ק"מ לפני סוף המסלול כבר נלחצים הבלמים ברכבת ה”מאגלב‭,”‬ המרחפת חרישית בגובה של 10 מ"מ מעל המסילה בזכות הכוח המגנטי. אבל הקטר הסיני לא עוצר: עם קצב צמיחה צפוי של ‭10.6%‬ ב־‭,2006‬ שנדמה שלא יואט משמעותית בשנים הקרובות, צריך יהיה הרבה יותר מפטנט טכנולוגי כדי להאט את הדהירה הסינית.

אין כמו ה”מאגלב” כדי לתאר את התשוקה של הסינים להחזיר לעצמם את גדולת האימפריה של פעם.

הקמתה של הרכבת הניסיונית עלתה יותר מ־‭1.2‬ מיליארד דולר, למסלול שאורכו כ־ 30 ק"מ בלבד. יחלפו שנים ארוכות עד שהרכבת תחזיר את ההשקעה העצומה בה, אם בכלל, אבל לא נראה שלמישהו זה באמת משנה.

הרצון להראות לעולם כי גם שנחאי יכולה לעשות את זה יותר גדול ויותר מהר מכולם מחלחל בכל פינה בעיר. כאן מוקם המגדל הגבוה ביותר בעולם, שם מכינים אולמות ענק ל"אקספו ‭,"2010‬ התערוכה העולמית שתיערך בעיר — ומתחת לאדמה מתכננים כבר עוד 15 קווי רכבת תחתית. הקווים אמורים להיכנס לפעולה ב־‭— 2015‬ בערך באותו הזמן שבתל־אביב אולי יציגו את התוכניות לקרון רכבת מסכן אחד.

קשה להאמין שרק לפני שבעים שנה, הייתה שנחאי עיר שכונתה ”הזונה של אסיה” בשל הפשע והשחיתות שהשתוללו ברחובות. כיום הכינוי הרווח לעיר הוא ”הפנינה של המזרח” והיא מוזכרת בנשימה אחת עם ניו־יורק.

הכל מתנהל בסדר מופתי, וכראוי לעיר בינלאומית, במשך 24 שעות. שעונים המוצבים בעיר מציגים לא רק את השעה, אלא גם כמה זמן נשאר עד לפתיחת התערוכה הבינלאומית הגדולה. להזכירך שתמיד יש פרויקט גדול שממתין לסיום וקו הגמר תמיד ניצב קרוב.

יהלום בכתר

אזורי התעשייה מפוזרים בקצוות השונים של שנחאי, כאשר בתוך העיר עצמה אפשר למצוא רק את בנייני המשרדים והמגורים. קונשאן, עיר המפעלים של שנחאי הנמצאת במחוז ג׳יאנסו, היא ללא ספק יהלום בכתר

 הסיני. כך, למשל, יותר משליש מהייצור העולמי של מחשבים ניידים יוצאים ממפעלים באזור.

הדרך לעיר מרופדת בשלטי ענק שמציינים את שבחי העיור (אורבניזציה) ומודיעים על פתיחתם של פארקים טכנולוגיים חדשים, שיאכלסו מפעלים נוספים. קונשאן, שנבחרה לאחרונה כעיר המשגשגת ביותר כלכלית בכל סין, היא גן עדן למפעלים. את נחילי הזוהמה וענני הפיח שהיו חלקה של המהפכה התעשייתית במערב, החליפו גנים ירוקים מטופחים עד כאב בכל פינה. קונשאן, ממש כמו שנחאי, נקייה ומצוחצחת, עם שילוט ברור שמפנה אותך למחוז חפצך.

החברות הטייוואניות שולטות בקונשאן. יותר ממחצית מהמפעלים בעיר, בעיקר בתחום הטכנולוגיה, שייכים לחברות מהאי הקטן. אחת מהן היא ‭.MSI‬

המפעל של MSI משתרע על חצי מיליון (!)‬ מטרים רבועים, ומעסיק ‭4,580‬ עובדים. קצב העבודה, כמו בכל סין, מסחרר: מדי חודש יוצאים מקו הייצור 800 אלף לוחות־אם, 140 אלף מחשבים ניידים ו־180 אלף מחשבי כף־ יד. המפעל, כמו חברות טייוואניות אחרות, לא עוסק רק בייצור עצמי: הוא מייצר, למשל, את כל המחשבים הניידים של ‭.LG‬

למרות קצב העבודה הרצחני, המפעל מסודר ומאורגן להפליא. רוב העובדים בו הן עובדות: לטענת הסינים, הן עדינות יותר בהרכבת הציוד האלקטרוני הרגיש. העבודה בפסי הייצור השונים, שרובה מונוטונית ופשוטה, לא דורשת הכשרה מיוחדת.

