כמה קרובה היא, אבל כמה רחוקה
אני מבוגר ממנה ביותר מעשור, ממוצע ברוב המובנים, מגדל צאצאים ללא בת זוג. יושב מולה מידי יום באותו חלק שחולקים שנינו במשרד. כל תו בפניה מוכר לי, תנועותיה, מבטיה ומשפטיה אינם זקוקים לפירוש. לא אמרתי לה שאני אוהב אותה, אבל משום מה אני מניח שהיא יודעת
אנחנו עובדים באותו משרד באותו חדר, שנינו בלבד חולקים חדר אחד מתוך שורה של חדרים בפרוזדור הארוך של חברה המונה כמה עשרות עובדים. היא בשנות ה-20 המאוחרות של חייה, רווקה ללא חבר, יפה, במיוחד כשקווצת שיער נופלת לה כבדרך אגב על המצח. היא גבוה, חטובה, ועיניה המדהימות יכולות לגרום פרפורי לב ללא שליטה למסתכל האמיץ. היא ישרה כמו סרגל, חכמה, וכל העתיד לפניה.
אני מבוגר ממנה ביותר מעשור, ממוצע ברוב המובנים, מגדל צאצאים ללא בת זוג. יושב מולה מידי יום ורואה את התמונה שאפילו ואן גוך ספק אם היה מצליח לצייר.
בכמה מובנים אנחנו כמעט כמו בני זוג. כל זיז בפניה מוכר לי, תנועותיה, מבטיה ומשפטיה אינם זקוקים לפירוש. אם יחברו את כל השעות ששהינו יחד, יגלו שחברתה הטובה ובעלה לעתיד גם יחד עדיין יהיו במינוס.
את הבוקר-טוב הראשון שלה היא אומרת לי בעיניים הלומות משינה בעת כניסתה לחדר, ובסוף היום אומרת לי את הביי עם החיוך המקסים. באמצע אנחנו מתקשקשים על הנושאים החדשותיים מהאינטרנט, אוכלים יחד את הארוחות שלנו ויוצאים לסיורים משותפים למקומות שהחברה שלנו שולחת אותנו.
אין כמו הסיורים האלה באוטו, עם המוזיקה של הרדיו המתנגנת לאיטה, השיחות על דא ועל הא, כדי לחוש את השלווה שנמסכת בי. לפעמים במהלך הנסיעה היא שולחת ידה להעביר תחנה, כדרך אגב, נוגעת מרפרפת בידי שעל מוט ההילוכים, ואז השלווה מתחלפת בתחושת צמרמורת נעימה.
פעם, גנבתי במקצת ממסלול הנסיעה כדי שיזדמן לנו לעצור ליד פינות חמד באמצע הפריחה עם ציוץ הצפורים ומעוף הפרפרים. באותם רגעים חשבתי שהגעתי לגן עדן, וכמה הייתי נותן שהעולם היה עוצר מלכת. אז, באותם רגעים, אין משהו שהייתי רוצה יותר מלנשק ולחבק אותה ולומר לה כמה אני אוהב אותה.
ים של אהבה
פעם אחרת סטיתי ממהלך הנסיעה והגענו לרצועת חוף פראית, שמאחוריה השתרע הים הנהדר. תוך כדי הנסיעה, בעיתוי מדהים, החלו להתנגן ברדיו המילים:
Come with me, my love
To the sea, the sea of love
I want to tell you how much I love you
מתוך השיר "ים של אהבה", וחשבתי לעצמי שמישהו מלמעלה דואג לי ואפילו אומר את המילים במקומי באופן ובמקום הכי יפה שניתן.
אני לא מבין איך הגברים בעולמנו אינם פורסים עליה את כנפיהם ועפים איתה לארץ הנודעת. יום אחד, ברגע של גילוי לב נדיר, התוודתה בפני על שני חברים בעברה ששברו את ליבה -"זרקו אותי", כך אמרה - אבל היא ממשיכה לנסות ולמצוא את האחד עבורה.
פה ושם פיזרתי רמזים, משפטים, מתנות קטנות ופתקי ברכה
רומן משרדי:
פלירטוטים בפינת הקפה
שרית פרקול
אם עברנו את האוניברסיטה ויצאנו עם תואר, אבל בלי טבעת על האצבע - יכול להיות שהישועה תבוא דווקא ממקום העבודה
אני מניח שהיא יודעת, היא יודעת שאני אוהב אותה מבלי שאמרתי לה באופן מפורש. לא יכול להיות אחרת. פה ושם פיזרתי רמזים, אם זה המבטים, המשפטים כמה כיף לשהות במחיצתה, ההזמנות ללכת יחד לאירועים והמתנות הקטנות עם פתקי הברכה בחגים.
אבל לצערי, כמו שקורה בהרבה מקרים, תמיד יש צד אחד שרוצה וצד אחר שלא רוצה. וכך נגזר עלי, בדומה למשה רבנו, להגיע עד פתח הארץ המובטחת אך לא להיכנס בה. נראה שספרי ימשיך להיות מונח על מדף הידידים אצלה.
לפנייה לכתב/ת 
בכמה מובנים אנחנו כמעט כמו בני זוג
צילום: ויז'ואלפוטוס
מומלצים
