כך מצאתי את האחת והיחידה שלי
עוד ערב שישי שיגרתי אצל הוריי, הנושא הקבוע הוא החיפוש הסתמי שלי אחר המיועדת, אמי בעמדת התקפה, ולי אין תשובות ברורות לשנים שחלפו ומערכות היחסים שהסתיימו ללא טבעת. ואז ביקשה אמא שאלך לקבל את ברכתו של סבא
אמי התיישבה והתנשמה עמוקות, טמנה את ראשה בשתי ידיה והחלה מתייפחת מתוך בליל זרועותיה ומחשבותיה. אחותי נזעקה אליה בדאגה ואבי אמר לה מילים מנחמות. אני שתקתי, כי לא היה לי משהו לומר והרגשתי אשם. לכן כשהרימה ראשה ועיניה הלחות התמקדו בי בתחינה הקשבתי בצייתנות לבקשתה שאלך לקבל ברכה מאבא שלה.
היא רשמה על פתק כתובת של מתקשר מירושלים
סבא שלי נפטר כשהייתי ילד, אבל אמי האמינה כל השנים שהוא משגיח עלינו ממקומו למעלה. לא התווכחתי איתה, אני אמנם רציונאלי, אבל אין לי בעיה עם אמונה ברוחניות, דת או העולם הבא, וכיוון שלי ולאמי יש גם כך מספיק חומר לוויכוחים, לא היה משתלם להיגרר לעוד אחד על מיקומו המדויק של סבי זכרונו לברכה. הבטחתי לה שאלך לבית הכנסת כבר ביום כיפור הקרוב לבקש ברכה, אבל היא ענתה שכיפור הקרוב די רחוק, והיא רוצה שאקבל את הברכה ישירות מסבי. אז היא רשמה על פתק כתובת של מתקשר נשמות שגר בשכונה בה גדלה בירושלים וביקשה שאסע אליו כבר ביום ראשון בבוקר.
הדיבר החמישי עוסק בכיבוד אם ואב, וכשנתקעתי בסופת גשמים בפקק לירושלים ביום ראשון בבוקר בלי לדעת אפילו אם אליהו בבית, כי למתקשר הישיש אין טלפון במאה ה-21, הבנתי שאלוהים הכניס בחוכמה רבה את הדיבר הזה לרשימה. לשמחתי אליהו היה בבית. היה לו זקן שנראה כמו ליפה לבנה, עשרות נרות בכל פינה, שולחן קטן ועתיק שעליו בריסטול עם ציורים של אותיות האלף בית, ועל הבריסטול כוס מאובקת. לא הארכנו בדברי חולין. הוא נפל בתרועה על הכורסה, אני ישבתי בזהירות על קצה כסא העץ מעברו השני של השולחן.
אני מודה שנדהמתי מהכוס הרוקדת
הוא מלמל כמה דברים שלא יכולתי לשמוע, ואחרי דקות ארוכות הכוס התחילה לזוז כמו בסיפורים ששמענו כשהיינו ילדים בתנועת הנוער, ובין אות לאות סבא בירך אותי מהשמיים בשידוך קרוב. אני מודה שנדהמתי מהכוס הרוקדת, כי אני לא נוטה ללכת לסדנאות רוחניות ודי תקוע בעולם החומר. אלא שכמו שאני נוטה להדחיק רגשות בענייני לבבות, כך גם רגש הפליאה נרגע לי אחרי כמה שניות. קמתי לשלם לו ולצאת.
אליהו הופתע וצעק עליי שאחזור לשבת, אמר שאם כבר הוצאנו את סבא שלי מהמקום שלו זה יהיה מכובד לתת לו עוד מספר דקות מזמני. הצצתי בשעון; קבעתי ארוחת צהריים עם בחורה ממשרד פרסום בבניין שלי, וכבר שבועות שאני מחכה לפגישה הזו. אבל הרגשתי לא נעים מאליהו, מסבא שלי שהיה צריך לצאת מהמקום שלו, וכמובן מאמא, שהיה ברור שתקבל דיווח מפורט על ההתרחשויות.
להפתעתי ביקש סבי שאומר לאמא לקנות כרטיס לוטו
התיישבתי, ואליהו שאל את סבי אם יש לו דבר נוסף לומר לנו. להפתעתי ביקש סבי שאומר לאמא לקנות כרטיס לוטו. שאלתי את אליהו אם קראתי נכון את הכוס, ומה לסבי וענייני לוטו וכספים. הוא הסביר לי בסבלנות שמהמקום שלו יש לסבי יכולת גם לברך וגם לראות את העתיד. הפכתי בראשי את דבריו של אליהו, ואז עלתה לי מחשבה נועזת שהפיחה בי אנרגיה רבה ולא יכולתי לנער אותה מראשי, אז סיפרתי לו אותה. הוא משך בכתפיו וענה שאפשר לנסות לשאול את סבא, שב למלמל, ואני עצרתי את נשמתי כמעט דקה עד שהכוס התחילה שוב לזוז ובישרה לי את התשובה: הבחורה השלישית שאיתה אצא מהיום היא האחת.
