הירש, עזוב אותנו במנוחה

בתקופה האחרונה אני עומד נרגש ונפעם מהמסע התקשורתי המקיף למען גל הירש ומהבמה התקשורתית הרחבה הניתנת לו, בה מספרים לנו על הצלחותיו, ייסוריו, גורלו ועתידו. התקשורת עוסקת ללא הרף בשאלות הרות הגורל - "מה יהיה עם גל הירש", "גל הירש לאן", "גל הירש - קורבן או לוחם"? מחשבותיו, יכולותיו, כושר מנהיגותו והגיגיו עומדים במרכז הדיון. אני מתפעל מהמערך התקשורתי האוהד שבנה הירש במהלך השנים, אך בעיקר מוטרד ומודאג מאוד, בדיוק מאותה סיבה.

אישית אינני מכיר את גל הירש. אומנם פיקדנו, הוא בסדיר ובקבע ואני במילואים, על יחידות צנחנים מובחרות ומכרים רבים משותפים לנו. שמעתי אודותיו כהנה וכהנה אך אף פעם לא הצטלבו דרכינו, כך שוודאי חף אני משיקולים ואינטרסים אישיים באמירותיי אלו.

נראה שהתקשורת והעיתונאים המעניקים אהדה ובמה אמפטית בלתי מוגבלות כאלה, לאדם שכשלונו כה בולט ומהדהד, ודאי חייבים לו - על שנים בהן טיפח אותם, פיטם אותם במידע, הפך אותם לחלק בלתי נפרד ממסלולו הצבאי, ורתם אותם להמשך דרכו וקידומו.

אין מחלוקת על כך ששימוש מושכל בתקשורת הוא חלק בלתי נפרד ממסלול הקידום והאינטרסים בפוליטיקה, בעסקים, בספורט ובתחומים רבים נוספים. אך השימוש שנעשה בעניין זה על-ידי אנשי צבא הינו פגום, פסול ואף מסוכן.

אחת הרעות החולות הגדולות של מלחמת לבנון השנייה היא השקיפות המוגזמת, הבלתי מרוסנת של מידע ונתונים שהובאו על-ידי התקשורת לכל סלון בארץ ובעולם. מדובר במידע שחלק ניכר ומהותי ממנו נמסר על-ידי מפקדים, שחלקם היו מופקדים על ניהול המלחמה.

לא מפתיע שקצינים רבים קבלו אם בגלוי, כמו ראש אכ"א אלעזר שטרן, ואם בהיחבא, על הדמורליזציה והפגיעה המהותית באופן קבלת החלטות של מפקדים בכירים ביותר. זאת עקב חשיפת הנתונים על כמות הנפגעים וההרוגים, ועקב ביקורת ציבורית נוקבת על פרסומי התקשורת לגבי תוכניות קרב שנחשפו בטרם עת, לוחות זמנים של שלבי הלחימה, נתונים על תנועת כוחות וכן פרסום מיקומן של פגיעות רקטות וטילי האויב.

אולי מבחינה תקשורתית גרידא מהווה הדבר הישג עיתונאי מרשים. אך מבחינה מערכתית כוללת מהווה התופעה אות אזהרה חמור ומסוכן, הן מההיבט של ביטחון השדה והן מהיבט ההשפעה המוראלית על הציבור ועל מקבלי ההחלטות במערכת הצבאית (תופעה המהווה בעיה בפני עצמה).

לא יהיה מפתיע או בלתי סביר להניח שחלק גדול מאותו מידע שזרם במשך השנים בכלל ובעת המלחמה בפרט לכל אותם עיתונאים, שדרים ופרשנים הגיע במישרין ובעקיפין מאותם קצינים בכירים כמו גל הירש. לא במקרה התברר לאחר בדיקת הרמטכ"ל, שמאות שיחות בין קצינים וגורמי תקשורת התקיימו במהלך המלחמה.

על רקע זה לא מפתיע שכל אותם אנשי תקשורת שהוזנו וזכו במשך השנים למידע רב ורגיש, ששימש אותם לתועלתם הרבה, יוצאים מגדרם כדי להגן, לשמור, לפרגן ולהעניק במה לקצינים הללו בעת מצוקתם.

נראה שאם היו גל הירש ודומיו משקיעים את אותו זמן מחשבה ואנרגיה שהקדישו לטיפוח עצמם באמצעות כלי התקשורת, דווקא לתכנון, פיקוד, בניית הכוח, הפעלתו, שמירה על נהלי בטיחות ושאר הדברים הנדרשים ומתחייבים ממפקדים, ייתכן שהמערכה בצפון הייתה נראית אחרת.

גל הירש, עזוב אותנו במנוחה, שחרר אותנו ממועקותיך. פנה תפקידך לדור של מפקדים שיהפכו באמצעות כלי הנשק את צה"ל לצבא מקצועי ומכריע, מבלי שמפקדים כמוך יהפכו את התקשורת לכלי נשק.

הכותב הוא סגן-אלוף במילואים, לשעבר מפקד גדוד צנחנים מובחר וכיום משמש סמנכ"ל כספים בחברת חשמל