חיי שרה: המפתח לנישואים ארוכים
עבדו של אברהם אינו מתעניין בתפיסת עולמה של רבקה; די לו באמפתיה שגילתה, כדי להבין שזו הכלה המיועדת
שאלת הרווקות המאוחרת והריבוי העצום של פנויים/פנויות בחברה הישראלית צוברת תאוצה. אפילו בחברה הדתית השאלה כבר מזמן יצאה מהארון, כששיעור הרווקים והרווקות החשים "תקועים" עולה בהתמדה. דומני שאחד הגורמים למצב זה נעוץ בתהליך קבלת ההחלטות של בני הזוג הפוטנציאליים, שהרי קשה לנבא את העתיד רק על סמך מה שהניבה ההיכרות עד כה. כבני-אדם, אנו חשופים לשינויים במהלך חיינו. אדם שהכרת אותו בגיל 28, עשוי להיות אדם אחר בגיל 38 - קל וחומר בגיל 48. ייתכן והאחוז הגבוה של זוגות המתגרשים בישראל קשור בשינויים הצפויים כל-כך שכולנו עוברים במהלך חיינו.
בהקשר זה מרתק להיחשף לתהליך קבלת ההחלטות של אליעזר, עבדו הנאמן של אברהם, כשהוא נדרש לבחור את בת זוגו של יצחק, בנו היחיד והאהוב. אליעזר נשלח לארם נהריים, העיר בה מתגוררת משפחתו המורחבת של אברהם. הוא נאלץ להרחיק מבאר-שבע הרחק צפונה, כיוון שבערוב ימיו, אברהם אוסר בתכלית האיסור למצוא לבנו אשה מקרב בנות הכנעני שבסביבתו המיידית. הסיבה הגלויה לכך היא שאלו שטופות בעבודה זרה, בה נלחם אברהם בכל שנותיו בשם האלטרנטיבה המונותיאיסטית.
ואולם, כשאליעזר מגיע לארם נהריים, בניגוד למה שהיינו מצפים, הוא אינו מחפש אשה שהשקפותיה הדתיות יהלמו את אלה של שולחו; הוא מחפש נערה, שבהמולת הרועים המשקים את צאנם, תחוש בו, ההלך הזר, ותציע לו להשקות אותו ואת גמליו הצמאים. ואכן, רבקה רואה אותו, ניגשת אליו ומציעה להשקות אותו ואת גמליו. אליעזר רואה בכך אות אלוקי, אך גם עדות לאופייה הייחודי של רבקה. עתה יודע הוא שזו הנערה המיועדת. אך מה עם השקפת עולמה? מה עם תפיסתה הדתית? האם יבדוק זאת אליעזר? התשובה שלילית; הוא מסתפק בביטוי הנאצל של רבקה הנוטה חסד לזר.
מאליעזר למדנו את חשיבות מידותיו של האדם, אולי אף יותר מאשר תפיסת עולמו (בלי לזלזל גם בה, כמובן). רבקה מתגלה במעשה הספונטאני הזה כאישיות בלתי אגוצנטרית בעליל, כאדם הקשוב לזולתו. תכונה זו מבטיחה תקשורת בין-אישית עמוקה ביותר, כי היא מאפשרת להזדהות עם האחר ולהתחשב בצרכיו, גם במחיר ויתור על צרכיי שלי. נכון שבמקרה זה מדובר על תכונותיה של "האשה", אך ניתן בהחלט להניח שמדובר גם על תכונותיו של "הבעל" האידיאלי.
ואכן , בעוד שהאגואיסט חותר לקטוף את הפרי מהעץ והוא מתוסכל קשות כשזה איננו עוד לטעמו - הרי האמפתי מעוניין להעמיק ולבנות את הקשר שהתרועע; האגוצנטרי מנסה לשכנע - ואילו האמפתי מנסה להקשיב; האגוצנטרי משוכנע שהצד השני מסכים איתו עקרונית - ואילו האמפתי מודע לכך שהדיבורים הגלויים מגלים טפח אך מכסים טפחיים, ויש לצפות להבדלים גם בין שני אנשים קרובים. האמפתי לא רק מבין את האחר, אלא חש מחויב לו. לכן, שאלת התוכן הופכת להיות משנית לשאלת היתכנותה של התקשורת הבין-אישית. זאת כיוון שהיא מבטיחה לא רק את הישרדותו של הקשר לאורך שנים, אלא גם את היכולת לגשר על פערים רבים ומגוונים באמצעות למידה אמיתית ועמוקה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
