המועמד הנעלם

בנימין נתניהו חזר למגרשו הביתי והתקשורת עטה עליו, מחכה למוצא פיו. האיש שרק לפני מספר חודשים פורסם דוח חמור על התנהגותו הציבורית בפרשת עמדי, מנסה להציג את "ביבי מודל 2000". עיתונאים שהפחידו אותנו טרם הבחירות הקודמות מהאיש הזה שכחו, מן הסתם, את מופע האימים שלו עם הסלוגן "הם מ-פ-ח-ד-י-ם". אצלנו, עושה רושם, לתקשורת יש זיכרון סלקטיבי וקצר.
אבל הבעיה איננה נחלת התקשורת בלבד. מכוני הסקרים מפרסמים הבוקר (ב') את תוצאות הסקרים שנעשו אתמול, שבהם הוצגו השאלות: בעד מי היית מצביע אם ברק מתמודד מול נתניהו? בעד מי היית מצביע אם ברק היה נלחם בח"כ אריאל שרון? התוצאות מלמדות שברק מפסיד מול שניהם, אולם נשאלת השאלה מדוע הסוקרים לא שואלים על המועמד השלישי?
ח"כ אחמד טיבי, יו"ר התנועה הערבית להתחדשות (תע"ל), הכריז על מועמדותו לראשות הממשלה לפני עשרה ימים. הוא עשה זאת עוד לפני שברק הכריז במסיבת העיתונאים הדרמטית על התפטרותו, ולפני שכף רגלו של נתניהו דרכה על אדמת המולדת. חוסר ההתייחסות בסקרי דעת הקהל מלמדת על דבר אחד בלבד: לוקחים את המועמד הערבי כמועמד קיקיוני, ואת האוכלוסייה הערבית, שמהווה כ-20 אחוז מאזרחי המדינה, כאילו היא מחוץ למשחק.
הסקרים שמעובדים בימים אלה במגזר הערבי מלמדים כי מועמד ערבי, ולא משנה אם זה ח"כ טיבי או אחר, שיהיה מקובל על ועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל, יגרוף את קולות המצביעים הערבים. הסקר האחרון שנערך לפני כחודש וחצי הראה כי ברק יקבל לכל היותר כעשרה אחוזים מקולות הערבים, ואילו השאר תומכים בהצבת מועמד ערבי לראשות הממשלה.
המשמעות של התוצאות האלה ברורה לחלוטין: אם הסוקרים, המועמדים ומעצבי דעת הקהל חושבים שהבחירות לראשות הממשלה יוכרעו בסיבוב הראשון, אזי מצפה להם הפתעה. המועמד הערבי בבחירות האלה ילך עד הסוף, ויכפה על שני המועמדים האחרים סיבוב שני. את העובדה הזאת חייבים להכניס טוב טוב לראש. לא אסתכן לנבא כי ההתעלמות המכוונת של כלי התקשורת ומכוני הסקרים מהמועמד הערבי תגביר את תמיכת הערבים במועמד משלהם לראשות הממשלה.
הגיע הזמן שבמדינת ישראל, שמתהדרת בתואר "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון", ישימו לב, לפחות בסקרי דעת הקהל, לחמישית מהאוכלוסייה, שסבלה מאז קום המדינה מקיפוח ומאפליה משוועים. הגיע הזמן שלפחות באמצעי התקשורת יהיו הגונים ויתייחסו למועמד הערבי. מסתבר שהמדינה, על כל זרועותיה, עדיין לא הפנימה את העובדה שבישראל חיים מיליון ערבים, שיכולים להצביע ולהשפיע ולכפות על שני המועמדים האחרים סיבוב שני. השמאל הישראלי שאנחנו, בני המיעוט הערבי הפלסטיני הימרנו עליו, עדיין שקוע עמוק בתרדמת החורף. תתעשתו חבר'ה, זה לא מאוחר.
מכל מקום, להתראות בסיבוב השני.

זוהיר אנדראוס, עורך העיתון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב"