3 שירים מאת סירקה טורקה

הַיּוֹם מָעַדְתִּי עַל עָנָף וְהַשְּׁבִיל, נַהֲרוֹ שֶׁל הַיַּעַר,

הִכָּה אוֹתִי בְּאֶגְרוֹף טְחָב, הַיְשֵׁר בְּלִבִּי.

הִתְנַשַּׁפְתִּי שָׁם רֶגַע.

הַחַיָּה תָּמִיד שְׂמֵחָה כְּשֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת אֹכֶל,

הִיא שָׁרָה עַל כָּךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת.

אוֹמְרִים שֶׁיֵשׁ לִי עֵינֵי בַּז וְנָמֵר:

הִלָּה צְהֻבָּה מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן.

אֲנִי כְּחֻלַּת עַיִן בְּדִיּוּק כְּמוֹ דַּרְדַּר כָּחֹל

מַמָּשׁ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.

בַּשֶּׁלֶג אֲנִי יְרֻקָּה וְחוּמָה, תָּמִיד בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.

פְּעָמִים רַבּוֹת נִסְּתָה יָד גְּדוֹלָה

לִמְחוֹת וְלִמְחֹק אוֹתִי

כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְדִמְעָה מְיֻתֶּרֶת

בִּקְצֵה הַמִּמְחָטָה.

הִיא נִסְּתָה בִּרְצִינוּת.

אֲבָל תָּמִיד הֵשַׁבְתִּי מִלְחָמָה שַׁעְרָה

כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לִחְיוֹת

יְרֻקָּה כָּזֹאת, חוּמָה כָּזֹאת,

בַּיַּעַר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַיַּעַר, עַל הָאֲדָמָה בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.

לֶחָבִיב אֲנִי חֲבִיבָה, אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת אוֹתִי,

לַחַיָּה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֵינַיִם, וְאַלְפֵי שָׁנִים מְדַבְּרוֹת

בְּלִי הֶגֶה.

אָכֵן, אֲנִי עֲיֵפָה, זְקֵנָה מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנִים,

אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה מוּכָנָה לְהֵאָבֵק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָנָה עַכְשָׁו.

מוּכָנָה לְלַטֵּף אוֹ לְהַכּוֹת.

בְּלִי לְהַסֵּס, מַהֵר.

לְבַד וְעַכְשָׁו.

***** 

בּוֹא אִתִּי לָאַגָּדָה, קַר כָּל כָּךְ:

אֲפִלּוּ רוּחַ הַחֹרֶף מִשְׁתּוֹחַחַת בְּלֶכְתָּהּ בָּרְחוֹב.

בּוֹא, נֵלֵךְ לָאַגָּדָה, לַסֵּפֶר הַפּוֹרֵחַ הַגָּדוֹל.

קֹדֶם לִכְרִיכָתוֹ,

אַחַר־כָּךְ לְתוֹכוֹ.

נִבְנֶה קֵן לַבְּכִי, לְכָל דִּמְעוֹת הָעוֹלָם.

הֱיֵה אַתָּה הַטָּהוֹר, וַאֲנִי אֶהְיֶה הַצְּלוּלָה,

הֱיֵה אַתָּה הַתַּנְחוּמִים וְנֶחָמַת כָּל הָעוֹלָם.

סַכִּין הַיָּרֵחַ טוֹבֵעַ

בֶּחָזֶה הַמִּתְנַשֵּׁף שֶׁל הֶעָנָן,

וְהַכְּאֵב מַפְשִׁיט אֶת הַכּוֹכָב

מַטָּה, עַד כָּאן.

בֵּית הָאַגָּדָה יָרֹק וְקָטָן בְּיַעַר יָרֹק כָּל כָּךְ,

מִתַּחַת לְכַף יָדוֹ הַיְרֻקָּה שֶׁל אֱלֹהִים.

וְהַלֵּילוֹת כֹּה קְדוֹשִׁים, כֹּה צְלוּלִים

מִסָּבִיב לְיָמֵינוּ הָעֲיֵפִים.

***

הַכֶּלֶב יָשֵׁן מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹנוֹת הַמְשֻׁבָּצִים.

הוּא יָשֵׁן כְּבָר אֶת שְׁנָתוֹ הַמֵּאָה.

וְיָשֵׁן גַּם הַלֵּב הַיָּקָר.

לֹא עוֹד יָעִירוּ אוֹתוֹ הַחֲלוֹם, הָאוֹתוֹת לַבָּאוֹת

וְהַמֵּתִים שֶׁהִסְתַּלְּקוּ אַחַת וּלְתָמִיד.

אוּלַי אֲנִי לְבַדִּי, רַק זִכְרוֹנִי.

אֲבָל אֲנַחְנוּ נִשְׁכָּחִים עַכְשָׁו, שְׁעוֹן הַחֶסֶד

שֶׁל הַשֶּׁלֶג הִכָּה.

הַחֹרֶף נִשָּׂא עַל פְּנֵי הַכֹּל, יַעֲרוֹתָיו

הַשְּׁחוּחִים הַמֻּפְלָאִים, מַמְלְכוֹת הַחֹרֶף.

רַק הַשֶּׁלֶג מִתְאוֹנֵן וּמְצַלְצֵל, הַסְּעָרָה צוֹעֶקֶת:

קוֹנְצֶ'רְטוֹ שָׁלֵם

לַלֵּב הַיָּקָר.

• סירקה טורקה - ילידת הלסינקי 1939. משוררת פינית עטורת פרסים. מאז 1999, עם צאת ספר שיריה "מהר לבד ועכשיו" בעברית ("כרמל", תרגום רמי סערי), קנתה לה המשוררת קהל מעריצים גם בארץ. באוקטובר צפוי לצאת לאור ("כרמל", רמי סערי) אוסף שירים נרחב וחדש פרי עטה. סירקה טורקה מתגוררת ביער בקרבת החיות והטבע התופסים חלק מרכז בשיריה. שירתה מתרחקת מן השכלתנות ותמיד פונה אל האנושי, השביר, ומתייצבת לצד החלשים והמנוצלים בעולם המודרני.