השבת - או הפקקים?
זה התחיל בקולנוע, המשיך במרכזי הקניות ועכשיו מתבצע בחסות המדינה. האם השנאי שהועבר בשבת לתחנת הכוח באשקלון הוא אות נוסף לפגיעה בקודש הקודשים - ומהי בעצם האלטרנטיבה? האם אנחנו רוצים להיות מדינה מודרנית או שטעטל - ואיך כל זה קשור למצעד הגאווה? שר התמ"ת הנוכחי ושר התשתיות לשעבר בדיון על שבת ומדינה
| אלי ישי |  | יוסי פריצקי | | | | |
השבת הינה סמלו של העם היהודי במשך אלפי שנים, תוך שהיא מגשרת על פערי זמן, מרחק ומקום. בתימן, בפולין ובמרוקו צוינה השבת על-ידי הדלקת נרות, שתי חלות וקידוש. השבת היא סמל שאיחד את העם היהודי ושמר עליו כעם עוד בטרם היות מדינה, דגל, המנון או צבא. עם השנים, לאחר הקמת המדינה, נוצר אפקט הפוך: מגורם מאחד הפכה השבת לגורם מפלג, וזאת לאור ניסיון של גורמים מסוימים למחוק את ההיסטוריה של העם היהודי וליצור עם ישראלי מפותח ויהודי דהוי.
אם נבחן את ליקוטי המאבקים סביב מעמדה של השבת, נגלה מגמה של כרסום בפרהסיה: בתחילה המאבקים סביב בתי הקולנוע, שפתחו שעריהם בשבת; לאחר מכן נדידה לעבר מרכזי הקניות; ולבסוף חילול שבת בחסות מדינת ישראל. כל סגירת עין נתפסה כחולשה. מדוע צריך להיות שר עבודה דתי כדי שיאכוף את אחד מחוקי המגן - חוק שעות עבודה ומנוחה? האם אין דינו של חוק זה כדינו של כל חוק?
ההשוואה בין פרשת המשחן בשנת 2000 לפרשת השנאי 2006 מבליטה את הצורך במאבק בלתי מתפשר על אופייה היהודי
כאשר שמעתי במוצאי שבת שעברה אודות חילול השבת שהתבצע, הודעתי חד-משמעית כי השבת חזקה יותר מכל ממשלה. שר התשתיות בן-אליעזר הבטיח לי שעד לישיבת הממשלה כיום המחרת תתבצע בדיקה ויוסקו המסקנות. גם אולמרט הוסיף כי השבת חשובה לממשלתו, ולא ראוי שהדרג המקצועי יקבל החלטות מרחיקות לכת כמו חילול שבת מבלי לקבל אישור של הדרג המיניסטריאלי. בעקבות המחאה וטיפול משרד התשתיות, נעלם הסיפור בתוך יממה מסדר היום התקשורתי. ההישג הגדול הוא במכתב אותו העביר מנכ"ל חברת החשמל לשר בן-אליעזר, המתחייב כי דבר שכזה לא יקרה עוד לעולם. עמידה עיקשת אחת, המשלבת פעילות מהירה, מונעת קרב עכשווי וגם עתידי על הפרהסיה - דבר שלא קרה בשנת 2000. נקווה שדברים כאלה לא יקרו יותר, ואם חלילה כן - אזי נמשיך להיאבק.
הכותב הוא יו"ר ש"ס, שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה
ובאמת, בזמן האחרון הפרנסה בענייני דת ומדינה בישראל היא לא משהו. איפה הימים של ההפגנות בכביש בר-אילן? איפה ההפגנות בעד ונגד הבג"ץ בירושלים? איפה פקחי השבת שהטילו קנסות גבוהים על בעלי העסקים? זה לא שהבעיות האמיתיות בנושאים אלה נפתרו - חלילה וחס. הבעיות שרירות וקיימות ומבעבעות מתחת לפני השטח, אבל, כרגיל אצלנו, הטפל הופך לעיקר והעיקר נדחק לקרן זווית.
לפיכך חסד עשה עמנו הקדוש ברוך הוא שהביא לנו, בהפרש של מספר ימים בלבד, את עניין העברת השנאי בליל השבת ואחריו את מצעד הגאווה בירושלים, כך שנוכל להתפרנס האחד מן השני. סוף-סוף יכלו נצי המחנות, חרדים לכאורה מזה וחילונים לכאורה מזה, לכחכח בגרונם ולצווח כתרנגולים שחוטים את הסיסמאות שכבר היו לנו לזרא. העברת השנאי (זוכרים את המילה המוזרה "משחן" שהרעידה בעבר את אמות הספים?) הוציאה מן הנפתלין את כל הסלוגנים השחוקים: "חילול שבת נורא; מדינה יהודית; חילול השם" מחד גיסא ו"ישראל לא תהיה איראן; מדינה דמוקרטית; השפיות תנצח" מאידך גיסא. אחר-כך בא מצעד הגאווה בירושלים, וכאן כבר עברו לכינויים של "בהמות, חולי נפש, סוטים" ועוד פניני לשון ופשקווילים, שכבר בא לנו להקיא כשאנו שומעים אותם או רואים אותם מרוחים על קירות הבתים בעיר הבירה.
לו יהודי חרדי הייתי, שומר תורה ומצוות המקפיד כקלה בחמורה - לא העברת השנאי בליל שבת וגם לא מצעד הגאווה היו מדירים שינה מעיני; חילולי השבת בירושלים הם חמורים ונוראים הרבה יותר. עשרות מסעדות ובתי-קפה פתוחים בעיר בשבת ובחלקם אף מגישים, רחמנא לצלן, שרצים ומיני דבר אחר שהס מלהזכירו. לו, כיהודי חרדי, הייתי מודאג באמת בדבר צביונה היהודי של המדינה, הייתי מזעיק שמיים וארץ על כך שנוכרים, שאין להם כל זיקה וקשר עם היהדות, ובוודאי שאינם יהודים לפי הפירוש המקל ביותר, מגיעים למדינת ישראל ומקבלים בה לאלתר סל קליטה, אזרחות ושאר מנעמים. כיהודי חרדי, האמור לדאוג לכל נפש ונפש מישראל, הייתי זועק על הקטל הנורא בדרכים, המפיל מדי שבוע נשמות יהודיות טובות.
והחילוני? הוא גם כן שותק על כך שבמדינת ישראל המתקראת "דמוקרטית" אין נישואים אזרחיים, ונישאים איש ואשה לפי דתם (בדיוק כמו בארצות האיסלאם החשוכות). אלה המתקראים חילונים אינם מצפצפים אפילו לנוכח העובדה שבישראל יש יותר מרבע מליון איש ואשה שאינם יכולים כלל להתחתן כאן, משום שהם מסווגים, לעתים גם לאחר שירות צבאי, כ"חסרי דת". זו המדינה היחידה שאין בה כלל תחבורה ציבורית בשבת, משום שאם עשיר הינך וידך משגת לקנות לעצמך רכב - אתה רשאי לנסוע בשבת היכן שלבבך חפץ, אך אם אין ידך משגת - התכבד ושב בשבת בביתך. ועוד לא דיברנו על ההשתמטות המאורגנת של אלה שתורתם היא לכאורה אומנותם.
בקיצור, הבעיות האמיתיות לא נפתרו ואולי להיפך; טאטואן מתחת לשטיח רק מגביר את התעצמותן. אך כרגיל אצלנו, עוסקים במה שמצטלם יפה בתקשורת, בספין, באייטם. מזמן הפסקנו לדון לעומק בבעיות האמיתיות שלנו. מזמן כבר נואשנו מניסיון אמיתי להגיע לפתרון בעניינים שהם בנפשנו. משפט פה, התלהמות שם - וזהו. שוט ארוך של הומו ארוך שיער יחד עם פח אשפה בוער בשכונה חרדית - ודי. כדאי שנזכיר את סופה של הגמרא אותה ציטטנו בתחילת המאמר: "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו", ובלשון אחרת: ההפגנות, הצווחות והמצעדים - אין בהם ולא כלום. הדברים לא ייפתרו מאליהם. הבעיות האמיתיות צריכות פתרון אמיתי ולא עוד ספין או סלוגן. והפתרון - הוא לא נראה באופק, עד שנחליט אם אנחנו רוצים להיות מדינה מודרנית, שרואה לנגד עיניה צרכים לאומיים, או שטעטל בשירות הקדוש ברוך הוא.
הכותב כיהן כשר התשתיות הלאומיות מטעם מפלגת שינוי
לפנייה לכתב/ת 