כל העובדות נדרשות לתשע שנות לימוד בבית־ספר היסודי ובחטיבת הביניים. על תיכון אפשר לוותר, אך במפעל אפשר ממילא לעבוד רק מגיל 18 ומעלה. תהליך ההכשרה קצרצר: מנהל העבודה, צ׳י צ׳ן, הסביר לנו שגם עיתונאי מחשבים ישראלי יכול להקלט בעבודה תוך זמן קצר, אפילו מבלי לדעת סינית.

על העובדות הזוטרות של ‭,MSI‬ כמו בכל סין, מופקדים מפקחים. כאן מדובר כבר בבוגרי אוניברסיטאות, שעוברים תהליך הכשרה ממושך של חודשיים שבמהלכו הם משמשים גם כפועלים בפס הייצור. הדיבור אסור, כדי להמנע

מהפרעה כלשהי לעבודה. אבל מדי פעם אפשר להבחין בעובדות שגונבות בדיחה או שיחה קצרה עם אחת מהעובדות האחרות, מבלי שזה גורר יחס מיוחד מהמפקחים.

סווט שופ נצלני? ממש לא. למעשה, מדובר בעבודה ששכר נאה בצדה. הפועלות משתכרות כ־‭1,600‬ יואן סיני בחודש, שהם כ־202 דולר. לא צריך להיבהל מהסכום. במדינה שבה ארוחת צהריים שלמה עולה כ־10 יואן וחולצה עולה כפול מזה ‭1,600 -‬ יואן הם סכום נכבד למדי.

את הכסף חוסכות העובדות הצעירות לעצמן או שולחות למשפחות שהשאירו מאחור בכפר. לאחר שנתיים של עבודה בממוצע הן יעזבו את המפעל ויחזרו לכפר, שם ייצאו ללימודים או יתחתנו.

באופן לא מפתיע, רמת החיים בקונשאן נחשבת ליקרה מאוד לפועל הסיני הממוצע. בשל כך מעדיפות רוב העובדות להתגורר במעונות הצמודים למפעל. למי שמדמיין צריפי עץ ארוכים עם דרגשים נוקשים, מצפה הפתעה. מדובר במגורים ברמה סבירה ביותר, עם חדרים מרווחים ונוחים. עבור המגורים במעונות משלמים העובדים סכום זעום של כ־20 דולר בחודש, ומצליחים לחסוך. מדובר באופציית מגורים כה כדאית ומקובלת, עד שאפילו מנהל המפעל גר במעונות.

לקפיצה העצומה הזו יש גם מחיר כלכלי כבד. המחסור בידיים עובדות הולך ומחריף, ובמפעל של MSI מתלוננים על כך שקשה לשמור על העובדים הטובים, שיעילותם גבוהה.

צעירים שמגיעים מהכפרים בשביל לעבוד במפעל, הנמצא במרחק שעה וחצי נסיעה משנחאי, מעדיפים אחרי זמן מה לעבור לעיר הגדולה ולמצוא שם עבודה. לסינים יש דרכים משלהם למנוע ממיליוני מהגרי העבודה להפוך למובטלים. על כל מספר מטרים אפשר לראות פועלת ניקיון, או סדרן תנועה בצומת מרומזר לחלוטין. השיטה הסוציאליסטית במיטבה.

אבל העבודות היזומות רחוקות מלהושיע. שר העבודה והרווחה הסיני, טיאן צ׳נפינג, ציין לאחרונה כי

בשנים הקרובות יחסרו 13 מיליון משרות בערים בסין. באזורים הכפריים, 100 מיליון יישארו מחוסרי עבודה.

ככל שעולים בדרגות קיים דווקא מחסור בעובדים. אותם סינים שיצאו ללמוד בעולם הגדול, בארה"ב ובאירופה, לא ממהרים לחזור למולדת. גם האוניברסיטאות היוקרתיות המפוזרות בעיר לא מצליחות לספק את הבוגרים שמבקשים לעמוד בראש סניפים של חברות בינלאומיות, או להרחיב את פעילותן של החברות הסיניות אל מעבר לים.

לאחרונה הציגה עיריית שנחאי תוכנית שנועדה לעודד סינים לחזור לסין לאחר שלמדו. התוכנית, המיועדת גם לסינים שנולדו בארה"ב ואירופה, כוללת מענקי תמיכה והסתגלות ומסלול מזורז למתן אזרחות.

עמק הסיליקון הסיני

דוגמה מצויינת למהפך הכלכלי שעוברת סין אפשר למצוא בשנזן, העיר שהפכה שם נרדף לכל מוצרי האלקטרוניקה העולמיים. ‭95%‬ מכלל מכשירי ה־DVD בעולם מיוצרים שם, למשל. גם המפעל של חברת ‭,Foxconn‬ שמייצרת את ה־iPod עבור אפל, ממוקם בשנזן.

עבור שנזן, הגאות הכלכלית שהגיעה מכוח העבודה הזול מוחלפת לאט במפעלים מתוחכמים יותר ובחברות היי־טק חדשניות, בדומה לעמק הסיליקון בארה"ב. העירייה הודיעה, כי תשקיע יותר מ־‭1.25‬ מיליארד דולרים בחמש השנים הקרובות כדי לעודד חברות סטארט־אפ חדשות וחברות טכנולוגיה להגיע לעיר. "אסור לנו לבזבז זמן והזדמנות‭,"‬ כתב המושל באיגרת לתושבים, "אנחנו חייבים להקים אסטרטגיית פיתוח המבוססת על היי־טק‭."‬

למרות זאת, ההשקעה הסינית במחקר מסתכמת בכמאה מיליארד דולר בשנה - שליש בלבד מהסכום המיועד למחקר בארה"ב. אבל הסינים מתכוונים לרוץ למרחקים ארוכים: ב־2025 הם מתכוונים להקצות למחקר ‭2.5%‬ מהתוצר שלהם, מה שעומד בקנה אחד עם מדינות מפותחות. ב־2050 הם כבר מתכוונים להיות מעצמה מדעית בינלאומית.

יש כאלו שמטילים ספק ביכולת הסינית לקפוץ שלב נוסף במהירות גדולה כל־כך - ממעצמה יצרנית למעצמה שמבוססת על ידע וכישורים.

פרופ׳ ניקולס נגרופונטה, מנהל מעבדת המדיה של MIT בבוסטון ומוביל הפרויקט “מחשב ב־ 100 דולר‭,“‬ הוא אחד מאלו. “אני חושב שמייחסים להודו ולסין כוח מוגזם‭,“‬ אמר נגרופונטי במהלך כנס ג׳ורני 2006 שהתקיים לא מכבר בתל־אביב. “במדינות הללו קשה לייצר חדשנות בגלל מערכות חוקים נוקשות, שבהן התרגלו לחיות האזרחים. בשביל חדשנות צריך להיות רגילים לשבור את החוקים‭.“‬

למרות הערים המצוחצחות והרכבת המהירה, בדרך חזרה לכאוס המזרח תיכוני אי אפשר שלא להרהר אם לסינים יש עדיין במה לקנא בישראלים. דווקא בגלל אווירת האי־סדר ו"כיפוף" החוקים הישראלי כל־כך, צמחה פה תעשיית הייטק שמאפשרת למדינה שלמה לשגשג. מצד שני, את מדינת ישראל כולה יהיה אפשר להעביר יום אחד לבניין מאוד גבוה בלב שנחאי.

מאמינים באור

אחד הנושאים המתסכלים ביותר במוצ צרים אלקטרוניים הוא הסוללה. לא משנה עד כמה חדיש ומשוכלל הנגן או המצ חשב הנייד שלכם, בסוצ פו של דבר הוא ישבוק חיים מהר מדי ויתגעגע לחיבור לחשמל.

בחברת MSI הסתכלו על השמש והבינו שמקור מתח לא חייב להגיע דווקא מסוללה רגילה. החברה הציגה לאחרונה נגן ‭MP3‬ומחשב נייד, שכוללים פאנלים סולאריים המאפשרים לטעון את המכשירים באמצעות קרני השמש בלבד. בשלב הזה לא מדובר במוצרים שייכנסו לייצור המוני, בעיקר בגלל מחיר הפאנלים, אך בחברה עובדים במרץ על מנת להוזיל אותם.

במקרה של הנגן מדובר בתוספת של שלוש שעות עבודה לפעילות הרגילה. גם במחשב הנייד השימוש בשמש מתגלה כיותר מאשר גימיק: לפי בדיקות של החברה, המטען הסולארי מצליח לשפר את ביצועי הסוללה ב־‭20%‬ לפחות.

ב־MSI מתכוונים גם לבדל את את המכשירים הניידים שלהם מהמתחרים באמצעות חידושים קטנים אחרים. בתחום הקישוריות מתכוונת החברה לשלב ‭,WiMax‬ בלוטות׳ וטיונר לטלוויזיה דיגיטלית. בנוסף תשולב במחשבים טכנולוגיית רובסון של אינטל, המאפשרת שימוש בזיכרון כדי להאיץ את הפעלת המחשב. שיפורים אחרים שנבחנים בחברה הם תאורה למקשים ולמשטח העכבר כדי להקל על העבודה בסביבות חשוכות.

הכותב היה אורח חברת MSI בסין.