ההתנגשות: מורשת רבין - או זיכרון הרצח?

11 שנים עברו מאז אותו לילה נורא בכיכר. במשך שנים עסקו ימי הזיכרון לזכרו של רבין בפועלו להשגת שלום עם הפלסטינים והסכמי השלום שקידם. אולם, לא מעטים סבורים כי יש להפריד בין "מורשת רבין" ליום הזיכרון - בו צריך לדעתם להתרחק מהשיח הפוליטי הזרוע חילוקי דעות, ולהתמקד במשמעות הרצח.

"יש שגיאה בתפיסת יום הזיכרון לרבין - השמאל והימין התעקשו שמורשתו של רבין תהיה אוסלו, השלום ושיר השלום. זה כמו להגיד שמורשתו של שרון היא ההתנתקות. לקחו את האירוע האחרון וקיבעו את דמותו של רבין על זה", מסביר בשיחה עם ynet הרב יואל בן נון, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים.

"למעשה, רבין היה איש ארץ ישראל מימי נעוריו. הוא המנהיג היחידי שלמרות כל חילוקי הדעות הצליח להשיג הסכם עם הפלסטינים ואש"ף, מבלי להזיז מהמקום אף יישוב. רבין אמר שאם ערפאת יתעקש על הורדת יישובים - לא יהיה הסכם. הוא אמר לאנשי דוגית בצפון הרצועה, שרצו לעבור מקום, שלא יזיזו בית אחד. הוא תמך בגוש קטיף ואמר ש'הלוואי והיו בונים התיישבות בשומרון כמו שבנינו בגוש קטיף - שהוא גוש הומוגני ללא אוכלוסייה פלסטינית באמצע". 

בן-נון מספר שכאשר שאל את רבין מה יהיה בהסכם הקבע, הסתכל ראש הממשלה בעיניו וענה "לא יהיה הסכם קבע על ירושלים, אי אפשר להשיג הסכם על ירושלים" - זו הייתה גם תפיסתו, הוא אומר.

"אבל מה שקרה בעצם הוא שחבורת הסכם אוסלו צירפה את רבין, ועשתה ממנו מודל חדש, שלא תאם אותו", טוען בן נון. "רבין היה חשדן גדול וידע שבהסכמים ישנם חורים ובעיות שעוד דורשות התייחסות. הוא ידע שצריך לשמור על האינטרסים של ההתיישבות היהודית. אם העניין הזה היה בתודעת הציבור, אף אחד לא היה מעלה על דעתו לרצוח אותו.

"מי שדווקא הביא את החורבן על ההתיישבות היו בגין ושרון. אני יודע שזה מפתיע, אך הדברים האלה מבוססים על עובדות וציטוטים, וגם 'רבניסטים' רבים מסכימים עם ההשקפה הזו. אין טעם לקשר את מורשתו של רבין ליום הזיכרון שלו - צריך להתייחס ליום הזה כאל יום הרצח של גדליה בן אחיקם, לפני 2,500 שנה. היום הזה, שעד היום צמים בו, הוא יום של התכנסות פנימית וחשבון נפש שמחייב את כולם".

להפריד, כמו אצל גנדי 

"בשנים הראשונות היה ניסיון להצמיד את הרצח למורשת רבין - במערכת החינוך היו דיונים משמעותיים בנושא, ובכיתות הועברו שיעורים מיוחדים על רבין ומורשתו", מסכים ח"כ יצחק לוי (מפד"ל-איחוד לאומי). "בשנים האחרונות זה השתנה, ואני מברך על כך - מכיוון שאיני מזדהה לחלוטין עם מורשת אוסלו.  

"הסכם אוסלו היה האסון של המדינה והשלכותיו נוגעות אלינו עד היום, בהם גם הנסיגה מלבנון וההתנתקות. פעולות אלו מצטיירות כחולשה מול היריבים ובסופו של דבר פוגעות בנו. הייתי מהמתנגדים לרבין, הצבעתי נגד אוסלו, הפגנתי נגד דרכו ונגד מדיניותו, וגם אחרי הרצח לא שיניתי את דעתי בנושא הדרך - אך כל זה לא נוגע לרצח".

"אני מפריד בין הרצח, שהוא דבר מזעזע מאוד, למורשת אוסלו. יום הזיכרון צריך להתמקד בו ובהוקעת האלימות מהחברה הערכית-לאומית שלנו. ביום הזה צריכה להיות פחות מורשת, ויותר דגש על מניעת האלימות - בשילוב עם עבודה חינוכית נגד תופעות ומעשים חמורים מסוג הזה. כמו שגנדי נרצח על ידי מחבל במעשה בזוי, שפל ונוראי, ומורשתו נשארת מחוץ לעניין, כך צריך להיות גם עם רבין".

כיום שליש מהציבור חושב שצריך לחון את יגאל עמיר, האם מתבשל בישראל הרצח הפוליטי הבא?

"אני מתנגד בצורה הכי ברורה לחון את עמיר, ואני בכלל לא מבין את שליש האוכלוסייה שתומך בדבר כזה. זהו מסר חמור מאוד. אני לא חושב שיהיה רצח פוליטי נוסף. לדעתי, הרצח הזה הטביע את חותמו גם אצל האנשים ברחוב, וגם בשלטון. אנשים זהירים יותר בהתנהגותם, ואם יתפתח משהו כזה - זה יתגלה ויעצר, כך אני מקווה.

"בהתנתקות היה מוקד פוטנציאלי לרצח הבא, אבל למרות שהתהליך היה מלווה באמירות קשות זה לא הגיע לאלימות נגד ראשי המדינה".

"באותו יום אנו עולים לקבר של גיסי שנפטר ממחלה קשה, אז יבצר ממני להגיע לבית העלמין ולכנסת. עם זאת, כמו כל שנה אני הולך להיות בכמה בתי ספר ותיכונים דתיים שבאזור שדרות והנגב, וגם השנה אדבר על הדבר הנוראי שברצח, על חיזוק שמירת החוק ועל ערכי הדמוקרטיה".