מי גילה את החיטוי - ולמה מת מות ייסורים?
באמצע המאה ה-19 לא ידע איש על קיומם של חיידקים, אבל הרופא ההונגרי סמלוויס הורה על רחיצת ידיים והקפדה על היגיינה - ושינה את הרפואה המודרנית לתמיד. אבל למרות שמאז צנחו אחוזי התמותה במאות אחוזים, לעג הממסד הרפואי לתגליתו, והוא מת בנסיבות קשות
במהלך המאה ה-19 חששו הנשים ברחבי אירופה ללדת בחדר הלידה, בשל שיעור התמותה הגבוה שאירע שם. רבות מהן העדיפו ללדת בבית או ברחוב, מחשש זה. ואיש לא ידע להסביר מה גורם למחלת החום הקטלנית אצל היולדות.
בשנת 1847 החליט הרופא והפיזיקאי ההונגרי פרופ' איגנאז סמלווייס לחקור
את סיבת מותו של חברו הרופא, שנחתך מסכין במהלך נתיחת גופה בבית החולים בוינה, שם עבד באותה תקופה. נתיחת גופתו של חברו של סמלווייס הראתה סימנים דומים לאלה שהראו היולדות שמתו בחדר הלידה ממחלת החום.
סמלוויס סבר כי קיים קשר בין המתרחש בחדר הנתיחות לבין מקרי המוות בחדר הלידה. הוא חשד שהסטודנטים לרפואה הם אלה שמדביקים את היולדות שעה שהם בודקים אותן בידיהם המזוהמות מחדר הנתיחות.
באותה תקופה טרם נודע על מעלליהם של החיידקים, ולכן סמלוויס כינה את גורם הדבקת הנשים "חומר מחדר המתים" שגרם לחום הקטלני ביולדות. לאחר שכינה את מושא חשדו בשם, הורה סמלוויס לסטודנטים והרופאים לחטא
את ידיהם בחומצת לימון במעבר בין חדר המתים לבדיקת מטופלים.
סמלוויס עצמו לא האמין לתוצאות בעקבות ההנחיה החדשה שלו: שיעור תמותת המטופלים צנחה מ- 13.1% ל- 2.38% בלבד. אבל למרות התוצאות הדרמטיות, סמלוויס לא עשה הרבה כדי לפרסם את תגליתו ברבים. גם לאחר שפורסמו שני מאמרים בשמו, על ידי אחד מעוזריו, הם לא זכו להכרה מצד הממסד הרפואי או המדעי. עמיתיו של סמלוויס טענו כי רחיצת ידיים כפי שהציע הן עבודה רבה מדי. הרופאים לא רצו להודות שאי הקפדה על שטיפת ידיים בין טיפולים גרמה למקרי מוות רבים כל כך.
שלוש שנים לאחר תגליתו הסכים סמלוויס לפרסם את תיאוריית ההיגיינה שלו, אולם היא זכתה להכרה חלקית בלבד. סמלוויס החליט לעזוב את וינה ולחזור לעיר הולדתו פשט, אז בירת הונגריה (כיום חלק מהעיר בודפשט, שאיחדה שתי ערים לצד שתי גדות נהר הדנובה: בודה ופשט). במולדתו זכו רעיונותיו להצלחה רחבה. סמלוויס ניהל את מחלקת היולדות באחד מבתי החולים בעיר והרחיב את הנחיותיו שכללו מעתה לא רק חיטוי ידיים אלא גם חיטוי של המכשירים והציוד הרפואי. החיטוי צמצם עוד יותר את שיעור התמותה, שכעת הגיע ל- 0.85% בלבד.
בשנת 1861 החליט סמלווייס לפרסם ספר המרחיב על תורת ההיגיינה שלו, אולם בכנס מדעי בגרמניה השתלחו בו המשתתפים ודחו את ממצאיו. התוצאה הייתה מותן של אלפי אמהות צעירות. ארבע שנים מאוחר יותר לקה סמלוויס בהתמוטטות עצבים. הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש, שם הוכה קשות על ידי הצוות הרפואי, עד שמת מפצעיו.
עבודתו של הרופא ההונגרי הביאה למהפיכה אדירה בטיפול הרפואי. החל מחדרי הלידה, דרך הפגיות, מחלקות הילדים, המבוגרים, חדרי הניתוח והמרפאות – הפך חיטוי הידיים והמיכשור הרפואי לפעולה שגרתית שמונעת את מותם של מיליוני מטופלים ברחבי העולם, בכל יום.
