אל תבעטו את הגנרלים
מי עדיף למלחמה הבאה - קצינים צרובים ששמעו שריקות כדורים, או אלה הנקיים שפירנסו מסעדות בקריה?
ג'יימס קרוויל, יועץ אסטרטגי מוביל המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית, אמר פעם כי רק מי ששכב על הרצפה לאחר שחטף מכת אגרוף הגונה, יוכל לנצח בקרב הבא. הדברים נכונים לגבי כל תחומי החיים, ונכונים שבעתיים כאשר מדובר בגנרלים צבאיים.
נזכרתי השבוע בקרוויל בגלל שתי כותרות מדאיגות: האחת, על כך שהרמטכ"ל מנסה לגלגל את האחריות לתוצאות המלחמה האחרונה לפתחם של מפקדי ארבע האוגדות שלחמו שם; השנייה, על כך שמפקדי האוגדות הללו לא יזכו לקידום. אמנם מתקיים ויכוח גם בתוך הצבא וגם בציבור לגבי תוצאות המלחמה: יש הטוענים לניצחון, יש הטוענים לניצחון-בנקודות ויש הטוענים להפסד. בלי קשר לתוצאה ה"אמיתית", כדאי לבחון בזהירות מי צריך לנהל את המלחמה הבאה.
אצלנו קיימת מעין נורמה, פסולה לטעמי: כאשר מסתיימת מלחמה עם תוצאות שנויות במחלוקת - צריך להעיף, להתיז ראשים. ומי יחליף את המועפים? אלה שלא דבק בהם רבב. מי אלה ? מי שלא היו כלל בשדה הקרב. רק מי שהיה בלימודים, בקריה בתל-אביב, בפיקוד אחר, העיקר - רחוק מהמלחמה. זוהי איוולת, ונדמה שגם הפעם עלול מישהו בצמרת הביטחונית לבצע טעות גורלית.
נניח לרגע שהקרבות לא נוהלו בצורה אופטימלית (מי יותר ומי פחות). תשאלו את רוב הציבור - והוא יגיד לכם שאת הקרב הבא אסור להפקיד בידי מי שניהל את זה האחרון. גם ועדות בדיקה למיניהן עלולות להגיע למסקנה זו, כי הגיון ההמון הפופוליסטי גורס כי מי שכביכול לא הצליח - שיילך. האמנם? צריך כנראה להיות קצת פחות קונבנציונלי ופופוליסטי ועם קצת יותר תעוזה ומעוף כדי לקבוע, כי את הקרב הבא נכון שינהלו דווקא מי שעשו זאת בקרב האחרון.
אנחנו זקוקים לניסיון של אלה שהיו שם; לצריבה על גופם של מי שניהלו קרב שלא הסתיים בניצחון קל ואלגנטי. אנחנו זקוקים לאלה שטעמו את טעם המוות כתוצאה מפעולה כזו או אחרת, את המבט בעיני הלוחמים, את הלילות הארוכים בחמ"ל, דווקא כשלא הולך.
אני שואל את עצמי למשל: מי אני רוצה שיהיה אלוף בזירה מלחמתית כלשהי - תא"ל גל הירש, עילוי, קצין מצטיין, שפיקד על אוגדת הגליל, חווה את מלחמת לבנון על גופו? או תא"ל אחר שהיה בזירה רחוקה, שלא שמע שריקות כדורים ורעמי תותחים ופירנס את המסעדות באזור הקריה? התשובה שלי ברורה: אני רוצה קצינים שריח אבק שריפה עולה ממדי הקרב שלהם, אלה שהקרבות שלהם נחקרים עכשיו בפינצטה על-ידי גורמים צבאיים מומחים.
כדי שלא אובן שלא כהלכה: איני גורס שכישלון בשדה הקרב יכול להוות ביטחון לגנרל בהמשך הקריירה הצבאית שלו רק "בשם הניסיון". אבל צריך לעשות הפרדה ברורה ולבחון היטב את כל צמרת הפיקוד בצפון בכל הרמות - מפקדי אוגדות, מח"טים, מג"דים ועוד - ולראות למי הניסיון יעשיר את יכולתו, ומי נכשל ברמה שלא יוכל לתפקד עוד אל מול פני האויב. אסור בעניין זה לשפוך את התינוק עם המים. היו למשל ארבעה אוגדונרים - האם הקידום של כולם חייב להיעצר? האם כולם צריכים לקבל חסינות? לא ולא. צריך לבחון למי הניסיון הקרבי במלחמה האחרונה יביא לתפקוד טוב יותר בזו הבאה, ולמי לא יעזור כלום, הוא לא כשיר להמשך פיקוד. רק אם נעביר את המפקדים במסננת הנכונה נועיל באמת לצה"ל ולמדינה, לקראת העימות הבא.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי
לפנייה לכתב/ת 
על גופו: תא"ל הירש
צילום: אחיה ראב"ד
מומלצים
