אז מי בעצם הבוס הגדול?

ג'נרל מוטורס (General Motors) - ארה"ב

למרות הכל, הקונצרן הגדול בעולם. 9,040,309 מכוניות עברו את שערי הקונצרן ב-2005, משלל כמעט בלתי נגמר של מותגים, דגמים וגרסאות. ג'נרל מוטורס, שהוקמה באופן רשמי ב-1908 על-ידי וויליאם סי. דורנט, כדי לאגד מספר מותגים אמריקנים, שולטת כיום על יותר מעשרה מותגים בינלאומיים:

• אולדסמוביל (Oldsmobile, ארה"ב): הוקמה ב-1897 על-ידי רנסום אי. אולדס; נרכשה על-ידי GM ב-1908. למרות שנחשבה לאחד ממותגי הרכב הוותיקים בעולם, הוצאה לגימלאות על-ידי הקונצרן ב-2004 בשל בעיות תדמית ומיצוב. בעלות: מלאה. לכתבת פרידה מאולדסמוביל, לחצו כאן.
• אופל (Opel, גרמניה): הוקמה ב-1866 על-ידי אדם אופל והחלה לייצר מכוניות ב-1899. נמצאת בבעלות מלאה של GM מאז 1929, ומכוונת לפלח השוק העממי באירופה.
• ביואיק (Buick, ארה"ב): הוקמה על-ידי דייויד דנבר ביואיק ב-1903. דנבאר היה ממציא מנוע השסתומים העיליים, טכנולוגיה שבאורח פלא משמשת יצרנים אמריקנים עד היום. למרות החדשנות לאותה תקופה, דנבר נקלע במהירות לקשיים וביקש את עזרתו של וויליאם סי. דורנט. זמן קצר לאחר מכן הפכה ביואיק לאבן יסוד בקונצרן GM.
• דייהו (Daewoo, דרום-קוריאה): הוקמה ב-1937 כ"נשיונל מוטור", ואחרי אין-ספור גלגולים (בהם באופן אירוני שותפות עם GM בשנת 1972), נרכשה על-ידי קונצרן דייהו והפכה לדייהו-מוטור. פשיטת רגל מתוקשרת הביאה לרכישתה על-ידי הקונצרן האמריקני ב-2001, עם שיווק כשברולט-קוריאה במרבית השווקים מחוץ למולדתה.
• האמר (Hummer, ארה"ב): מותג שנולד על-ידי A.M.General עבור כלי רכב צבאיים, ונרכש על-ידי GM ב-1999. את הסיפור המלא, כולל הקשר למושל כיום והשחקן ההוליוודי בעבר, ארנולד שוורצנגר, תוכלו למצוא כאן.
• הולדן (Holden, אוסטרליה): הוקמה ב-1856 על-ידי מהגר בריטי בשם ג'יימס אלכסנדר הולדן, שהגיע לאוסטרליה רק ארבע שנים קודם לכן. ייצור מרכבי מכוניות החל רק ב-1919, וב-1931 הפכה הולדן לחטיבה האוסטרלית של GM.
  

סאאב. חלק אינטגרלי מ-GM מאז שנת 2000

• ווקסהול (Vauxhall, בריטניה): הוקמה ב-1857 על-ידי אלכסנדר ווילסון כיצרנית מנועים ימיים ומשאבות. בשנת 1903, לאחר ששינתה שמה מ"אלק ווילסון ושות'" ל"ווקסהול", ייצרה מכונית ראשונה. לסופרמרקט של ג'נרל מוטורס הצטרפה ב-1925, וכיום משווקת דגמי אופל בבריטניה.
• סאאב (Saab, שוודיה): הוקמה ב-1949 מתוך חברת מטוסים, לאחר שבתום מלחמת העולם השנייה השוק לכלי מלחמה הצטמצם. 51% ממניותיה נרכשו על-ידי האמריקנים ב-1990, השאר ב-2000 כתגובה לרכישת וולוו על-ידי פורד.
• סאטורן (Saturn, ארה"ב): חטיבת רכב שהקים GM כתשובה ליצרניות הרכב היפניות. סבלה מהפסדים כבדים ובעיות מיתוג מיום השקתה ב-1990.
• פונטיאק (Pontiac, ארה"ב): אף היא הוקמה על-ידי הג'נרל (בשנת 1926), אך ממותג ותיק שייצר מכוניות מאז 1906. פונטיאק נועדה כדי להתמודד בפלח המכוניות העממיות, וכיום ממוצבת כעממית-ספורטיבית.
• קאדילק (Cadillac, ארה"ב): הוקמה על-ידי שותפים לשעבר של הנרי פורד, וויליאם מרפי, למואל בואן, והמהנדס הנרי מ. לילנד. נקראת קאדילק מאז 1902, על שם חוקר יבשות צרפתי מהמאה ה-17. נרכשה על-ידי GM ב-1909.
• שברולט (Chevrolet, ארה"ב): מותג הבסיס של GM, הוקם על-ידי דורנט ולואי שברולט, שלבסוף מצא את עצמו מנושל וחסר כל. את הסיפור המלא על כך ניתן לקרוא כאן.
  