כשיצאתי מהצריף לא הצלחתי לסדר את המחשבות בטורים ונתתי להן להתפזר: אולי עוד מעט אני מוצא אותה, האם ייתכן שאליהו שרלטן, למה הם משתמשים בבריסטול וכוס מאובקת ולא מפתחים טכנולוגיה חדשה, אולי כדאי להקים כאן איזה סטארט-אפ, הנה אני תיכף מוצא את האחת, צריך להודיע לאמא שלי לקנות כרטיס לוטו, היא בטח תפריש לי חלק מהרווחים אם היא תזכה, האם אספיק לפגוש את הפרסומאית לצהרים אם אסע על 130, והאם היא נחשבת כאחת מהשלוש.
בסוף החלטתי להכניס את הפרסומאית לרשימת השלוש, כי היא היתה דייט מאד יקר, לקח לה שלושה משקאות כדי להשתחרר, וקיבלתי 300 שקל קנס כשנסעתי בכביש ירושלים על 130 כדי לא לאחר לה לצהריים, אבל כל זה לא היה נורא כל כך, כי אמא שלי זכתה כבר באותו יום שלישי ב-3,000 שקל בלוטו והפרישה לי ולכל אחת מהאחיות שלי שליש. הרגשתי שיש כאן כוחות באוויר שעובדים עבורי.
הפרסומאית היתה חמודה, אבל לא הרגשתי את זה. אחריה יצאתי עם עובדת סוציאלית, ושוב לא הרגשתי, ואז פגשתי את שירי. אפילו לא הייתי מוכן לדייט, הלכתי עם שלומי לשבת בבית קפה וראינו את סתיו, ידידה שלנו, יושבת ליד בחורה עם תלתלים בלונדינים. כיוון ששלומי אוהב תלתלים בלונדינים ישבנו לידן, אבל שלומי ושירי לא תיקשרו, ודווקא לי ולה היתה כימייה לא רעה. לפני שהן הלכו שאלה אותי שירי אם אני רוצה להיפגש שוב. אמרתי שכן, וכשהן הלכו הזכיר לי שלומי שהיא השלישית.
גם כשבישרתי לאמא שלי שאני ושירי מתחתנים לא גיליתי לה על הנבואה של סבא, החלטתי לשמור את זה ביני לבין אליהו. רק שלומי ידע, כי הוא החבר הכי טוב שלי והייתי חייב לשתף מישהו. שלומי מצידו שיתף אותי בזוגיות הבלתי נפתרת שלו, וכמה חודשים אחרי החתונה שלי, מצאתי את עצמי נוסע איתו לירושלים לתת לו קצת מכוח הבשורה של סבא שלי.
אליהו פתח את הדלת בפנים מוארים, אבל כשהסברתי לו למה אנחנו שם הוא לא הסכים להכניס אותנו, ורק אחרי תחנונים רבים נתן לי להיכנס לרגע והשאיר את שלומי בחוץ.
"אליהו, אתה מוכן להסביר לי מה עשיתי שאתה כועס עליי ככה?" שאלתי כשנכנסנו לסלון.
אליהו נחת על הכורסה באנחה ארוכה: "אני לא יכול להעלות את סבא שלך בשביל שלומי".
"למה? סבא רואה את העתיד מהמקום שלו, ולמה שלא יעזור לחבר הכי טוב שלי? נסה לשכנע אותו..."
"תגיד לי, אתה אוהב את אשתך?"
"מאוד".
"והיא באמת האחת שאותה חיפשת?"
"כן, והיא היתה השלישית, כמו שסבא ניבא", עניתי.
"תראה", הוא נאנח שוב, "אני לא באמת מתקשר עם נשמות. הייתי חבר של סבא שלך, יסלח לי אלוהים, אבל אמא שלך ביקשה כל כך יפה, היא יודעת שאני עושה קונצים כאילו, היא באה במיוחד לירושלים וקנתה את הבריסטול וציירה את האותיות, והסבירה לי שזה הכל בראש שלך, הקשקוש הזה עם האחת המיועדת והמיוחדת, אמרה שאם רק תאמין שאחת מהן היא האחת, אז היא תהיה האחת".
"וואלה..." מלמלתי.
"מה?"
"לא אמרתי כלום אליהו, אני קצת בשוק..."
"אתה בסדר?" הביט בי בדאגה.
"כן, מה זה חשוב עכשיו, אני אוהב את שירי והיא באמת האחת. אני חושב שהייתי מוצא אותה גם בלי העזרה של אמא, הרגשתי אליה משהו מיוחד שלא היה לפני כן".
"טוב, אותי אתה לא צריך לשכנע", אליהו קם על רגליו, "רק תסביר לחבר שלך שאי אפשר להעלות את סבא שלך..."
כבר תפסתי את הידית של הדלת, כשעלתה לי מחשבה והסתובבתי לאליהו: "אתה יודע מה, שלומי שרוט בדיוק כמו שאני הייתי לפני שנה. תעשה לו גם את הקונץ שלך עם הבריסטול, רק תגיד לו שהיא תהיה השביעית או השמינית, שייהנה קצת מהקיץ לפני שהוא מוצא את האחת שלו, טוב?"
לפנייה לכתב/ת 
