ללמד את הילדים להישמר מתקיפה מינית
השבוע בלאשה אנחנו מפרסמים כתבה חשובה על ההתלבטות הקשה של נשים שנאנסו, האם לספר או לשתוק, והמחיר הכבד שגובים מהן גם הדיבור וגם השתיקה. וכאן באתר: איך נלמד את ילדינו האהובים להישמר מפני תקיפה מינית, בלי להכניס חרדות מיותרות לעולמם?
"הכלל העיקרי הוא שלא צריך לחכות להזדמנות מיוחדת כדי לדבר עם הילדים על הנושא – בדיוק כפי שאנחנו לא מחכים להזדמנות מיוחדת כדי ללמד אותם לצחצח שיניים נכון, או להיזהר בחציית כביש. חשוב לדבר על הנושא של פגיעות מיניות בלי מבוכה, במילים שהילד מבין (אם הוא רגיל לומר 'בולבול', אל תתעקשו פתאום לקרוא לזה 'פין') – כי כשהילד קולט מבוכה ובהלה מצדכם, הוא יתקשה לשתף אתכם במידת הצורך. אם זה קשה לכם, התאמנו בכך לבדכם לפני שתדברו איתו".
אורית אנגלברג, רכזת הסברה במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית חיפה, מדגישה: "רוב רובן של התקיפות המיניות, של ילדים ומבוגרים כאחד, מתבצעות על-ידי אדם מוכר וקרוב. עם כל הפחד והכאב הכרוך בדבר, לכך בדיוק עלינו להתייחס כשאנו מדברים עם ילדינו על הנושא. חשוב גם לדעת שבקרב ילדים עד גיל 12, אחוז הבנים הנפגעים זהה לאחוז הבנות, ולכן יש לדבר על הנושא גם איתם".
אז איזה מסרים חשוב להעביר לילד?
הצעות של ד"ר צימרין ושל דברה הפנר, מחברת הספר "מינקות לבגרות – כיצד לגדל ילדים בריאים מינית":
- הגוף שלך שייך לך. אסור לאף אחד לעשות לך דברים לא נעימים, אלא אם כן יש לכך סיבה רפואית. אתה יכול להגיד לאנשים לא לגעת בגופך אם אינך רוצה בכך. האזורים שמכוסים בבגד-ים הם אזורים פרטיים. רק לך מותר לגעת בהם, ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים.
- רוב האנשים טובים, אבל יש אנשים לא טובים. אל תלך בעקבות אדם שאתה לא מכיר. גם כשאתה מכיר את האיש, אם אתה מרגיש בבטן שמשהו לא בסדר – אל תלך. והכי חשוב: אם מישהו עושה איתך משהו ואומר לך לא לספר לאבא או אמא – מייד תספר. נכון, חינכנו אותך לשמור סוד, אבל יש סודות טובים (כמו מסיבת הפתעה) ויש סודות רעים. אם להורים אסור לדעת על הסוד, זה סוד רע.
- אתה לא תמיד חייב להקשיב למבוגרים. אם הם מבקשים ממך דברים שפוגעים בפרטיות שלך או שלהם (לגעת בהם, להסתכל על האיברים הפרטיים שלהם, או שהם ייגעו בך או יסתכלו על האיברים הפרטיים שלך), אל תציית. אתה לא חייב לחבק ולנשק אף אחד אם לא מתחשק לך. אנחנו מחבקים, מנשקים ונוגעים רק במי שאנחנו רוצים.
הכי חשוב: לגרום להם לספר
"למרבה הזוועה", אומרת אנגלברג, "לא תמיד יש ביכולתנו למנוע את התקיפה הראשונה של הילד. בדיוק בגלל זה עלינו לחזור ולהדגיש בפניו שהוא יכול לספר לנו הכל, כדי שנוכל לנסות למנוע את הפעם השנייה".
ד"ר צימרין והפנר מציעות לומר לילד: "בוא אלי אם מישהו פוגע בך, או גורם לך להרגיש רע או מוזר. אם מצב כלשהו גורם לך להרגיש מוזר, או רע, אמור "לא", נסה לברוח ובוא מייד לספר לי. אם אתה מתלבט אם משהו שביקשו ממך הוא בסדר או לא בסדר – בוא להתייעץ איתי". "חשוב להבטיח לילד שאתם תמיד תאמינו לו", מוסיפה אנגלברג, "גם אם סיפר כבר למישהו אחר (מורה, גננת, חבר) שלא האמין לו. חשוב מאוד גם להדגיש בפניו שיספר גם אם נפגע מידיו של "מישהו שאמא או אבא מאוד אוהבים.
"אמרו לילדכם לספר לכם גם אם עשה משהו שהוא יודע שאסור. חשוב לדעת שפדופילים נוהגים לעתים להשתמש ב'סוד מבחן'. הם מציעים לילדים לעשות דברים אסורים (למשל לעשן סיגריה), ותוקפים את אלה שלא מגלים להוריהם. לכן חשוב שהילד יידע שהוא יכול לבוא ולספר לכם גם על מעשים 'רעים'".
ועוד כמה דברים שההורים יכולים לעשות:
- אל תכתבו את שם הילד במקום גלוי על חפציו. אל תכתבו את שמו של הילד על התיק, על הכיפה או על החולצה – כדי למנוע מצב שבו אדם זר יפנה אליו בשמו ויתחזה למישהו שמכיר אותו ואת הוריו.
- אל תיגעו בילד, תדגדגו את הילד או תצבטו בלחייו אם הוא מבקש להפסיק (ואל תיתנו למישהו אחר לעשות זאת). הילד צריך לדעת שגופו הוא רק שלו, וזכותו להפסיק מגע שלא נעים לו.
- אל תלחצו על הילד לנשק קרובי משפחה בניגוד לרצונו. גם אם הדודה מעפולה נורא תיעלב, חשוב שהילד יידע שהוא בוחר במי לגעת.
- למדו את הילד שאפשר לדבר אתכם על כל נושא. אם תהיו פתוחים לשאלות וסיפורים באופן כללי, הילד ירגיש שהוא יכול
לפנות אליכם. אם תראו לו שכשאתם לא יודעים את התשובה אתם הולכים לברר – הוא ילמד שמותר להתייעץ.עוד בנושאספרי ילדים בנושא פגיעה מיניתהגוף שלי ברשותי, מחבר: ליאור עידן אבורמן, הוצאת דני ספרים * זהירות! ניצול מיני, מחברת: דפנה שריר, הוצאת רות סירקיס * זה קרה בגן הציבורי, מחברת: חוה חבושי, הוצאת כתר * תריסים מוגפים, מחברת: חוה חבושי, הוצאת הקיבוץ המאוחד * התבגרות ללא אלימות, מחברת: סמדר שיר, הוצאת ידיעות אחרונות.
נבוכים מדי לשוחח עם הילד?
באגודת אל"י אפשר לרכוש במחיר סמלי של חמישה שקלים חוברות עבודה המיועדות לילדים, שדרך הפעילות בהן אפשר להעלות נושאים של תקיפה פיזית ומינית לדיון. לפרטים: 1-800-223-966.
מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מקיימים סדנאות להתמודדות עם הנושא להורים, לילדים ולאנשי חינוך. לפרטים חייגו 1202, ובקשו לשוחח עם רכזת החינוך במרכז.
בכתבה המתפרסמת בלאשה השבוע, שיחות עם מרואיינות שעברו אונס בגיל צעיר ורק כעבור שנים מסוגלות לדבר על כך. חלקן אף נחשפות בפניהן ושמותיהן במסגרת הספר "היה לך מזל" שכתבה אליס סיבולד והסרט "מתמורפוזה" שביימה נטעלי בראון, העוסקים שניהם בדילמה.
ליאת רוזנברג (31), אחת המרואיינות בסרט, מספרת על פגיעה מינית מתמשכת שחוותה בילדותה מצד קרוב משפחה ועל הקושי לפתוח את הדברים עם הזמן, שהיא עצמה התגברה עליו. "כשזה קורה ואנחנו ילדות קטנות", היא אומרת, "אנחנו שותקות, כי זה המנגנון שמאפשר לנו לשרוד. כשאנחנו גדלות ואולי בשלות להתחיל לבקש התייחסות אנחנו נתקלות בניסיונות של הסביבה להקהות את זה".