טויוטה (Toyota) - יפן

יצרנית הרכב השנייה בגודלה בעולם, עם יותר מ-7 מיליון מכוניות ב-2005 ותחזיות ורודות בהרבה ל-2006. אנליסטים העריכו כי תעקוף את GM כבר השנה, אך טויוטה עצמה סימנה רק את 2007 כשנת המהפך. הוקמה ב-1933 על-ידי קיאישירו טויודה, והתמקדה מאז ביצירת תדמית ממוקדת ביחס תמורה-למחיר, אמינות ולאחרונה ידידותיות לסביבה. למרות גודלה המפלצתי, שולטת על שני מותגים עיקריים בלבד, ועל שני "לוויינים":

• איסוזו (Isuzu, יפן): טויוטה מחזיקה מראשית 2006 בכ-6% מהיצרנית הקטנה, לאחר שב-GM נאלצו למכור את אחזקותיהם בשל קשיים כלכליים. השתיים משתפות פעולה בטכנולוגיה וייצור, והקשר צפוי להתהדק בעתיד. איסוזו זכתה לשמה ב-1949, אך יצרה מכוניות מאז 1918 בשיתוף עם וולסלי הבריטית.
• דייהטסו (Daihatsu, יפן): חטיבת המכוניות הקטנות של טויוטה מאז 1999, כשהקונצרן מחזיק ב-51% ממניותיה. דייהטסו הוקמה ב-1907 כ"האטסודוקי סיזו", וזכתה לשמה המוכר ב-1951.
• הינו (Hino, יפן): יצרנית משאיות הנמצאת בבעלות מלאה של טויוטה.
  

דייהטסו. הצטרפה לטויוטה ב-1999 (צילום: אלי שאולי)

• לקסוס (Lexus, ארה"ב): חטיבת היוקרה של טויוטה, הוקמה ב-1988 עבור השוק האמריקני כדי להתחרות במותגי היוקרה הגרמנים. ההצלחה באמריקה מרשימה, החדירה לאירופה איטית בהרבה אך צוברת תאוצה בעת האחרונה. ביפן, דווקא שם, החל השיווק רק השנה.
• סובארו (Subaru, יפן): אחרי ש-GM נאלצה למכור אחזקותיה, קפצה טויוטה על המציאה וב-2005 רכשה 8.7% מיצרנית הרכב הקטנה. השתיים מפתחות כלי רכב משותפים וגם כאן, צפוי שיתוף הפעולה להתרחב בעתיד. סובארו הוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה כאיחוד חמש חברות, המייצגות כל אחת כוכב בסמל. הכוכב הגדול מסמל את השותפות שנוצרה.
• סיון (Scion, ארה"ב): מותג הצעירים של טויוטה (Scion פירושו צאצא) לשוק האמריקני. הוקם ב-2003 ומציע בעיקר מכוניות קומפקטיות זולות ואופנתיות.
  

פורד (Ford) - ארצות הברית

הקונצרן שהמציא את פס הייצור ב-1913, וחולל מהפכה בעולם הרכב. מודל T, המכונית החשובה הראשונה, הייתה - תודות לייצור הסדרתי - אמצעי תחבורה המוני ראשון, וסימנה מעשית את הסוף לסוס והעגלה. את פורד הקים הנרי פורד ב-1903, אז בן 40, בהשקעה מצחיקה נכון לימינו - 28,000 דולר שהתקבלו מלא פחות מתריסר משקיעים. עם השנים איבדה פורד כיוון ואת מעמדה כגדולה בעולם ל-GM, אך כמו הקונצרן המתחרה, הצליחה לאסוף שלל מותגים בינלאומיים בדרך:

• אסטון מרטין (Aston Martin, בריטניה): יצרנית מכוניות הספורט האלגנטיות נרכשה על-ידי פורד בשנת 1993, לאחר עוד אחד מעשרות המשברים שעברה. מאז ועד 2005 הפסידה (הרבה) כסף, השנה נשבר המעגל סוף-סוף, מה שלא מפריע לפורד להודיע כי היא מעוניינת בקונה. את אסטון מרטין הקימו בשנת 1913 ליונל מרטין ורוברט במפורד, ומאז עברה שלל בעלויות, כולל משקיעים אמריקנים ובריטים. השנה (2007) עוברת אסטון לידי קבוצת משקיעים כוותיים בראשות דייויד ריצ'רדס הבריטי (לפרטים לחצו כאן).
• דיימלר (Daimler, בריטניה): מותג בריטי שהוקם ב-1986 והפך ב-1910 לחלק מ-BSA. נרכש ב-1960 על-ידי יגואר, שבזמנה הצטרפה לקונצרן פורד. על-כך בהמשך. בניגוד למה שחושבים, לדיימלר הבריטית אין קשר לגוטליב דיימלר הגרמני, ממייסדי מרצדס.
• וולוו (Volvo, שוודיה): הוקמה בשוודיה ב-1927. משמעות שמה היא "אני מתגלגל", רמז למוצאה בחברת חלקי החילוף SKF, יצרנית המייסבים הידועה. נחשבת למובילה בתחום הבטיחות, בעיקר בשל הישגי העבר. נרכשה על-ידי פורד ב-1999.
• יגואר (Jaguar, בריטניה): הוקמה ב-1922 כ-"SS מכוניות בע"מ" (ר"ת של Swallow Sidecar), וייצרה מרכבי צד לאופנועים. עם השנים החלה לייצר מכוניות, וב-1945 שינתה את שמה ליגואר בשל ההקשר הלא-ממש-הולם לפלוגות ה-SS הנאציות. מאז 1966 היתה חלק מבריטיש ליילנד, שהולאמה ב-1975. כחלק מההפרטה של ממשל טאצ'ר, הופרדה מהקונצרן ב-1975, וב-1989 הפכה לחלק מקונצרן פורד.
• לינקולן (Lincoln, ארה"ב): הוקמה ב-1917 על-ידי הנרי מ. לילנד (ההוא מקאדילק), ונרכשה על-ידי פורד ב-1922. משמשת מאז כמותג היוקרה המתחרה בקאדילק, שהוקמה קודם לכן על-ידי אותו לילנד. סוג של אירוניה.
  

נרכשה ב-1993, ואפילו עברה לרווח. אסטון מרטין

• לנד רובר (Land Rover, בריטניה): מותג השטח של פורד החל את דרכו ב-1947, כדגם 4X4 של רובר. בשלב מאוחר יותר הפך לחטיבה עצמאית, שהופרדה ממותג המכוניות. כשב.מ.וו החליטה למכור את רובר בשנת 2000, מכרה את לנד רובר בנפרד לידי פורד. 
  

• מאזדה (Madza, יפן): הוקמה ב-1920 כ"טויו קורק גויו" על-ידי ג'וג'ירו מאטסודה. בתחילה שיווקה מכונות ייצור כבדות, ומאז 1933 עברה לייצור מכוניות. שינתה את שמה רשמית למאזדה ב-1984, ככל הנראה על שם המייסד (ששמו נהגה בדומה לשם החברה) ובגין חיבתו לדת המאזדאיזם. שבאורך פלא אין לה שום קשר לחברות הליסינג. פורד החלה להתעניין במאזדה בשנות ה-70 המאוחרות, ורכשה את השליטה בה (33.4%) ב-1996. מאזדה נחשבת לחוליה חשובה בפורד, ואחראית לפיתוח מכלולים רבים. עם זאת, איננה נספרת מבחינת מכירות כחלק מפורד, מסיבות לא ברורות.
• מרקורי (Mercury, ארה"ב): חטיבה שהקימה פורד כמותג ביניים, מעין "חצי-יוקרה". ממוצבת מאז 1939 כמקשרת בין דגמי פורד ה"עממיים" ללינקולן ה"יוקרתית".
  

פולקסווגן (Volkswagen) - גרמניה

קונצרן הרכב הגדול באירופה החל את דרכו כפרויקט שאפתני של מהנדס מוכשר בשם פרדיננד פורשה. פורשה רצה לייצר מכונית עממית (בהשראת טאטרה הצ'כית), אך למרות שהתכנון הבסיסי היה בידיו עוד בסוף שנות ה-20, לא נמצאו משאבים מספקים והפרויקט נדחה. מספר שנים מאוחר יותר, ב-1933, פנה אליו אדולף היטלר וביקש ממנו לתכנן מכונית עממית. התוצאה היתה החיפושית ("טייפ 1" במקור), שייצורה הוארך על-ידי בנות הברית בתום מלחמת העולם השנייה.

כיום, 70 שנה ויותר לאחר שנוסדה, מייצרת פולקסווגן קרוב ל-5.2 מיליון מכוניות. באופן מעניין, מחזיקת המניות הבכירה בפולקסווגן (ולמעשה - בעלת השליטה), היא יצרנית מכוניות ספורט קטנה (אך מאד-מאד רווחית) - פורשה. זה מה שנקרא סגירת מעגל.

• אודי (Audi, גרמניה): הוקמה ב-1899 כ"הורש", על-ידי אוגוסט הורש. בשנת 1910 עזב את החברה שהקים ומכיוון שאיבד את זכויות השם, בחר ב"אודי" (הפירוש הלטיני של הורש). אודי כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא תוצאה של איחוד בין הורש, אודי, ואנדרר ו-DKW, שיצרו את אוטו-יוניון. ב-1965 חזרה לשם אודי, לא לפני שנרכשה על-ידי מרצדס (1958) ונמכרה לפולקסווגן ב-1964.
• בוגאטי (Bugatti, צרפת): מותג צרפתי ותיק שהוקם על-ידי אטורה בוגאטי, איטלקי שהיגר קודם לכן לצרפת. בגלגולה הראשון, מראשית המאה ה-20 ועד למלחמת העולם השנייה, נודעה במכוניות מירוץ מתקדמות, כמו-גם ברכב יוקרה כושל בשם רויאל (אורך מוגזם של 640 ס"מ, בסיס גלגלים מטורף של 430 ס"מ ומנוע מפלצתי בנפח 12.7 ליטר). בוגאטי ידעה עליות ובעיקר מורדות, כולל שתי פשיטות רגל. האחרונה בהן כאשר משקיעים איטלקים ניסו להחיות אותה, רגע לפני השתלטות פולקסווגן ב-1998.
  

יצרנית הרכב הצרפתית בוגאטי הצטרפה לפולקסווגן ב-1998

• בנטלי (Bentley, בריטניה): הוקמה ב-1919 על-ידי וולטר אואן בנטלי. נשלטה על-ידי רולס רויס מאז 1931, כשמרבית השנים היו המכוניות שלה זהות לאלה של רולס רויס, ללא שינויים מהותיים. עברה לידי פולקסווגן בעסקה שאמורה היתה לכלול גם את רולס רויס בסוף שנות ה-90, אלא שטעות מביכה העבירה את זכויות השם "רולס רויס" לידי ב.מ.וו.
• למבורגיני (Lamborghini, איטליה): הוקמה כיצרנית טרקטורים על-ידי פרוצ'יו למבורגיני. ב-1963 החל פרוצ'יו לייצר מכוניות ספורט, כ"נקמה" בעמיתו אנזו פרארי, על רקע שירות רע שקיבל עבור מכונית הפרארי שלו. את הלקח אנזו הבין. וגם פולקסווגן, שרכשה את למבורגיני ב-1998, תחת המותג אודי.
• סיאט (Seat, ספרד): למרבה האירוניה, לא מדובר כלל ביצרנית רכב. סיאט הוקמה כמפעל ייצור ספרדי של פיאט ב-1950, בשיתוף הממשל המקומי. ב-1981 מכרה פיאט שליטה חלקית לפולקסווגן. בסיאט הצליחו לשכנע את הגרמנים שבידיהם ידע נרחב בייצור, ואלו רכשו בסופו של דבר 100% מהמניות ב-1986.
• סקודה (Skoda, צ'כיה): הוקמה במאה ה-19 כמוסך אופניים, ולאחר מכן יצרנית אופניים ממונעים, על-ידי ואסלב קלמנט ושותפו ואסלב לורן. בתחילה כונתה לורן אנד קלמנט, אך שמה השתנה כשנקנתה על-ידי המיזם האוסטרו-הונגרי סקודה וורקס. לקונצרן פולקסווגן הצטרפה בשנת 1991.
  

דיימלר-קרייזלר (Daimler-Chrysler) - גרמניה-ארה"ב

קונצרן הענק נולד ממיזוג שנוי במחלוקת בין יצרנית מכוניות היוקרה הגרמנית מרצדס, לקרייזלר - השלישית בגודלה באמריקה. האירוע, שנחשב לאחד המשמעותיים בתולדות תעשיית הרכב זה עשרות שנים, יצא לדרך ב-1998 והוליד גל של ביקורת מצד גורמים אמריקנים, בהם המיליארדר קירק קרקוריאן. אלו טענו כי מדובר היה למעשה בהשתלטות עוינת של מרצדס, ולראייה ציינו כי מרבית ההנהלה הבכירה של הקונצרן, גרמנית. עם זאת, תביעות משפטיות בנושא נדחו על הסף. הקונצרן הגרמנו-אמריקני ייצר ב-2005 יותר מ-4.3 מיליון מכוניות, תחת שלל מותגים, בהם משאיות ואוטובוסים של פרייטליינר וסיטרה, וגם המותגים הבאים:

• ג'יפ (Jeep, ארה"ב): בניגוד למה שנהוג לחשוב, השם ג'יפ שייך לחברה מסחרית - ממש כמו "פלאפון". מה שלא מפריע למרבית הציבור - וגם לתקשורת הלא מקצועית - לכנות כך כל רכב בעל סממני שטח, אפילו אם הוא מיוצר על-ידי טויוטה. המותג ג'יפ התחיל דווקא כ"בנטאם", רכב שטח צבאי המוכר אצלנו כג'יפ סיור, או "ג'פאס". בנטאם יצרה את הרכב לצבא האמריקני בין 1941 ל-1945, ולאחר מכן יוצרו בין היתר גרסאות וויליס ופורד. לימים זכה לכינוי "ג'יפ" בציבור, ואחר כך גם רשמית (היסטוריונים חלוקים בנוגע למקור השם). ג'יפ שייכת לקרייזלר מאז 1987.
• דודג' (Dodge, ארה"ב): הוקמה ב-1914 על-ידי האחים ג'ון פרנסיס והורס הלג'ין דודג'. השניים היו שותפים של פורד, אך ב-1917 תבעו אותו בגין רצונו להפוך את פורד לחברת צדקה (קשה להאמין, אבל הנרי פורד ניסה להוזיל את המכוניות על-ידי העברת כל הרווחים לטובת הגדלת נפח הייצור, ובכך לאפשר ליותר אנשים לקנות את המכוניות. בעלי המניות, שהתרגיל הזה היה עולה להם כסף רב, התנגדו, תבעו - וניצחו). ב-1928 הפכה דודג' לחטיבה של קרייזלר.
• מייבאך (Maybach, גרמניה): הוקמה ב-1909 על-ידי וילהלם מייבאך, מי שיחד עם ניקולאס אוטו וגוטליב דיימלר נחשב לממציא מנוע הבעירה הפנימית, והמכונית כולה. מייבאך עבד כמנהל טכני עבור דיימלר עד 1907. שנתיים לאחר פרישתו הקים חברה עצמאית עם בנו קרל, וייצר מנועים לצפלינים המעופפים. ב-1921 החל בייצור מכוניות פאר, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. המיתון הכלכלי הביא לרכישת המותג על-ידי מרצדס, שהחזיקה אותו בקיפאון עד אמצע שנות ה-90.
  

מייבאך. היסטוריה עשירה

• מיצובישי-פוזו (Mitsubishi-Fuso, יפן): חברת משאיות שהוקמה בשנות ה-30. עברה לבעלות דיימלר-קרייזלר ב-2005, כמתנת פיוס ממיצובישי. דיימלר דרשה פיצויים מהיפנים בגין פרשיות השחיתות שהתעוררו בחברת המשאיות, ובתמורה קיבלו 42% ממניות השליטה, מה שמעניק להם כיום 85% במיצובישי-פוזו.
• מרצדס-בנץ (Mercedes-Benz, גרמניה): תולדה של מיזוג בשנת 1926 בין דיימלר לבנץ. השם התקבל מאיחוד מרצדס - מכונית של דיימלר שיוצרה על-שם ביתו של אמיל ילניק, נהג מירוצים וסוכן רכב, ושמה של חברת בנץ. השם דיימלר משמש מאז מיזוג הענק עם קרייזלר.
• סמארט (smart, גרמניה): החלה את חייה כמיזם של חברת השעונים השוויצרית סווץ'. לאחר שפנתה לפולקסווגן ונתקלה בסירוב, פנתה למרצדס והסכם נחתם בראשית שנות ה-90. החברה המשותפת כונתה בתחילה MCC (ר"ת של Micro Car Company), שם ששונה ב-2002 לסמארט (ר"ת של Swatch Mercedes ART). סווץ' עזבה את הפרויקט לפני שהבשיל בשל קשיים כלכליים שמלווים אותו משלב התכנון, ועד היום.
• פלימות' (Plymouth, ארה"ב): מותג מכוניות עממיות שהקימה קרייזלר ב-1928, כמתחרה לשברולט ופורד. במשך שנים רבות אכן היוותה פלימות' אלטרנטיבה, אך בשנות ה-60 וה-70 איבדה מזוהרה. תוכניות להחזירה לתחרותיות באמצע שנות ה-90 נגנזו עם מיזוג קרייזלר ומרצדס, ופלימות' הונחה על משכבה באופן רשמי בסוף שנת 2001.
• קרייזלר (Chrysler, ארה"ב): הוקמה ב-1925 על-ידי וולטר פי. קרייזלר. כדי להתחרות בג'נרל מוטורס, הקימה את פלימות' ורכשה את דודג', וב-1955 הציגה מבחר מותגים דומה לזה של מתחרתה העיקרית. אלא שלמרות חדשנות טכנולוגית, קרייזלר סבלה פעמים רבות ממשברים כלכליים ובעיות מיתוג. ב-1998, כשהיא במשבר נוסף, התמזגה עם מרצדס במה שכונה אז "מיזוג בין שווים", אך היה למעשה השתלטות של הגרמנים. עם זאת, מאז מצבה של קרייזלר רק הולך ומשתפר.
  

פיז'ו-סיטרואן (PSA Peugeot-Citroen) - צרפת

קונצרן הרכב הצרפתי החל דרכו כ-PSA, ר"ת של Peugeot Société Anonyme - פיז'ו חברה בע"מ. ב-1975 רכשה פיז'ו שליטה בסיטרואן, והחברה שונתה ל-PSA פיז'ו-סיטרואן. שנה לאחר מכן נרכשו נכסי קרייזלר-אירופה, מה שהתברר כהשקעה שגויה שהכניסה את הקונצרן לקשיים. במסגרת הרכישה זכתה פיז'ו במספר מותגים נוספים, בהם סימקה וטאלבו. אלו בוטלו זמן לא רב לאחר מכן. נעסוק בכתבה זו רק בשני המותגים העיקריים של הקונצרן:

• סיטרואן (Citroen, צרפת): הוקמה ב-1919 על-ידי אנדרה סיטרואן. בתחילה ייצרה מכוניות שגרתיות, אך ב-1934 (מיד לאחר שנרכשה על-ידי יצרנית הצמיגים מישלין) הדהימה את העולם עם הטרקסיון אוונט, מכונית ההנעה הקדמית הראשונה בייצור סדרתי. סיטרואן גם החלה להפליא בשלל חידושים, בהם מתלים פניאומטיים, בלמי דיסק במרכז המרכב, יחידות תאורה מתכווננות לפי הטיית ההגה ועוד. ב-1968 מכרה מישלן 49% ממניות סיטרואן לפיאט, שהחזיקה בהן עד 1973. משבר הדלק גרם לקשיים כלכליים ולנטישת האיטלקים, מה שסימן את השלב הבא בחיי סיטרואן - הפיכתה לחלק מפיז'ו. מאז ועד השנים האחרונות זכתה סיטרואן לביקורת בגין מכוניות שגרתיות ונטולות טכנולוגיה חדשנית, אך ניצוצות של תעוזה נראים בסדרת הדגמים החדשה.
  

פיז'ו. השתלטה על סיטרואן ב-1975

• פיז'ו (Peugeot, צרפת): מפעל אופניים שהחל בפעילות ב-1882 על-ידי ארמנד פיז'ו. המכונית הראשונה הגיעה ב-1889, לאחר שפיז'ו נפגש עם דיימלר והתאהב ברעיון התחבורה הממונעת. בעוד שלראשונה היה מנוע קיטור, ב-1890 הציג פיז'ו מכונית עם מנוע בנזין מתוצרת דיימלר. בסוף שנות ה-70, לאחר ההשתלטות על סיטרואן וקרייזלר-אירופה, שיווקה פיז'ו גם דגמים תחת השם טאלבו, ששימש יצרנית צרפתית משנות ה-50. מותג זה נגנז בסוף שנות ה-80 ומכוניותיו הוטמעו בהיצע פיז'ו.
  

הונדה (Honda) - יפן

הונדה הוקמה ב-1948 על-ידי שיקורו הונדה, שלו היה עדיין בין החיים, היה חוגג יום הולדת 100 ב-17 בנובמבר 2006. הונדה היא יצרנית המנועים הגדולה בעולם - כ-14 מיליון יחידות מדי שנה - ונחשבת למובילה טכנולוגית בתחום זה. ראשיתה במהנדס מוכשר שניסה למכור את ניסיונו לטויוטה, שבתחילה סרבה אך לאחר מכן השתכנעה. לרוע מזלו, מלחמת העולם השנייה הרסה את המפעל שהקים שיקורו הונדה כספק לטויוטה, ולאחריה החליט להקים יצרנית עצמאית.

הונדה. יצרנית המנועים הגדולה בעולם (צילום: רועי צוקרמן)

ב-1986 חוללה הונדה מהפכה כשהקימה את חטיבת אקורה (Acura) בארה"ב. זו היתה פעם ראשונה בה יצרנית יפנית שיווקה מכוניות יוקרה מחוץ ליפן, מה שעורר הקמת מותגים דומים בטויוטה (לקסוס, 1988) וניסאן (אינפיניטי, 1989). דגמי אקורה משווקים במספר שווקים מחוץ לארצות הברית, אך לאירופה (וישראל) לא צפויה להגיע בעתיד הקרוב, בניגוד ליריבותיה.

ניסאן (Nissan) - יפן

הוקמה ב-1911 כ-DAT, ראשי תיבות של שמות שלושת מייסדיה. החלה לייצר משאיות שלוש שנים לאחר מכן, כשייצור מכוניות - בשם דטסון (Datson, הבן של DAT) התחיל בשנת 1931. השם שונה לדאטסן - Datsun בשנת 1933, לאחר שחברת השקעות ומסחר בשם ניסאן השתלטה על עסקי המכוניות. הפכה ליצרנית בעלת השם המוכר לנו רק ב-1983, עד אז שווקו מכוניותיה בעיקר כדאטסן. כיום משווקת היצרנית דגמי ניסאן ואינפיניטי (Infiniti), חטיבת יוקרה המתמודדת כנגד לקסוס ואקורה בארצות הברית. אינפיניטי, שהוקמה בשנת 1989, צפויה להגיע לאירופה - וישראל - במהלך בשנת 2008.

אינפיניטי. הוקמה ב-1989

מעשית, ניסאן היא יצרנית הרכב השנייה בגודלה בעולם, תודות לשותפות נרחבת עם רנו. במסגרת הברית, שנחתמה במרץ 1999, השתלטה רנו הלכה למעשה על ניהול ניסאן, תוך שבמהלך התייעלות מקיף הפכה אותה מקרובה לפשיטת רגל לאחת מיצרניות הרכב הרווחיות ביותר. על המהלך ניצח קרלוס גוהן, מי שמכהן כיום כנשיא רנו וניסאן, ונחשב לאחד המנהלים המוערכים בעולם. למרות השותפות ההדוקה ומנהל אחד, נחשבות שתי היצרניות עדיין לגופים נפרדים.

יונדאי (Hyundai) - דרום קוריאה

הוקמה ב-1947 על-ידי צ'ונג ג'ו-יונג, כחברת הנדסה ובנייה. לוגו היצרנית מסמל - כך יונדאי - לחיצת ידיים בין הלקוח למוכר. לרבים הוא בעיקר נראה דומה לסמל של הונדה. חטיבת הרכב של יונדאי הוקמה ב-1967, והציגה מכונית ראשונה שנה לאחר מכן. זו כונתה קורטינה, והתבססה על מכונית זהה לבית פורד. רק ב-1975 הציגה יונדאי מכונית בתכנון עצמאי, הפוני, אך עדיין תוך שימוש במכלולים של יצרנית אחרת - הפעם מיצובישי. צעד חשוב בהיסטוריית היצרנית נערך ב-1986, עם כניסה לשוק האמריקני, מה שביסס את מעמדה כיצרנית הרכב הגדולה בדרום קוריאה.

בעקבות משבר כלכלי שפקד את אסיה בשנות ה-90, השתלטה יונדאי על קאיה ב-1998. שנתיים לאחר מכן חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם דיימלר-קרייזלר. הקונצרן הגרמנו-אמריקני אף רכש נתח ביונדאי, אך מכר אותו ארבע שנים מאוחר יותר כדי להתגבר על קשיים כלכליים. שיתוף הפעולה בין השניים נותר כמעט ללא שינוי.

קאיה. חלק מיונדאי מאז 1998

• קאיה (Kia), אף היא דרום קוריאנית, שייכת במלואה ליונדאי. הוקמה ב-1944 כ"קיונגסונג", ושינתה שמה ב-1952. משמעות השם קאיה (מבוטא קיאה מחוץ לישראל) הוא "התרוממות המגיעה מאסיה", ומקורו ביפנית. קאיה ייצרה בתחילה אופניים וחומרים תעשייתיים, אך מהר מאד עברה לייצור כלי רכב. התקדמות משמעותית נרשמה כשחתמה על הסכם שיתוף פעולה עם פורד ב-1986, ויצרה מכוניות על בסיס דגמים ישנים של מאזדה (הפרייד המוכרת לנו, למשל). ב-1998, שנה לאחר פשיטת רגל שנבעה מהתמוטטות הכלכלה הדרום קוריאנית, נרכשה על-ידי יונדאי.
  

רנו (Renault) - צרפת

רנו סוגרת את רשימת עשרת היצרניות הגדולות. היא הוקמה בשנת 1899 על-ידי לואי רנו, מהנדס מוכשר ונוהלה על-ידי אחיו מרסל ופרננד, וחברו תומאס אוורט. את המכונית הראשונה מכר רנו לחבר של אביו, שביצע בה נסיעת מבחן והתרשם עמוקות. בראשית דרכה התמקדה בפעילות ספורט מוטורי, וקנתה לעצמה מעמד של כבוד בתחום המירוצים.

אלא שבמהלך מלחמת העולם השנייה נאלצה רנו לייצר כלי רכב עבור הצבא הנאצי. עם שחרור צרפת הואשם לואי רנו בבגידה במולדת, נכלא והועמד למשפט. רנו מת בתאו לפני שהספיק להכין את כתב ההגנה, וככל הנראה נרצח על-ידי אלמוני ששבר את מפרקתו. הרוצח מעולם לא נתפס, וחברת רנו הולאמה.

רנו והבוס המוצלח, קרלוס גוהן (צילום: איי פי)

ההיסטוריה של רנו רוויה בדרמות מסוג זה. אחיו של לואי, מרסל, נהרג בתאונה במהלך מירוץ ב-1903. ב-1986 נרצח מנהל רנו, ג'ורג' בסה, על-ידי מתנקש ממליציה שמלאנית קיצונית, בעקבות תהליך התייעלות שכלל פיטורי ענק.

רנו נותרה חברה לאומית עד 1996, כשהוחלט להפריטה. מאז השילה היצרנית את השמרנות שאפיינה אותה, וייצרה כמה מן המכוניות הנועזות ביותר בתעשיית הרכב. ב-1999 השתלטה על ניסאן, כשהמנהל המשותף לשתיהן מאז 2005 הוא קרלוס גוהן. לואי שוויצר, מי שאחראי לשיקום רנו מ-1992 עד 2005 בתפקיד מנכ"ל, משמש כיום כיו"ר חבר המנהלים. בידי רנו שני מותגים:

• דצ'יה (Dacia, רומניה): יצרנית רכב רומנית שהוקמה באמצע שנות ה-60, וייצרה מכוניות רנו מיושנות ברישיון. בשנים האחרונות חיזקה רנו את אחיזתה בדצ'יה, וזו מופקדת בקונצרן על מכוניות זולות בפסי ייצור מסביב לעולם ובעיקר עבור שווקים מתפתחים. סנונית ראשונה להשקעה הזו הוצגה לפני כשנתיים בדמות הלוגאן, משפחתית קטנה שמציעה ממדים נדיבים במחיר נמוך משל סופר-מיני בסיסית.
• סמסונג (Samsung, דרום קוריאה): הוקמה ב-1994 כ"סמסונג מוטורס" ביוזמת יו"ר סמסונג, קון הי לי, והחלה למכור מכוניות מבוססות-ניסאן ארבע שנים מאוחר יותר. משבר כלכלי שפקד את המדינה סחף גם את סמסונג, וב-2000 נרכשה על-ידי רנו, שמחזיקה כיום בכ-80% ממניותיה. היתר נותר בידי סמסונג. מטרת החטיבה - שמכונה כעת "רנו סמסונג מוטורס", היא לאפשר ליצרנית הרכב הצרפתית להתפשט לאסיה, היכן שאחיזתה חלשה. באחרונה נודע כי בכוונת הצרפתים לשווק דגמי סמסונג באירופה, זאת תחת השם רנו.
  

סוזוקי (Suzuki) - יפן

הוקמה ב-1909 על-ידי מיצ'יאו סוזוקי, ומייצרת מכוניות (קטנות בעיקר), אופנועים מכל הסוגים וציוד ימי. בעבר היתה תחת בעלות חלקית של קונצרן ג'נרל מוטורס, אך זה האחרון עזב בשל משבר כלכלי בו הוא נתון. סוזוקי מחזיקה בבעלות על מיזם הרכב ההודי מארוטי (Maruti), שמייצר בעיקר מכוניות סוזוקי מחופשות. סוזוקי מחזיקה בכ-52% ממניות המיזם (18% נוספים בידי הממשלה), וכמו-כן בבעלותה 11% מנכסי דייהו, שבשליטת GM.

סוזוקי. מתמחה בקטנות

פיאט (Fiat) - איטליה

קונצרן הענק האיטלקי רחוק מימיו הטובים, אך בשנים האחרונות מצליח לצאת אט אט מהבוץ. הוקם ב-1899 על-ידי קבוצת משקיעים בהובלת ג'ובאני אניילי, שגם שלט בה ביד רמה. משפחתו נחשבת לשם דבר באיטליה, כשנכדו של המייסד, ג'אני אניילי, ניהל את היצרנית מ-1966 ועד למותו בינואר 2003. במהלך השנים התהדקו הקשרים בין פיאט לממשל האיטלקי, במה שיכל להוות סרט מאפיה משובח. פיאט מחזיקה ברשותה שלל מותגים, ביניהם:

• אבארט (Abarth, איטליה): סדנה שהתמחתה במירוצי מכוניות, והוקמה בשנת 1949 על-ידי קרלוס אבארט, מהנדס איטלקי ממוצא אוסטרי שעבד בין היתר עם פורשה. נרכשה על-ידי פיאט ב-1971, ומאז משמש השם לגרסאות ספורטיביות של היצרנית.
• אוטוביאנקי (Autobianchi, איטליה): הוקמה ב-1955 בשותפות בין פיאט, ביאנקי (יצרנית אופניים) ופירלי. במהלך השנים ייצרה גרסאות יוקרתיות לדגמי פיאט, עד שהפכה לחלק מלנצ'יה ונסגרה ב-1989. במשך השנים היוותה מעין פלטפורמה להצגת טכנולוגיות חדשות בפיאט, בין היתר הנעה קדמית ומנועים בייצור רובוטי מלא (סדרת "Fully Integrated Robotised Engine - FIRE").
  

לנצ'יה. הצטרפה לפיאט ב-1969

• איווקו (Iveco, איטליה): חטיבת המשאיות של פיאט הוקמה ב-1975 על-ידי המהנדס המכני של הקונצרן, באמצעות איחוד מספר יצרניות קטנות מאיטליה, גרמניה וצרפת.
• אלפא רומיאו (Alfa Romeo, איטליה): חלק מקונצרן פיאט מאז 1986. הוקמה ב-1907 על-ידי קוואלרה אוגו סטלה, אריסטוקרט ממילאנו, תחת השם "דוראק איטליה". דוראק היתה באותם ימים יצרנית רכב צרפתית נחשבת, ששלטה על כ-10% מהשוק המקומי. אלא שהשותפות קרסה במהרה, ואוגו סטלה פנה לנתיב עצמאי. הוא בחר בראשי התיבות אלפא (ALFA - Anonima Lombarda Fabbrica di Automobili, חברת ייצור מכוניות מלוברדיה), וייצר מכונית ראשונה ב-1910. ב-1916 רכש ניקולה רומיאו את אלפא, ושמה הפך לאלפא רומיאו. בתחילה ייצרה כלי מלחמה לצבא, וב-1920 חזר הייצור לתחום הרכב.
• לנצ'יה (Lancia, איטליה): יצרנית מכוניות יוקרה שהוקמה ב-1906 על-ידי וינצ'נזו לנצ'יה. במשך השנים נודעה בגין איכות ייצור גבוהה וטכנולוגיה מתקדמת (בין היתר היתה ראשונה להציג מנוע V6 בייצור סדרתי), אך חוסר יעילות הביאה לקריסתה. ב-1969 נרכשה על-ידי פיאט, שבתחילה חיזקה את המותג, אך עם השנים הלכה לנצ'יה ודעכה. כיום מייצרת דגמי פיאט מחופשים, בדומה לאלפא רומיאו, אך מנסה להעניק להם נופך יוקרתי - בניגוד לזה הספורטיבי של אלפא.
• מזראטי (Maserati, איטליה): הוקמה ב-1914 כסדנה לייצור מכוניות מירוץ על-ידי ששת האחים לבית מזראטי. אלא שהלקוחה העיקרית, חברת דיאטו (1929-1905), הפסיקה להזמין מכוניות ב-1926. האחים מזראטי לא נואשו, והחלו לשווק את מכוניותיהם תחת שמם. ב-1937 עברה מזראטי לבעלות משפחת אורשי, שהעבירה את העסק למודנה, והחזיקה בו עד השתלטות סיטרואן ב-1968. כשפיז'ו רכשה את סיטרואן, נכסי מזראטי הוחזקו בסיוע הממשלה הצרפתית, עד להתערבות אלסנדרו דה-טומאסו ב-1975, שהובילה למכירתה לידי יצרנית האופנועים בנלי. משם התגלגלה מזראטי ב-1993 לידי פיאט.
• פרארי (Ferrari, איטליה): הדובדבן של תעשיית הרכב האיטלקית בפרט והעולמית בכלל. הוקמה על-ידי אנזו פרארי ב-1929 כסדנת מירוצים. אנזו הקים את החברה בתחילה כדי להתחרות במירוצים בלבד, אך ב-1946 פנה לעסקי המכוניות הסדרתיות בשל קשיים במימון עסקי המירוצים.
  

מיצובישי (Mitsubishi) - יפן

ההיסטוריה של מיצובישי כיצרנית רכב מתחילה ב-1917, כשחברת ייצור הספינות מיצובישי החליטה לערוך הסבה מקצועית. תאגיד מיצובישי נחשב עד לאחרונה לגדול ביפן, הגם שחטיבת הרכב שלו ("מיצובישי מוטורס") מתקשה להתרומם לאחר שערוריית הסתרת תקלות, שהתרחשה מאז שנות ה-70 ונחשפה רק בראשית המילניום.

מיצובישי. נפגעה משערוריית שחיתות

זמן קצר לאחר יצירת דיימלר-קרייזלר, רכש קונצרן הענק כשליש ממניות מיצובישי. אלא שזו סבלה מקשיים כלכליים עצומים ודיימלר-קרייזלר נסוג. חלק קטן משיתוף הפעולה בין השניים עדיין מתקיים.

ב.מ.וו (BMW) - גרמניה

הוקמה בראשית המאה ה-20 על-ידי קארל ראפ, כיצרנית מנועי מטוסים תחת השם Bayerische Flugzeug-Werke - מפעל מטוסים בווארי. שמה השתנה ל-Bayerische Motoren Werke (מפעל מנועים בווארי) לאחר שבשנת 1916 זכתה בחוזה לייצור מנועי V12 של דיימלר. אלא שקשיים כלכלים שנה לאחר מכן גררו השתלטות של משקיע אוסטרי בשם פרנץ ג'וזף פופ, ואילו קארל ראפ, פרש.

בעקבות הסכם ורסאי בתום מלחמת העולם השנייה, נאסר על ב.מ.וו לייצר מטוסים, והיא התמקדה בייצור מנועים לאופנועים, ואחר כך גם אופנועים שלמים. ייצור מכוניות החל ב-1923 עם הדיקסי, מכונית קטנטנה שהיתה למעשה אוסטין 7 מחופשת. ואלה המותגים שנמצאים כיום בבעלות ב.מ.וו:

מיני, הגרסה של ב.מ.וו

• מיני (Mini, בריטניה): את המותג, שמייצר נכון לעתה רק מכונית אחת - סופר-מיני אופנתית - הקימה ב.מ.וו כמעין יורשת לאוסטין מיני. אוסטין היתה אחד הנכסים בהם זכתה ב.מ.וו עם רכישת רובר, ומותג מיני - שנחנך רשמית בראשית שנות ה-2000 - הוא היחיד שהצליח להישאר בחיים ולהרוויח. את יתר הנכסים מכרה ב.מ.וו לפורד ולבית ההשקעות הבריטי פניקס, שמאוחר יותר מכר חלק מאחזקותיו לנאנג'ינג ושנחאי אוטומוטיב הסיניות.
• רולס רויס (Rolls Royce, בריטניה): יצרנית מכוניות הפאר בעלת השם המפורסם הוקמה ב-1904 על-ידי הנרי רויס וצ'רלס רולס. על סיפורה של היצרנית, כולל הטעות המביכה של פולקסווגן שגרמה להעברתה לידי ב.מ.וו, ניתן לקרוא כאן.
  

שנחאי אוטומוטיב (SAIC) - סין

קונצרן הרכב מהגדולים והחשובים בסין. מחזיק בבעלותו את זכויות הייצור לדגמי רובר (אך ללא שימוש בשם או בסמל), ב-20% מצ'רי הסינית ובכמעט 50% ממניות סאנגיונג הדרום קוריאנית. נמצאת בשיתוף פעולה נרחב עם פולקסווגן וג'נרל מוטורס.

רוואה, הרובר הסינית של SAIC